תמר זילברשטיין משווה בין הדרך בה מוצגים א.נשים עם מוגבלות בקולנוע, אל מול הדרך שבה נשים עיוורות תופסות את עצמן עלפי מחקריה של האנתרופולגית גילי המר. זילברשטיין, מתארת את מחקריה של המר ומראה את חשיבותם אל מול הייצוג הקולנועי מאחר והם מאפשרים מרחב לנקודת המבט של בעלי מוגבליות להישמע ולהציג את המורכבות אותן הן חוות
עיוורון קולנועי: מבט ביקורתי על ייצוג מוגבלויות בקולנוע
