ברכות ליהודה גודמן על הקידום לדרגת פרופסור חבר!
פרופ' גודמן המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית הוא אנתרופולוג חברתי העוסק בשאלות של דת, חילון, פסיכיאטריה, רפואה, אזרחות וזהות יהודית. הוא ותלמידיו הרבים חקרו ופרסמו על מתמודדי נפש בחברה החרדית, טיפולים מותאמי־תרבות, עובדות סוציאליות, זהות אתנית, ניתוחי הרזייה, חוסן תרבותי, הפרעות למידה ועוד ועוד.
השאלה שמעסיקה את גודמן כבר בראשית דרכו המחקרית הייתה: כיצד מתהווה הסובייקטיביות בתוך מערכות של פעולה חברתית ויחסי כוח? מדובר בפרויקט רחב היקף על הקשר בין הפרט, לבין חברה ותרבות. גודמן חוקר את הדרכים בהן חוויות, רגשות ועמדות של יחידים וקבוצות מעוצבות בתוך שדות תרבותיים ופוליטיים משתנים. הוא פיתח מסגרת מושגית מקורית בשם "עבודת סובייקטיביות", המשלבת ניתוח של היחסים הדינאמיים שבין המבנה החברתי והסוכנות האנושית. באמצעות גישה זו מראה גודמן כי ה"סובייקט" אינו ישות נתונה וקבועה, אלא פרויקט דינמי המתהווה ומתרקם דרך פרקטיקות, פרשניות ומשא ומתן חברתי תמידי. עמדתו התיאורטית והמתודולוגית היא שתפקידו האנתרופולוג הוא לפענח דינמיקה זו על מנת לפתח תיאוריה להסבר תופעות תרבותיות העומדות בבסיס החברה.
כך למשל ביחסי דת וחברה, ההצעה של גודמן היא תמיד להתבונן במערכת היחסים הסבוכה בין הסובייקט המתגבש (למשל במקרה של מתמודדי נפש בחברה החרדית) לבין התרבות בה התגבש (אשר לעולם אינה לכידה), ולשינויים שאלו עוברים במחזורי החיים והסביבה המשתנה. כך למדנו על מקומה של התרבות (במקרה זה כאמור דתית וחרדית) בתוך ומול השיח הפרופסיונלי הרפואי (לגבי אוטיזם), או הפסיכיאטרי (לגבי שגעון).
גודמן מבססת את כתיבתו על מגוון מחקרים אתנוגרפיים שערך בעצמו או בשיתוף עם תלמידיו הרבים. כך לדוגמא הוא בחן כיצד מתעצבת סובייקטיביות ברגעי לימינליות ומשבר קיומי, למשל בזמנים של התמודדות עם הפרעות נפשיות, בתהליכי חזרה בתשובה, בהתמודדות עם טראומה צבאית ובמצבי חולי ושינוי זהות וגוף. הממצאים שהציג גודמן ותלמידיו מדגישים כי סובייקטיביות אינה רק תולדה של ציות לנורמות חברתיות קיימות, אלא גם של התמודדות עם חריגה, אי-וודאות והפרת הסדר המקובל. חלק גדול מעבודות אלו עסקו בעולם הטיפולי-רפואי-פסיכולוגי, בו הוא מראה כיצד מרחבים אלו נתפסים כפרופסיונליים וניטרליים לחלוטין, אך בעצם משקפים הערכים האישיים והתרבותיים של המטפלים. גודמן ותלמידיו בוחנים כיצד סוגיה זו בא לידי ביטוי ומהן ההשפעות על הטיפול ועל המערכת בכלל ובוחנים קולות מוסריים חלופיים וסובייקטיביות הנוצרת בתוך ומעבר לשיח המקצועי.
כך למשל, במחקרו על נרטיבים של חיילים, תרם גודמן להבנת היווצרותה של סובייקטיביות מוסרית ופוליטית בהקשר של סכסוך. גודמן מצא כי תודעה פוליטית וביקורת מוסרית בקרב חיילים אינן מתעצבות בהכרח בעקבות אירוע דרמטי יחיד או "רגע מכונן" טראומטי, אלא דווקא נבנות בהדרגה מתוך חוויות היומיום המצטברות, מתוך יחסים בין־אישיים ומתוך שיחות שגרתיות. דרך תהליך היומיום ההדרגתי הזה מתפתחים אצל החיילים ספקות, אמפתיה ואף עמימות מוסרית ביחס למציאות השירות והכיבוש. מבט זה מעמיק את ההבנה האנתרופולוגית של תהליכי הפיכת הפרט לסובייקט מוסרי בהקשר של קונפליקט לאומי, ומדגים את טענתו הרחבה יותר של גודמן כי גם בתנאים פוליטיים טעונים ומשבריים, שינוי בתודעה ובקול המוסרי מתהווה ומתפתח מתוך שגרת החיים והמפגש היומיומי ולא רק כתוצאה מטראומות נקודתיות.
בעבודתו העכשווית פונה גודמן לשאלה: כיצד סובייקטים מנסחים קול מוסרי ופוליטי בתנאי משבר. בהקשר זה, ולאור אירועי 7 באוקטובר, החל גודמן לבחון את השאלה כיצד אובדן קולקטיבי וטראומה יוצרים אופקים חדשים של שייכות ופוליטיקה בחברה הישראלית. התרומה התאורטית בשלב זה מגולמת בפיתוח מסגרת אנתרופולוגית ראשונית להבנת "סובייקטיביות אתית", גישה הרואה את הפרט כסובייקט בעל עמדה מוסרית פעילה, המגיב באופן אקטיבי וביקורתי למציאות המשתנה סביבו, ולא רק כפוף לה באופן פסיבי.
אז מזל טוב יהודה ולעוד הרבה מחקרים ותובנות!