מאמרי אורח

התנדבות נתפסת בדרך-כלל כפעילות אזרחית חיובית, משוחררת מאינטרסים מדינתיים או כלכליים, כזו שמסייעת לקדם סולדיריות חברתית, הכלה, וסובלנות. אך האם זה תמיד נכון?

איתמר שחר (אוניברסיטת אנטוורפן), אראלה גרסיאני (אוניברסיטת אמסטרדם) וניר גזית (המרכז האקדמי רופין) מציעים נקודת מבט חדשה על הממשק שבין התנדבות וארגוני אלימות מדינתיים ולא-מדינתיים. לאחרונה התפרסם גיליון מיוחד בעריכתם בכתב העת "Current Sociology" שמתמקד במה שהם מכנים "התנדבות חמושה: ממשקים בין החברה האזרחית וארגונים חמושים".

הגיליון כולל מחקרים אתנוגרפיים ומקרי מבחן ממקומות שונים בעולם, הבוחנים כיצד התנדבות יכולה להיות מקושרת לנשק, אלימות, לאומיות ומיליטריזם. חלק מהגיליון מתמקד בישראל, בה יחידות צבאיות מקיימות פעילויות התנדבותיות בעמותות אזרחיות, צעירים המתנדבים לארגוני חברה אזרחית מוצאים עצמם עוסקים במשימות שמירה ומתאמנים בנשק, ותכניות התנדבות בבתי ספר תיכון חולקות מסגרת דיסקורסיבית עם תכניות הכנה ל'שירות צבאי משמעותי'. גם בדרום-אפריקה, למשל, ישנו עידוד של הציבור להתנדב למסגרות של שיטור קהילתי, אולם אלו מאפשרות גישה דיפרנציאלית לנשק ועמדות כוח, ואף משעתקות היררכיות חברתיות מתקופת האפרטהייד.

בסרטון קצר המלווה את הגיליון המיוחד, שהופק בעזרת מענק מחקר מהאיחוד האירופי, מסבירים ד"ר גרסיאני וד"ר שחר על התופעה של התנדבות חמושה, על משמעויותיה, ועל תהליך עריכת הגיליון.

לגיליון המלא: https://journals.sagepub.com/toc/csia/71/2

תמונה ראשית: Photo by Pixabay