בשנים האחרונות החלו להופיע עוד ועוד טכנולוגיות בינה מלאכותית, ובהתאם לכך גבר גם השימוש בהן בכלל תחומי החיים – ובפרט באקדמיה. מריה גרצקי (פוסט-דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה מדעי המדינה ותקשורת, האוניברסיטה הפתוחה) וגדעון דישון (חבר סגל בבית ספר לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון בנגב) פרסמו מאמר בכתב העת Learning, Media and Technology, הבוחן את האינטראקציה המתקיימת בין
האם הבינה המלאכותית יכולה לחקות את הכתיבה שלנו באופן (כמעט) מושלם? מה קורה לכתיבה האנתרופולוגית, ולכתיבה בכלל, בעולם שבו המחשב כותב בשבילנו? תמר אלאור כותבת על התנסויותיה עם הבינה המלאכותית "קלוד" (claude), על מסורת הכתיבה האנתרופולוגית – ועל הרגע הזה ורגעים אחרים בהיסטוריה האנושית, שבהם הטכנולוגיה משנה את החותמת האישית של הביטוי שלנו. תמונה ראשית:
ברכות לאנתרופולוג איתן וילף על ספרו החדש! ספרו של וילף, The Inspiration Machine-Computational Creativity in Poetry and Jazz שיצא בהוצאת the university of chicago press, מבוסס על עבודת שדה, שביצע וילף עם מדעני מחשב ואמנים בארה"ב, שמפתחים ועושים שימוש בטכנולוגיות ממוחשבות יוצרות-אמנות בשני תחומים: מוסיקת הג'אז ושירה (poetry). וילף, פרופ׳ במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית, בוחן
האם הפיתוחים החדשים בטכנולוגיות של בינה מלאכותית ואלגוריתמים הם מהפכות שישנו את החברה והתרבות שלנו? איך ניתן בכלל למדוד או להבין את מידת המהפכניות של מהפכת הנתונים? ד"ר דן קוטליאר (החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה) טוען שעל מנת לנסות לענות על שאלות אלו, אנחנו צריכים להתמודד עם תופעת ״ההייפ״. קוטליאר מציג ניתוח סוציולוגי והיסטורי של תופעת ״ההייפ״,