אנתרופולוגיה בשטח

אנתרופולוגיה מחוץ לאקדמיה, יש דבר כזה? במדור "אנתרופולוגיה בשטח" נפגוש אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות הפועלים גם מחוץ לאוניברסיטאות, ונבחן כיצד הכלים והתובנות שרכשו בלימודיהם ממשיכים לעצב את עבודתם ואת עיסוקיהם. והפעם אופירה פוקס, אנתרופולוגית החוקרת יחסי קהילה, דת ומדינה וכיום עובדת כמנהלת פרוייקטים בלשכת הרקטורית באוניברסיטת תל-אביב. פוקס מספרת על האופן שבו ההסתכלות האנתרופולוגית שלה השפיע ומשפיעה עד היום על העבודה שלה במקומות שונים.

.

אני אנתרופולוגית החוקרת יחסי קהילה, דת ומדינה. את הדוקטורט עשיתי באוניברסיטת אילינוי, אורבנה-שמפיין, במתכונת graduate school קלאסית של ארבע שנות הכשרה אינטנסיביות שכוללות קורסים, סמינרים ומבחנים, שרק בסופן קיבלתי את ה"אוקיי" לצאת לשדה ולחקור עצמאית. אלו היו ארבע שנים מאתגרות מאוד, מייאשות לעתים, אבל קיבלתי במהלכן הכשרה מקצועית יסודית שאין לה תחליף. למדתי לחשוב, לקרוא, לכתוב ולחקור ב"אנתרופולוגית." השנים האלו הן הבסיס להתפתחות המקצועית שלי עד היום, ואפילו שאני לא עוסקת באנתרופולוגיה באקדמיה, הראייה והמתודולוגיה האנתרופולוגיות מעצבות את דרכי הפעולה שלי בכל משימה שאני לוקחת על עצמי.

בשנים האחרונות אני עובדת במסגרות שונות בתפקידי מדיניות – ייעוץ, מחקר וכתיבה – ובניהול פרוייקטים במגזר השלישי ובאקדמיה. עוד במהלך מחקר הפוסט-דוקטורט הרגשתי שאני מעוניינת לנתב את כל מה שאני אוהבת באנתרופולוגיה – מחקר, פתרון בעיות, חשיבה אנליטית והתבוננות הוליסטית – לאפיקים חוץ-אקדמיים. לכן, עם סיום הפוסט הגשתי מועמדות לתוכנית "ממשק – יישום מדע בממשל" והתקבלתי. ממשק היא תוכנית עמיתים שמטרתה קידום מדיניות ציבורית המבוססת על מדע, ידע ונתונים, באמצעות שילוב בוגרי דוקטורט במשרדי ממשלה, בעיקר בהקשרים של מדיניות סביבתית. השנה בממשק, שנחשבת כפוסט-דוקטורט יישומי, היתה עבורי תקופת מעבר מצויינת מהאקדמיה לעולם המדיניות. בממשק שובצתי במשרד החקלאות באגף בכיר לניהול משאבי סביבה. המשימה שמנהל האגף נתן לי היתה לבחון את מדיניות הרגולציה של ניהול הנגר (אפיקי זרימת מים על ותת קרקעיים) בישראל, לזהות בה פערים וחסמים ולהמליץ על דרכים להסרתם. מן הסתם, לא ידעתי הרבה על ניהול נגר כשהגעתי לאגף. כבר מהשבועות הראשונים, היה לי ברור שעליי לגשת למשימה כאל מחקר שדה אנתרופולוגי ואל אנשי המקצוע באגף וברשויות הניקוז – כאל ה"אינפורמנטים" שלי. עובדת היותי זרה, מישהי שבאה מבחוץ ולזמן מוגבל, אפשרה לי ללמוד את השדה ואת מערך היחסים בו ללא הנחות מוקדמות משמעותיות ולחשוב על פתרונות חדשים. 

כך, למשל, אחת מהפעולות העיקריות שעשיתי באגף, היתה לתכנן ולהוביל סדנאות מקצועיות לצוות העובדים והעובדות. בסדנאות, כינסתי את הצוות וביקשתי מהם לחשוב מחדש על העבודה שלהם דרך תרגילים, סימולציות ומשחקי-תפקידים. עבורי, זו היתה הזדמנות להבחין באמונות רווחות, הטיות ואינטרסים, שלא בהכרח היו עולים בשיחות ובראיונות הקונבנציונאליים שקיימתי עמם. זו היתה תצפית משתתפת by the book. בסוף השנה, שיתפתי את הצוות בכך שהרגשתי במהלך השנה כמו אנתרופולגית בשטח ושהתייחסתי למפגש עמם, במידה מסויימת, כמו מפגש עם מושאי מחקר. זה דווקא שעשע אותם והם לגמרי היו מרוצים מההשוואה.

לאחר שנת ממשק, המשכתי לעסוק בקידום מדיניות, לא במגזר הציבורי אלא בחברה האזרחית. בתקופה הזו עבדתי כחוקרת מדיניות וכותבת מסמכי מדיניות עבור מגוון ארגונים ובמגוון נושאים, כגון, קידום התקשורת הערבית בישראל, חוסן קהילתי ואקלימי בגיל השלישי ביישובי הנגב המערבי, צמצום עוני באנרגיה וחינוך לדמוקרטיה. המשותף לכל הפרויקטים, כך אני מאמינה, הוא שפיתוח פתרונות מדיניות מבוססי-ידע בכל אחד מהשדות הללו תורם, בדרכו שלו, לקידום חברה ישראלית שוויונית, הוגנת וסובלנית יותר. 

כיום אני עובדת כמנהלת פרוייקטים בלשכת הרקטורית באוניברסיטת תל-אביב. חזרתי לעולם האקדמיה, שתמיד נשאר בלב שלי, אבל הפעם מזווית אחרת. לא כסטודנטית, לא כתלמידת מחקר ולא כחוקרת, אלא כמומחית שמסייעת להוציא לפועל יוזמות חדשניות חוצות-קמפוס. אני עובדת עם פרופסורים ופרופסוריות, אנשי ונשות מנהלה, נציגי מל"ג וקרנות פילנתרופיות, ונהנית ללמוד על מאחורי הקלעים של האוניברסיטה. גם כאן, הגישה האנתרופולוגית מעצבת את האופן שבו אני נגשת למשימות: איסוף מידע כמה שיותר נרחב, המבוסס על הכרה בזוויות ראייה שונות ובמיקומים ארגוניים שונים, שמאפשר לי לגבש עמדה אנליטית מבוססת-נתונים. זו, לדעתי, אחת החוזקות של אנתרופולוגיה והתרומה של אנתרופולוגים לכל שדה שבו הם פועלים – היכולת לקדם הבנה של מציאות מורכבת דרך הסתכלות רחבה ומערכתית במקביל להבחנה בניואנסים ובייחודיות. 

לאנתרופולוגים שחושבים על עבודה מחוץ לאקדמיה אומר שזו דרך לא פשוטה. הבחירה (בין אם זו בחירה אמיתית או מחוסר ברירה) להיות אנתרופולוגים מחוץ לאקדמיה היא, למעשה, בחירה בדרך שאתם סוללים בעצמכם יום-יום. אין נתיב ברור שמורה לאן ללכת ומה השלב הבא. מנסיוני, מדובר בדרך מתסכלת לעתים, שעלולה לכלול תקופות של חוסר יציבות ואי-וודאות. יחד עם זאת, אני לא מרגישה שוויתרתי על האנתרופולוגיה, אלא שאני עושה אנתרופולוגיה בדרכים אחרות. המנחה שלי לדוקטורט, וירג'יניה דומינגז, אומרת שהעולם צריך אנתרופולוגים בכל מקום – במערכות החינוך והבריאות, בממשלה, בחברה האזרחית, בשוק ההון… אני מסכימה אתה ומציינת תמיד, בכל מקום שאני מגיעה אליו במסגרת העבודה שלי, שבראש ובראשונה, אני אנתרופולוגית.

עוד במדור: