קרדיט לתמונה: Comicsgirl השבועות האחרונים, מאופיינים בהרבה ׳המתנה׳. המתנה לשחרור החטופים, המתנה לסגירת עסקאות, המתנה לשחרור רשימות, המתנה לאות חיים, המתנה לחזרה לבתים, המתנה לזמן שאחרי המלחמה. ההמתנה היא חוויה של אי-ודאות, שמלווה באי-יכולת לשלוט בעתיד. האנתרופולוגית רוית תלמי כהן, כיום נשיאת האגודה האנתרופולוגית הישראלית, כתבה הרבה על מושג ההמתנה (Waiting) במסגרת עבודתה על מסע
לזכרו של הירש גולדברג פולין שנחטף לעזה, נרצח והובא לקבורה בשני בספטמבר 2024, אנחנו משתפים את הטקסט שכתבו מיכל טל ויעל ליפמנוביץ׳, סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על המאבק של קבוצת הפועל ירושלים להחזרתו של גולדברג-פולין. "שריקת פתיחה. המולה ביציע. כל הקהל באדום שחור. השחקנים מתחילים לעלות על המגרש, אבל משהו אחר
אורי כץ כותב לבחברת האדם על ההחטופים שבשבי החמאס ועל האופן בו אנחנו חושבים עליהם בישראל. האם אנחנו חושבים עליהם כמקשה אחת? מה ההבדל המחשבתי בין "חטוף" ל"שבוי"? וכיצד מתמקמת הקטגוריה "חטוף" לצד קטגוריות החיים והמוות ומערערת עליהן? בשאיפה להבין את התפיסות השונות הכרוכות בחטופים כץ מנתח את השיח שסביבם ואת הפרקטיקות השונות בהן נוקטות משפחות החטופים ואנשי החברה הישראלית בכללותה.