קלוד לוי-שטראוס היה אנתרופולוג יהודי-צרפתי, אבי הסטרוקטורליזם, פרופסור בקולז' דה פראנס וב-EPHE בפריז. השפעתו העצומה על האנתרופולוגיה מהמאה העשרים ועד היום חוצה גבולות דיסציפלינריים ומתפרסת עד לסוציולוגיה ולפילוסופיה. רבים מכתביו של לוי-שטראוס פורסמו לשמחנו לעברית. ביניהם ניתן למצוא את "החשיבה הפראית" בהוצאת ספריית הפועלים, "גזע, היסטוריה ותרבות" בהוצאת רסלינג, "במחוזות טרופיים נוגים" (שאינו אתנוגרפי לחלוטין)
בבלוג savage minds, שהפסיק לפעול לפני שנים אחדות, פורסם ב-2017 פוסט בו הכותב, אלכס גולוב מאוניברסיטת הוואי מבקש לענות על השאלה, מה הופך את גירץ לאנתרופולוג המשפיע שהוא היה? לטענתו, אין מדובר בתרומתו התיאורטית או אפילו באתנוגרפיות שביצע, אלא בגישתו למחקר עצמו. גירץ הוא אחד האנתרופולוגים המשפיעים במאה העשרים, לגירץ תרומות חשובות ומגוונות לאנתרופולוגיה, חלקן
קליפורד גירץ, מחשובי האנתרופולוגים בכל הזמנים התראיין בשנת 1979 אבנר כהן (היום חוקר גרעין) בכתב העת "מחשבות" בעריכתו של צבי ינאי. הראיון מקיף את הרקע האישי המקצועי של גירץ את מחקריו וכן אבחנות לגבי האנתרופולוגיה עצמה. גירץ לא זכה להכשרה באנתרופולוגיה במהלך לימודי התואר הראשון שלו, ואת לימודיו בדיסציפלינה החל במסגרת דוקטורט במחלקה ליחסים חברתיים
לכבוד מצעד האקלים שמתקיים היום, אנחנו משתפים על מאמרם החדש של קרני קריגל, ענת צ'צ'יק, ניר כהן ואורלי בנימין אשר פורסם בגליון מיוחד של קריאות ישראליות על משבר האקלים בראי מדעי החברה והרוח. במאמרם, ׳פרספקטיבה מגדרית בהיערכות של רשויות מקומיות למשבר האקלים, מציגים קריגל ובנימין (מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן) וצ'צ'יק וכהן (מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה
ה-30.10 הוא יום פטירותו של קליפורד גירץ, אחד האנתרופולוגים המשפיעים ביותר על הדיסצפלינה וסביבתה בעשורים האחרונים וממובלי האנתרופולוגיה הסימבולית. לכבוד גירץ, נחזור לסקירה של תמר אלאור בתיאוריה וביקורת על תרגום ספרו של גירץ "עובדות וחיים" לעברית, היא בוחנת את האנתרופולוגיה, הכתיבה בה והלימוד שלה כיום. מאמרו של אלכס ווינגורד פורסם ב-2009 בכתב העת "קתרסיס" ובו
נורית ברקן- בוקרסלי כותבת על סיבולת, שעבור מהגרות עבודה בישראל לא מהווה רק תחושה פיזית, אלא גם מצב רגשי, בעל נדבך מוסרי מרכזי. ברקן- בוקרסלי גרה בירושלים עם בן זוגה, כותבת תזה לתואר שני במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופסור שטדלר בנושא מריה מגואדלופה בישראל. Endurance: The ability to keep doing something difficult, unpleasant, or painful for a long time. סיבולת – “Endurance” הוא
ברכות חמות ללבנת קונופני-דקלב על אישור עבודת הדוקטורט שלה "חיים מחוץ לריבונות? פרישה, גלות, והתנגדות." העבודה נכתבה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב בהנחיית ד"ר אריקה וייס. עבודת הדוקטורט מתמקדת בתפיסת ריבונות ותפיסת פעולה פוליטית של ישראלים-יהודים וישראליות יהודיות אשר עזבו את ישראל בגלל התנגדותם.ן לשליטה של ישראל באוכלוסייה ובשטחים פלסטינים, ועברו לגור בחו"ל או בישובים
ענת לייבלר, חברת סגל בכיר בתוכנית ללימודי מדע וטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן, כותבת על ברונו לטור, שנפטר לאחרונה. לייבלר סוקרת את ספריו הראשונים של לטור ותרומתו ללימודי מדע וטכנולוגיה, אך גם מתארת את תרומתו כאדם, כמורה וכאישיות מעוררת השראה. הביקור היחיד של ברונו לטור בארץ היה באמצע שנות התשעים כשהוזמן לתת הרצאה במכון כהן באוניברסיטת
בספר ״חיי המעבדה״ ערכו וולגאר ולאטור אתנוגרפיה במעבדת מחקר ביולוגית במכון סלאק ומתארים, בגדול, כיצד התהליך המדעי הוא תהליך חברתי המורכב ממערכת של אמונות, מסורות בעל פה ופרקטיקות ספציפיות מבחינה תרבותית. הספר ומסקנותיו, שאחר כך הורחבו בעבודות נוספות של וולגאר ולאטור בנפרד, מהווה את אחד היסודות של תחום לימודי מדע וטכנולוגיה (STS)ֿ, כמו גם באנתרופולוגיה
במסגרת סדרת הרצאות גיפורד שהעביר ברונו לאטור באוניברסיטת אדיבורו בשנת 2013 הוא לוקח צעד קדימה בניתוח השלכות של משבר האקלים. לאטור מבקש להציע בחינה של משמעות הכלת התיאוריה החברתית על כל הפלנטה. לאטור, אנתרופולוג והוגה דעות בין המשפיעים ביותר כיום, מפרק בסדרה של שש הרצאות את המשמעות של המושג "דת הטבע" (או 'דת טבעית'), תאוריית
הפעם, מאמר מלא של לאטור בשם ״על תיווך טכני – פילוסופיה, סוציולוגיה, גנאלוגיה״, שתורגם לעברית ופורסם ב-2014 בכתב העת ״בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית״. התרגום פותח את הגיליון שמוקדש כולו לנושא 'מעבר לאובייקט'. לאטור משרטט במאמר חלק מהגישה המזוהה איתו וקורא לנו, כחוקרים, כמעצבים ובני אנוש, לשוב אל האובייקטים המסורתיים, אל ה׳הלא אנושיים׳, ולהשיב
מאמרה של ד״ר כרמל ווייסמן ״פוסטהומניזם: פרומתיאוס ונקמת הדקונסטרוקציה״, פורסם בגליון ה-50 של כתב העת תיאוריה וביקורת ב-2018. ווייסמן היא אנתרופולוגית וחוקרת תרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב, ויוצרת הפודקאסט המופלא ״מצב הפוסט אנושי״ ואחיו הצעיר״ דינוזאוריות רשת״. במאמרה ווייסמן סוקרת את הגישה הפוסט-הומניסטית, עליה לאטור השפיע רבות עליה. כמו כן, היא טוענת ש'הפוסט-הומניסטי' הוא בהכרח
בתשעה באוקטובר 2022 הלך לעולמו ברונו לאטור, בן 75 היה במותו. לאטור היה פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי. עבודתו ומחקריו השפיעו רבות בתחומי הסוציולוגיה של המדע, בלימודי מדע וטכנולוגיה (STS), בלימודי סביבה ואנתרופולוגיה סביבתית ובמפנה האונטולוגי והיה בין הוגי הגישה המכונה ״תאוריית השחקן-רשת״. לאטור הוא חתן פרס הולברג לשנת 2013 (׳הנובל׳ של מדעי החברה) ועוד פרסים
ברכות חמות לאריאל אפל על אישור עבודת הדוקטורט שלו "אורחות חיים ניאו-לקטיים: שומרי הגן ו’חיבור’ יותר-מאנושי בחברה פוסט-מתועשת". העבודה, שנכתבה בהנחיית פרופ׳ נורית בירד דוד מהחוג לאנתרופולוגיה בחיפה, עוסקת בקבוצות ויחידים ששואפים "להתחבר לטבע" דרך תרגול מיומנויות חיים בהשראת ציידים-לקטים, בעודם מקיימים אורח חיים עכשווי בסביבה מודרנית ומתועשת. עבודת הדוקטורט של אפל מסכמת מחקר אתנוגרפי
משה בכר הוא סטודנט לתואר שני במחלקה סוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית והוא חוקר היבטים של גבריות חרדית. בכר כתב על סוציאליזציה דתית של רגשות אצל חרדים במסגרת הקורס רגשות ועיצובם התרבותי של ד"ר יעל עשור. הטקסט היהודי-דתי המכונן ביותר הוא קריאת שמע, הפסוק השני בקריאת שמע (אחרי "שמע ישראל") הוא "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל
האדריכלית מרים פלדמן, כותבת לבחברת האדם בעקבות מחקרה האתנוגרפי על סוכות במרחב הציבורי ומשמעותם. עבודת התיזה של פלדמן, שנכתבה בפקולטה לאדריכלות בטכניון בהנחיית האנתרופולוגית מירב אהרון גוטמן והאדרכילית אלס ורבקל (בצלאל), בחנה את תפקיד הסוכה במרחב הציבורי עבור קהילת חוזרי בתשובה, קהילת שובו-בנים בשכונת בשכונת החומה השלישית בירושלים. בעזרת בחינת מושגי הטריטוריה, הגבולות והסף, מראה
דניאל דה שליט הוא לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית ומחנך ומורה לאזרחות בתיכון הדו-לשוני בירושלים, שכותב על כעס במסגרת הקורס של ד"ר יעל עשור "רגשות ועיצובם התרבותי". "כעס הוא רגש שלילי" הטענה הזו נשמעת לנו מובנת מאליה. בתרבות שלנו, כעס נחשב לרגש שלילי, רע ובלתי-רצוי. כעס מורגש בעקבות המחשבה שנעשה לי עוול, שציפיותיי
מאמרם של ליאור בר, ניר אביאלי וג'קי פלדמן שזכה לאחרונה בפרס המאמר המצטיין לשנת 2021 בכתב העת Journal of Heritage Tourism, בחן באמצעות מחקר אתנוגרפי ממושך בעיירה לואנג פראבנג (Luang Prabang) בלאוס את שורשי הקונפליקט התרבותי סביב שימור מורשת בין הלוקלי והגלובלי, או בין מזרח למערב, הנובע מהתנגשות בין תפיסות קוסמולוגיות שונות. לכן, טוענים בר,
ברכות חמות לנמרוד לוז, פרופ׳ במכללה האקדמית כנרת ובעל הבלוג ״תרבות האוכל״ אצלנו בבחברת האדם, על פרסום ספרו החדש ״הפסקת אוכל״ בהוצאת אפיק. לכבוד יציאת הספר, כתב עליו לוז עבור הבלוג שלו בבחברת האדם. כמה קילו מוסקט שווה מנהטן? מדוע אוכלים תפוח בדבש? האם יש קשר בין צומות למשתאות? ומה קרה לצרפתים שלאחר ששתו עשרות