אריאל כנפו-נעם צולל לפרשת "כי תשא" ומתאר את הדרכים בהם בוחרים הורים הנאלצים להתמודד עם מסרים ערכיים סותרים בסביבה שבה הם מגדלים את ילדיהם. האם לאפשר לילדיהם להחשף למסרים אלה? האם לחסום את גישתם לאנשים, בתי ספר, מדיה, וגורמים תרבותיים אחרים שמשדרים ערכים אחרים? זה קורה לעתים קרובות במשפחות מהגרים, והיום יותר מתמיד, עם הכניסה
אריאל כנפו-נעם על אהרון ובניו והמשכיות בן דורית, תופעה שנמצאת כמעט בכל תחום שנחקר. ניתן לנבא במידה מסויימת את העמדה הפוליטית, הערכים, ההשכלה וסגנון ההורות של אדם בעזרת אלה של ההורים שלו. אבל האם זה נכון גם לנטיות תעסוקתיות ומאפייני מקצוע אחרים? פרשת "תצווה" מתארת בעיקר את הקדשת הכהנים, את בגדיהם והטקסים הקשורים בהקדשתם. יחד
אריאל כנפו-נעם צולל אל תוך רשמית החוקים בפרשת משפטים, מתמקד במקרים של היעדר האב ומה שישי למחקרים בפסיכולוגיה לספר על זה – מחוקים לגבי עבד וילדיו, דרך ההפרדה בין הורים לילדיהם מהגרים ועד המחקרים העכשווים בנושא — פרשת "משפטים", עמוסת החוקים המשפטיים והפולחניים שלפעמים נראים כמו רשימת מכולת של כללים, נוגעת בדרכה בנושא של הורות
אריאל כנפו-נעם על פרשת יתרו, על קבלת עשרת הדברות, ועל הקשר בין כבוד לאהבה בדיבר "כבד את אביך ואת אימך". דרך מחקרים על ערכים בתרבויות שונות ובחינת סגנונות הורות, כנפו-נעם מנסה להבין את המשמעות הפסיכולוגית והסוציולוגית של הציווי לכבד את ההורים. — במעמד הנשגב ביותר שניתן להעלות על הדעת, עת האל בכבודו ובעצמו מדבר אל
על היחס בין גברים ונשים במקרא ובמחקר הפסיכולוגי והאם ניתן לראות שינוי פרשת "וארא" אינה עוסקת ישירות בהורות, לכן שקלתי לא לכתוב על הנושא, אבל קריאה חוזרת בפרשה טרדה את מנוחתי. אחרי פתיח שבו האל מזכיר למשה את מחויבותו לצאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב, נשלחים משה ואהרן אל פרעה. כאן עוצר הכתוב ומתחיל לפרט את
לחוש אמפתיה כלפי מישהו שפגע בך הוא אחד הדברים הכי קשים בעולם. בפרשת "ויגש" ניצב יוסף בפני ברירה לא פשוטה – האם להחזיר לאחיו, שמכרו אותו לעבד, כגמולם? או שמא לחשוף את עצמו בפניהם, אולי אפילו לסלוח להם? הסיפור המקראי מלמד אותנו על כוחה של האמפתיה, ועל השימוש העדין והמורכב בה על ידי שני בניו
יעקב ממשיך את המסורת המשפחתית ובוחר לברך לא את הבכור – אריאל כנפו-נעם על המחקרים שמראים למה המשכיות בין-דורית נמשכת בכמעט כל תכונה התנהגותית שנבדקה: בערכים, בתכונות אישיות ואינטליגנציה, ואפילו בדפוסי הצבעה ובבחירת מקצוע. רגע לפני שספר בראשית מגיע לסיומו מתוארת סצינה תמוהה במיוחד. יעקב מתבקש על ידי יוסף לברך את בניו, ולמורת רוחו של
איך אפשר להעדיף, בגלוי, את אחד הילדים על פני אחיו? אחר כל התלאות שעבר יעקב, אחרי הבריחה מחרן, העימות שכמעט היה עם עשיו, האונס של דינה והטבח באנשי שכם, ופטירתה בלא עת של רחל אהובתו, הוא סוף סוף מתיישב. לכאורה הכול כפי שהיה פעם: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו", אבל השקט הזה הוא רק השקט
למה אנשים רוצים להיות הורים? האם זה תלוי בהם בכלל? או אולי זהו דחף טבעי, ביולוגי, בלתי נשלט? אריאל כנפו-נעם בעקבות הקנאה של רחל בלאה כמה אהבה, כמה כעס ויריבות, וכמה תסכול, יש בפסוק קטן אחד שמופיע בפרשת "ויצא". "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ. וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם