ד"ר גילי המר, אנתרופולוגית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, כותבת לבחברת האדם על מאמרה החדש בו הקוראים/ות מוזמנים/ות להיכנס לעולם שבו התקשורת אינה מובנת מאליה, אלא תוצר של יצירתיות, רגישות ומודעות בין-חושית: קרדיט תמונה ראשית: מרכז נא לגעת. אני זוכרת את עצמי יושבת לשתות קפה לאחר יום ארוך של תצפית בחזרות להפקה
במלחמה האחרונה יצא לכולנו לשמוע אזעקות ולרוץ למקלטים – אבל חשבתם פעם איך החוויה הזו משפיעה על החברה בה אנו חיים? נועה בלוך כותבת על החוויה החושית של שמיעת אזעקה בעקבות מאמרם של (Vannini, Waskul, Gottschalk, and Rambo (2010: (תמונה ראשית מתוך סרטון של כאן | דיגיטל – תאגיד השידור הישראלי) כפי שניתן לראות בצילום
השנה יצא לי להשתתף בהסכת שהוא הגשת חלום. עוד בתקופת הקורונה פנתה אליי גיל מרקוביץ' המדהימה – אמנית במה, יוצרת מחול, ומומחית בהנגשת ידע לציבור. שבין היתר יצרה והגישה את "המעבדה" ו"המעבדה לילדות וילדים" בתאגיד השידור הישראלי והרצאות מוזיקליות שמקנות ידע אקדמי לצד שירים פופולריים. לגיל היה רעיון לחבר בין מחקר ואמנות: לא לעשות רק