בתוך כל הסערות שעוברות בעולם האמיתי ובעולם האנתרופולוגי, מנסה תמר אלאור למצוא את המיקוד שלה באנתרופולוגיה ובאקדמיה מחדש. היא מוצאת אותו בחומר, או בכמה מאמרים וספרים על החומר ובכתיבה אנתרופולוגית שמנסה לצמצם את המרחב הפרשני, ומנסה להתמקד בדבר עצמו, בריקוד העדין שבין תיאור קרוב ועשיר שלו עצמו לבין הפרשנות שלו. בעקבות זאת אלאור מציעה לדבוק
את מצליחה לקרוא משהו בימים האלה?
