כיצד ניתן למסגר סיפורי נעדרות של אזרחים (בניגוד לחיילים) בישראל? במאמר שפורסם בכתב העת Journalism, משרטט אורי כץ את התסריטים התרבותיים העוסקים בנעדרות אזרחית. בעזרת אתנוגרפיה נרטיבית, מציג כץ, כיום פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה, את הנרטביים המרכזיים ובוחן האם אפשר להציע גם נרטיבים חליפיים. ימים ספורים לפני ליל הסדר בשנת 2015
ברכות לאורי כץ על אישור עבודת הדוקטורט שלו, כל היודע דבר: הבניית נרטיבים של נעדרוּת אזרחית בישראל, אשר נכתבה בהנחייתה של שרית הלמן, במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. המחקר של כץ עוסק בתהליכי הבניית נרטיבים של נעדרוּת אזרחית בישראל, במטרה להבין את היווצרותה, השתנותה ומשמעותה של הנעדרוּת כקטגוריה חברתית. קרוב ל-4,000 אזרחים נעדרים מדווחים למשטרת
מאמר של אורי כץ על נעדרוּת בישראל בו הוא מנתח את התנועה בין תפיסות זמן שונות ביחס לנעדרוּת ואת אי הודאות בין המוות לחיים "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" (קהלת ג', א'-ב') הזמן כמייצר סדר וכמעניק משמעות לחיי בני האדם היה חשוב מאז ומעולם. פתרונו של קהלת לתחושת חוסר המשמעות