חג הסיגד ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל הם שנים מהאירועים המרכזים של קהילת ביתא ישראל (יהודים יוצאי אתיופיה). אך מדוע אירועים מצוינים גם בקרב קהילה רפורמית שרוב חבריה אינם יוצאי אתיופיה? בעזרת עבודה אתנוגרפית טוען אלעזר בן לולו (אריאל) שהסולידריות בין שתי הקהילות בנויה ומבוססת על תפיסות חברתיות וחוויות של ניכור חברתי וטראומות
אמפתיה מהשוליים – או למה מציינים את אירועי יהדות אתיופיה בקהילה הרפורמית?
