מאיפה הגיעו הסרטים הצהובים למחאה להחזרת החטופים? מהי ההשפעה של זיכרון הקורונה על ימינו? מדוע מלחמות מסוימות נזכרות יותר וחלק פחות? מה מיקום הנשים בזיכרון? וכיצד תראה האנדרטה של האירועים האחרונים? פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי מהמחלקה לסוציולוגיה אנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית משוחחת עם ויויאנה דייטש במסגרת הפודקאסט "המעבדה" בכאן, לסדרה בת ארבע תוכניות העוסקת בזיכרון הקולקטיבי ובשאלת הזיכרון של מלחמה הנוכחית.
אתמול, ה7.11.23, התקיים יום אבל אזרחי לציון 30 יום לזכר הניספים והניספות במתקפת השבעה באוקטובר. בניגוד לימי אבל אחרים, זהו לא היה יום אבל לאומי בארגון המדינה, אלא יוזמה שעלתה מלמטה. פרופ׳ ורד ויניצקי-סרוסי, פרופ׳ לסוציולוגיה, נשאה דברים בטקס שהתקיים באוניברסיטה העברית. ויניצקי-סרוסי, המתמחה בחקר זכרון והנצחה, שילבה בדבריה גם ניתוח ראשוני של המשמעות להיווצרותו
בעקבות הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה, בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים והקרבות להצלת התושבים, החלו ניצולות וניצולים, חיילות וחיילים, קרובי משפחה, חברות וחברים להנציח את הנרצחים, היקירים, האירועים, הקרבות, הפציעות והטראומה באמצעות קעקועים. ברשתות החברתיות ניתן למצוא עשרות סרטונים ובהם קעקועים שונים עם סמלים לאומיים מעותרים בדם, כיתוב התאריך – 07.10.23, איורים של רקדנים והכיתוב
מה הקשר בין זיכרון חברתי לבין אובייקטים בתרבות מסוימת? כיצד הזיכרון, החומר והחזותי מזינים ומייצרים זה את זה? האסופה "זיכרון, חפצים וייצוגים" בעריכת נעמה שפי ועדנה לומסקי-פדר מאגדת יחדיו פרספקטיבות שונות של חוקרות מתחומים מגוונים, המבקשות לשפוך אור על צומת המפגש שבין הזיכרון, הדימוי, הוויזואלי והחומר. בחבירתן יחדיו מייצרות הכותבות נקודת מבט רחבה וכוללת על המתרחש בזירה המקומית, תוך התייחסות לסובייקטים מגוונים, טכנולוגיות זיכרון עכשוויות ואתרי זיכרון ישראלים – לכדי אסופה פורה ומקורית.
בן בורנשטיין כותב על ריבוי המשמעויות שאנשים במיקומים שונים מעניקים ליום הזכרון. דרך ניתוח עימות בין שני הורים שכולים בתוכנית אקטואליה סביב הגבלת הטקסים וההגעה לבתי העלמיין בעקבות הקורונה, מתאר בורנשטיין כיצד מוסד הזיכרון הלאומי, מקיים חיים עצמאיים ודינמיים באמצעות האנשים שעושים בו שימוש מעשי, בתוך מרחב חברתי שוקק. המקרה הנוכחי של הגבלת הטקסים הממלכתיים
קטעים מתוך מאמרו של האנתרופולוג והסוציולוג מיכאל פייגה ז"ל, "האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום", שפורסם ב-2010 בכתב העת 'עיונים בתקומת ישראל'. דרך הקטעים המובאים כאן מהמאמר (ובמאמר עצמו כמובן), פייגה בעצם סוקר את הכתיבה הסוציולוגית והאנתרופולוגית על השכול וההנצחה בישראל. במאמר האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום", שפורסם