בחברת האדם הוא פרויקט ללא מטרות רווח שמטרתו להנגיש לציבור הרחב תכנים מתחום האנתרופולוגיה ומתחומים משיקים. הפרויקט קם בשנת 2013 כדף פייסבוק שבו שותפו ופורסמו כתבות בנושאים אנתרופולוגיים, ראיונות עם אנתרופולוגיות ואנתרופולוגים וטורים פרי עטם, תקצירים נגישים של מאמרים שראו אור בכתבי עת ועוד. בינואר 2020 קם אתר האינטרנט בחברת האדם במטרה להתמקד ביצירת חומרים
יהל קורלנדר ומתן קמינר מתארים במאמר חדש את כניסת מהגרי עבודה מתאילנד לחקלאות במרחב הכפרי, את השינויים שחלו בדפוסי היחסים בין החקלאים למהגרי העבודה ומנתחים מדוע נתפסים מהגרי העבודה כנראים אך נעלמים. תפיסה אשר לפי קורלנדר וקמינר מאפשרת את השמירה על ערכיה של המדינה האתנו-לאומית ואת תפיסת ההתיישבות העברית במרחב הכפרי מאז שנות ה-80 חקלאים
לציון יום הזכרון לרצח רבין מתמקד ינון גוטל-קליין – דוקטורנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים החוקר זיכרון לאומי ובתי קברות – דווקא במדריכי הסיורים ומובילי הקבוצות אשר עורכים סיורים לקבר רבין, ודרכם משרטט את גבולות הזכרון, הלאום והמרחב. האם, בעקבות הקורונה, גם הדרך בה אנחנו זוכרים תשתנה? ההנצחה, כביטוי של הזיכרון הקולקטיבי, היא מנדבכיה העיקריים
מאהר אל-אח'רס שובת רעב כבר יותר מ-90 יום. האנתרופולוג גיא שלו כותב על כוחה הציבורי ועוצמתה הפוליטית של שביתת הרעב ומנתח מדוע הממסד הפוליטי והבטחוני הישראלי חושש כל כך ממנה. תמונה ראשית של מאהר אל-אח'רס: אורן זיו, אקטיבסטילס אני כותב את הטקסט הזה ביום ה-90 לשביתת הרעב של מאהר אל-אח'רס. עורכת דינו אחלאם חדאד ביקרה
נמרוד לוז על הקשר בין הפרעות אכילה לנפגעות תקיפה מינית – לזכרה של תלמידתו ענבר פרסטר ז"ל ( 1993-2020) שנפטרה לאחרונה פורסם בתוכנית שלושה שיודעים ב21.10.20 (1:44) אכילה היא פעילות חיונית והכרחית לקיומנו אבל ברור לחלוטין שלא ניתן לתחמה רק בהיותה צורך ביולוגי של אספקת אנרגיה לתחזוקת הגוף. כשם שאנו לא תמיד אוכלים כי אנו
ברכות חמות לארז מגור על אישור עבודת הדוקטורט שלו ועל פרסום מאמר חדש ב-Politics & Society. מחקרו של מגור, כיום עמית בתר-דוקטורט במרכז ספרא לאתיקה באוניברסיטת תל-אביב, ניתח כיצד הפכה ישראל להיות מזוהה כ"סטארט-אפ ניישן"? ומראה שבניגוד לדעה הרווחות לפיה מגזר ההייטק בישראל נוצר ומצליח בזכות השוק החופשי ויזמות פרטית, זה לא היה מתקיים ללא
ברכות חמות לרוית תלמי כהן על פרסום ספרה ״ממתינים בדרכם: המסע של זרע ביתא ישראל מאתיופה״, המתאר את מסע עלייתם מאתיופיה של אנשי זרע ביתא ישראל. הספר זכה בפרס גולדברג ופורסם בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. ממתינים בדרכם מתאר את מסע עלייתם מאתיופיה של אנשי זרע ביתא ישראל, המוכרים יותר בשם הפלאשמורה. זוהי קהילת יהודים מתוך ביתא
אריאל כנפו-נעם על היחסים בין נח ובניו ועל הפער בין ההתמסרות למשימה הגדולה של הצלת העולם לבין חיי היומיום של גידול וחינוך הילדים נח הוא אחד האנשים היחידים בספר בראשית שמקבל "ציון" ערכי. מיד כאשר הוא מוצג בפנינו, "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ", הוא מתואר כך: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק, תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" ואכן
ברכות לד״ר אורית הירש-מציאולס ולד״ר ענת בן-יונתן על התקבלותן לפוסט דוקטורט במסגרת התוכנית ״קולר-מנמון לזכויות ורווחת בעל"ח והקליניקה לצדק סביבתי והגנה על זכויות בעל"ח (הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב).. הזדמנות מצוינת גם לברך אותן על עבודות הדוקטורט שלהן ולפרט קצת עליהן. תכנית קולר-מנמון לזכויות ורווחת בעלי-חיים הוקמה בשנת 2020, כהרחבה וכהמשך ישיר לפעילות הקליניקה לצדק
לכבוד יום הקפה הבינלאומי נמרוד לוז מתאר כיצד הפך הקפה לסם הפסיכואקטיבי הנפוץ בעולם. מסע בין חכמי דת אסלאמיים ויצרני עניבות בדנבר. וגם, האם עליית הביקוש לקפה בעולם במקביל להרס הסביבה שהוא גורם, תביא להיעלמותו? שודר במסגרת התוכנית ״שלושה שיודעים 10.10.2020 (החל משעה וארבעים ואחת דקות( אחד המיתוסים הרווחים ביותר באשר לגילוי הקפה הוא גילויו
עמליה סער דנה במאמרה החדש בהבדל בין רגישות תרבותית ל"תרבותיזם", שמקדם למעשה מדיניות מפלה והדרה של תת-קבוצות בתוך קבוצות המיעוט בשם שימור התרבות שלהן לכאורה. בתגובה היא מציעה את המושג "רגישות תרבותית ביקורתית", שמקדם הכרה בריבוי הקולות המתקיים בתוך קבוצת המיעוט עצמה — מאמר חדש לפרופ' עמליה סער, חברת סגל בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, פורסם
גילי הרטל בוחנת את החוויה הגופנית של תיירים גאים במפגש עם אתרי התיירות והמורשת מחוץ למסלולים הרגילים של התיירות הגאה, ומראה כיצד התיירים הגאים שותפים בתהליכי ייצור של הדימוי של ישראל כמדינה ליברלית המעניקה זכויות ללהט"בים, תוך התעלמות מהמשמעויות הפוליטיות של הסיורים שלהם. — מאמר חדש של גילי הרטל, חברת סגל בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת
נמרוד לוז משרטט את מסעו של האתרוג, אשר הפך מ׳עולה חדש׳ ותושב זר, ל׳יהלום של סוכות׳ ולאושפיזין היוקרתי ביותר. דרך סיפור האתרוג מראה לוז את תהליכי ההסמלה ויצירת ערך למזון בתרבות, בפוליטיקה ובכלכלה. מתוך התוכנית ״שלושה שיודעים״ מה-7.10.20 בשנת 1870 מפרסם יואל משה סולומון, עורך עיתון הלבנון דברי שבח והלל לאתרוגי אם אלפחם: : "…לא
נמרוד לוז ממשיך בדיון על מקומו של הדבש והדברים בתרבות העולמית. הפעם השפעתו של הדבש על ההיסטוריה האנושית ומרכזיותו בדרמה של יחסי אדם-דבורה. פורסם בעל תוכנית שלושה שיודעים ב-23.09.20 ב23.1.2016 פרסם דילן ג'רמיין טרייז, תושב אוקלנד ניו-זילנד, וידאו קצר ובו לטענתו דבורה שהציל מטביעה בדלי מנופפת לו לאות תודה בכנפיה.[1] התגובות לסרטון היו כרגיל בעידן
בן בורנשטיין מתאר במאמרו החדש את המורכבות בשיח זכויות האדם בישראל במאה ה-21 ואת המחלוקות בין ארגונים שונים הפועלים בתוכו, בניגוד לתפיסה הסוציולוגית המקובלת של שיח זכויות האדם כעיקרון אוניברסלי ומוחלט. — בשנים האחרונות החלו יותר ויותר שחקנים חברתיים שנתפסו בעבר כזרים לשיח זכויות האדם האוניברסלי לעשות שימוש בשיח זה ולפעול בשם עקרונותיו. כתוצאה מכך
פוסט ותיק של אילת מעוז (2014), בו היא פורסת בעברית את אחד השינויים הגדולים באנתרופולוגיה העכשווית – המפנה האוטולוגי -, ופורוסת את הקולות השונים בתוך המהלך התיאורטי והאמפירי המתקיים בדיסציפלינה. פורסם לראשונה ב16.1.2014 נדמה שכולם מדברים אונטולוגיה בתקופה האחרונה. בכנס השנתי של האגודה האנתרופולוגית האמריקאית שהתקיים בשיקגו לפני כשבועיים היו הפאנלים שעסקו ב”מפנה האונטולוגי” מלאים