עבודת השדה האנתרופולוגית היא ממושכת ורצופה בשהייה בשדה, ראיונות, תצפיות, יציאה מהשדה, תיעוד ביומן השדה וחוזרת חלילה. כאשר עבודת השדה מתקרבת אל קיצה והחומר האנתוגרפי נאסף בקלסרים, ארגזים או תיקיות בענן – מגיע שלב הכתיבה. הפעם במדור "עבודת שדה" נתמקד בשלב המעבר החמקמק בין ממצאים מהשדה אל הפרשנות והתיאוריה. או במילים אחרות, איך מגיעים מיומן
בימים אלה של אי וודאות, בהם מרגישים לא פעם שהאדמה נשמטת מתחת לרגלינו, טוב שישנם דברים שיכולים להחזיר אותנו לעצמינו ולהציע פרספקטיבה רעננה ומבט חדש על האירועים המתחוללים סביבנו. פסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי, המתקיים השנה בפעם ה-13 מבקש לעשות בדיוק את זה, לפתוח צוהר לעולם ולחוויה האנושית על גווניה והקשריה השונים. כמו בכל שנה, גם הפעם
לידיה גינזבורג כותבת לבחברת האדם על הקורס "קולנוע אתנוגרפי" במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על השינויים שחלו בו כשהחלה להוביל אותו ועל הסרטונים שהופקו במסגרתו: תמונה ראשית מתוך הסרט הקצר "דרגנוע לגן עדן" של יעל ליפמנוביץ' ואוהד שובל. הקורס ״קולנוע אתנוגרפי״ נלמד באוניברסיטה העברית כבר מעל לעשרים שנה. הקורס ניתן על ידי פרופ׳ תמר אלאור