"> ׳מחאת בואזיצ'י – חלק ב – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

׳מחאת בואזיצ'י – חלק ב

פנינה מוצפי האלר, פרופ׳ לאנתרופולוגיה מבן גוריון ונשיאת האגודה האנתרופולוגית הישראלית, נמצאת בימים אלו בחצי שבתון באוניברסיטת בּוֹאַזִיצִ'י שבאינסטמבול, תורכיה, אחת האוניברסיטות המובילות במדינה, הניצבת כבר כמה חודשים בלב מחאה של סטודנטים ומרצים כנגד מה שהם תופסים כנסיון להשתלטות של השלטון על האקדמיה. מוצפי האלר כותבת לבחברת האדם על המחאה והמשמעות שלה לגבי האקדמיה בתורכיה ובכלל. חלק ב: הסטודנטים במחאה.

הטקס הקבוע והיפה של עמידה עם הגב למשרדי נשיא האוניברסיטה שמינויו הצית את מחאת הסגל האקדמי בבואזיצ'י התקיים ביום שישי האחרון לפי המתכונת המוכרת. לדשא המטופח זורמים אנשי הסגל מגובים הפעם בנוכחות מכובדת של כמה פרופסורים ופרופסוריות שפרשו לפני שנים מהאוניברסיטה המכובדת. הם עוטים את גלימות התארים שקיבלו וניצבים דקות ארוכות עם גב מתוח אוחזים בשתיקה בשלטים המוחים על פיטוריהם של שני חברי סגל על ידי הנשיא שאותו לא בחרו.

הפגנת הסגל האקדמאי. צילום: פנינה מוצפי האלר

אני סופרת 63 גברים ונשים. מצלמת את קבוצת אנשי הבטחון והשוטרים באזרחי המתקבצים בקצה הקרוב לבניין המכיל את משרדי הנשיא. מסריטה את מהלך ההקראה של ההצהרה הפוליטית שאותה מגישה בהתרגשות אחת מחברות הסגל האוחזת מכשיר הגברה נייד. אני מכוונת את מצלמתי לקהל האוהד המועט העומד רחוק משורות המוחים מפוזר בין העצים המקיפים את הרחבה. מאתרת סטודנטית אחת עם כיסוי ראש בין מעט הסטודנטים שהצטרפו למחיאות הכפיים הקצובות בסופו של חלקה השקט של עמידת המחאה. "זה הריטואל הקבוע שלהם" לוחשת לי סטודנטית לבושה ג'ינס קרוע ומפגינה שיער סגול, אחרי ששאלה מדוע אני מצלמת.

וכשהריטואל הקבוע והמכובד מסתיים, מקפלים חברי הסגל האקדמי את גלימותיהם, מחליפים הלצות וחיוכים ועוזבים את הרחבה.

אני נותרת עם הסטודנטית סגולת השיער.

"לא ראיתי אותך פה בימים האחרונים" אני אומרת לה. "מה קורה אתכם, עם הסטודנטים? למה אתם עומדים במרחק מהסגל המוחה?"  סטודנט מתולתל מצטרף לשיחה. היא לומדת כלכלה אבל רוצה לעבור לסוציולוגיה (היא מביטה בכרטיס הביקור שלי). הוא לומד מנהל עסקים. "אנשי הסגל רוצים לבטא את המחאה שלהם על הפיטורים של שני קולגות שלהם" הוא מסביר. "אנחנו ברקע רק כדי לתמוך בהם. זאת המחאה שלהם"

"תגיד לה את האמת." אומרת סגולת השיער. "אנחנו חושבים שהמחאה שלהם, של הפרופסורים, היא שמרנית מידי. אנחנו רוצים למחות באופן פוליטי יותר. על כל מה שקורה במדינה הזו. אנחנו, אפשר לאמר יותר רדיקלים. הם לא רוצים להיות פוליטיים".

"כן, ארגנו כמה מחאות גדולות mass protests אומר המתולתל. לא רק בתוך הקמפוס אלא ברחבי העיר. אנחנו משתפים סטודנטים מאוניברסיטאות נוספות. לא רק בואזיצ'י. גם אנשים שמזדהים עם המאבק שלנו מצטרפים."

"כמה גדולות היו המחאות שלכם?" אני בודקת.

"בשיאן הן כללו ארבע מאות או חמש מאות אנשים. בימים חלשים היו לפחות חמישים מוחים" אומר המתולתל. הוא מפרט את שמות האתרים בעיר שבהן נערכו המחאות הללו שהתחילו כבר בינואר השנה. "אנחנו מונים את ימי המחאה שלנו. זה היום ה-257. מחינו במשך שבועות ארוכים בקמפוס כשהגענו הנה עם אוהלים שסימנו שזה גם הבית שלנו ויש לנו זכות על המרחב הזה. אבל המשטרה פיזרה אותנו.

אנשי הביטחון והנשיא מתרכזים בצד ההפגנה. צילום: פנינה מוצפי האלר

בעודנו מדברים אני מבחינה בארבעה סטודנטים אוחזים במעין סוכה המוחזקת בארבעה מקלות בקצותיה אשר נעה לכיוון הכניסה לבניין משרדי הנשיא. הסטודנטים ממקמים את ה"סוכה" (זה האוהל הסימבולי שלנו, מסבירים לי) מעל למכונית לבנה החונה ממש מול דלת הכניסה לביניין. אנשי הבטחון של הקמפוס המקובצים ליד ביתן השמירה הסמוך, עוזבים את מקומם ומתקדמים לכיוון המיצג של הסטודנטים. בשלב זה אין אנשי סגל בסביבה. אני חשה במתח הגואה. לפתע יוצאים כמה גברים בגיל העמידה מהבניין וצועדים לתוך האוהל המקיף את המכונית. הסטודנטים מקשטים את שולי האוהל בשלטים צבעוניים המצהירים על מספר ימי המחאה שלהם וסטודנטית אחרת מתעקשת לתלות את דגל הלה"טב מרובה הצבעים בשולי הגג. אחד הגברים, גבר לבוש בצורה פורמלית מכנסיים כהים וחולצה מכופתרת לבנה, פונה לסטודנט המצלם במרץ את האירוע, מקרב את פניו אל הבחור הצעיר ומדבר איתו בצורה שאני, ממקומי, חשה באיום הפיסי. אחר כך נכנסים שלושת הגברים למכונית החונה ונוסעים אל מחוץ למקלות האוהל שהקיפו אותה.

אני ניגשת לדבר עם הסטודנט הצלם. הוא מספר שהאיש הוא המנכ"ל של האוניברסיטה. אני חושב שהוא פרופסור. כי איש הבטחון אמר לו: 'שניסע מפה, פרופסור?'

ומה הוא אמר לך? אני שואלת ומודה שחשתי באגרסיה של האיש כלפי הסטודנט.  

"אוי, לא. זה בסדר. הוא (מצביע על משרדי הרקטור מולנו) שולט באגרסיה. הוא לא רוצה לעשות בה שימוש. יש לו שם בפנים עוד עשרה אנשים שמחכים להוראה שלו. הוא יודע שאנחנו עושים שימוש בכלי מחאה חוקית ולא אלימה. הוא לא רוצה להשתמש באגרסיה בשלב זה."

"אני לא בטוחה שזה מה שקורה פה" מתערבת סטודנטית שעמדה אוחזת באחד מעמודי האוהל הנישא. "הם לא היססו לשרוף לנו את האוהלים באפריל, כשחנינו בקמפוס" היא מתעקשת.

"כן, צודקת", משיב הסטודנט הצלם, "אבל אז הם טענו שאנו משיגי גבול כי שמנו אוהלים במרחב פרטי. אז הייתה להם עילה חוקית. אבל עכשיו המחאה שלנו עומדת במסגרת החוק."

"בטח. הפכו אותנו לממושמעים " מציינת הסטודנטית בשיער הסגול שמקשיבה לדבריו. "איבדנו את ה bite את הנשכנות שלנו. היא מתלוננת.

"אנחנו רדיקלים. אנחנו פוליטיים. הם מנסים לרסן אותנו." היא מפנה את הצהרות שלה לחבריה ולא אלי, המבוגרת הצופה, שואלת השאלות. " זה עניין הרבה יותר גדול מסתם בקשה להחזיר את משרותיהם של שני אנשי סגל שפוטרו."

הצלם מביט בי בחיוך נבוך.

אני אומרת לו, אולי כי אני חשה בביטול של חברתו, שמה שהוא עושה זה אמיץ מאוד. שאני ממש נבהלתי כשראיתי את אנשי הבטחון מקיפים אותו ואת מנכ"ל האוניברסיטה פונה אליו בדברים.

אוהל המחאה של הסטודנטים, עם מספר הימים שהם מוחים- 257. צילום: פנינה מוצפי האלר

לפני שאני מבקשת שיכוונו אותי לשער היציאה מהקמפוס, אני אומרת לקבוצה הקטנה של הסטודנטים שהתקבצה סביבי, שאני חושבת שהם ממש אמיצים ושאשמח לשתף איתם את התמונות שצילמתי ברגעי העימות שלהם עם אנשי הבטחון.

חברת הסגל שהקריאה את ההצהרה השבועית ביום שישי האחרון שולחת אלי, כמובטח, את הצהרתה הכתובה בטורקית. הטקסט למטה הוא תרגום ערוך ומקוצר של ההצהרה .

לינק לאתר המכיל את כל ההצהרות : במקור בטורקית.

ניוזלטר 33

היום יום שישי, 10 בספטמבר.  אנו נמצאים ביום ה -167 למשמרתנו וביום ה -250 להתנגדותנו. 

אנו מתקשרים אליכם מהקמפוס שלנו, שם העיתונות עדיין לא נוכחת, המשטרה מסיירת עם כלי נשק כבדים, ובכל פינה מנסים להשתלט עלינו על ידי מצלמות, כוחות ביטחון פרטיים, ושוטרים לבושים אזרחי.  פסי ברזל גבוהים מונחים בכניסות. לקמפוס.

ההנהלה הממונה קיימה בשבוע שעבר את טקס הסיום המשעמם והחסר צבע ביותר בהיסטוריה של אוניברסיטת בוגאזיצ'י.  הטקס הכללי של  סיום שנת הלימודים  ה -154 של המוסד שלנו התקיים ב -5 בספטמבר 2021, בסביבה וירטואלית, כשידור יוטיוב שנסגר לחלוטין להשתתפות קהל. 

נאג'י אנצ'י  (Naji Inci)  הרקטור הממונה, נשא את נאומו מול אולם ריק, באופן שאינו מאפשר כל תקשורת, עם מערך המזכיר את הטקסים הרשמיים של משטרים סמכותיים סגורים המשודרים בטלוויזיה הממלכתית. 

קבוצה של יותר מ -90% מהאקדמאים, סטודנטים ובוגרים הפגינה את חוסר האמון שלה ברקטור שלא נבחר על פי המסורת של האוניברסיטה שלנו.

כמה ימים לאחר שידור הטקס ביוטיוב, קיימנו טקס אלטרנטיבי שבו הוענקו תעודות לסטודנטים. הטקסים שלנו התקיימו באצטדיון המטוס וללא השתתפות ההנהלה הממונה. למרות שהטקסים שלנו נערכו בחיק הטבע, נאסר על משפחות הבוגרים לקחת חלק בטקסים אלה.

בתגובה לאיסור להשתתפות קרובי משפחותיהם, ארגנו התלמידים טקס סיום חלופי יפה להפליא ב -8 בספטמבר ביוזמתם ובהשתתפות מאות סטודנטים, בוגרים, בני משפחה חברים ומורים. טקס זה, שנערך פנים אל פנים בקריה הדרומית נקט בכל אמצעי הזהירות של התכנסות בזמן מגפת הקורונה, והביע התרגשות, צחוק, שירה, מעשי קונדס, ובאנרים צבעוניים.  סטודנט מהוועדה המארגנת, שנשא דברים בטקס הביע את התחושה הכללית שהטקס הזה הביא לביטוי את כל מה שטקס סיום אמיתי צריך להיות –סביבה פתוחה, משתפת, פלורליסטית וחופשית. הטקס הזכיר לנו את ערכם של רעיונות ואת הפוטנציאל היצירתי, המשלב שלום ופיוס. 

בילז 'אוזמן ובוס גילדרלי, שייצגו את בוגרי השנה בטקס, מחו על פיטורי המורים שלהם, קאן קנדן ופייזי ארסין. האנתרופולוגית, אייפר בארטו קנדן, הביעה את רוח ההתנגדות שלנו כשאמרה באחד מהנאומים שנישאו בכנס האלטרנטיבי את הדברים הבאים:

אנו מוחים החל מה -2 בינואר. התעקשנו על הפיטורים הלא-חוקיים של חברינו. התנגדנו למינוי הרקטור… שהתעלם מהמסורת הדמוקרטית של האוניברסיטה שלנו … אנו נגן על אוניברסיטה זו ללא קשר למחיר.  לא נתכופף.  גם אתם [הסטודנטים] קיימים ופועלים איתנו. ביחד נפתח דרך להמשיך בעבודתינו.  …


נותרו רק מספר שבועות עד לתחילת שנת הלימודים החדשה, ועדיין, הממשל הממונה לא ביצע הכנות רציניות לאופן התנהלות השיעורים בתנאי המגיפה.  כל פרטי ההכנות הללו היו צריכות להיעשות לפני חודשים.  אך במקום זאת, נעשה שימוש במשאבים ציבוריים כדי לצייד את הקמפוס שלנו במצלמות אבטחה.  כולנו התגעגענו להיות עם התלמידים שלנו בקמפוס ולתת את השיעורים שלנו פנים מול פנים.  העדיפות שלנו היא שתלמידינו ימשיכו לקבל חינוך איכותי בסביבה בריאה.  עם זאת, הממשל, שטרם הצליח לאסוף את הנתונים הטכניים על התשתית של האוניברסיטה, מתלבט ולא החליט אם הקורסים יתקיימו פנים אל פנים או באינטרנט. הם נמנעים מלקיחת אחריות.  בקשתנו היא שבתנאים אלה המאיימים על בריאות הציבור, ההנהלה תיקח עליה את האחריות ותיעזר בחוות דעת המומחים. ולכל הפחות,  תחלוק את תוכניותיה עם הציבור של אוניברסיטת בוגזיצ'י.

יש צורך דחוף לבחור את הדירקטורים והרכזים של כל היחידות, הפקולטות והמכונים באוניברסיטה שלנו.  יש למנות את מנהלי המכון למדעי החברה והמדעים, ויש לעשות זאת באמצעים שקופים ודמוקרטיים, ובהקדם האפשרי.

אנו דורשים מהרקטור נאסי והנהלתו להתפטר לאלתר. אנו דורשים את פיטוריהם של כל האנשים שהועסקו עד כה שלא כדין.

עד למימוש האידיאל של אוניברסיטה המבוססת על עקרונות דמוקרטיים –אנחנו לא מקבלים, אנחנו לא מוותרים!