אנתרופולוגיה לשבת

גילי המר (האוניברסיטה העברית) כותבת על מאמרה "Navigating Frictions: Crip Utopian Performatives in Integrated Dance" שפורסם בכתב העת האנתרופולוגי Etnofoor . המאמר מתעסק באוטופיה במחול-נכות דרך המושג Crip utopian performatives בהשראת לימודי מוגבלות ובלימודי פרפורמנס. בנוסף כותבת המר על הדרך שבה אוטופיה מתחברת לימים מורכבים אלו.

תמונה ראשית: חי כהן, עמותת מחול-נכות C5. צילום: אפרת מזור, 2024

.

“אוטופיה? באמת?! מכל הנושאים שבעולם?”

זה מה ששאלתי את עצמי שוב ושוב לאורך השנה האחרונה, כאשר מצאתי את עצמי צוללת בסקרנות, ואולי גם כסוג של ריפוי עצמי, לספרות שעוסקת בתיאוריה ופוליטיקה של אוטופיה. זה קרה כמעט במקרה, דרך חשיפה לעבודה של אנתרופולוגית המחול החשובה שהתוותה לי את הדרך במחקר על מחול ומוגבלות מתחילתו, Helena Wulf, בכנס האגודה האנתרופולוגית האירופאית ביולי האחרון בברצלונה, והיכרות עם כתב העת האנתרופולוגי Etnofoor שבחר באוטופיה כנושא מרכזי לגליון דצמבר 2024. 

כאשר התחלתי לקרוא חומרים על אוטופיה, הבנתי שאני רוצה לעשות חיבור ייחודי בין שני שדות ומסגרות של אוטופיה. ראשית, במשמעות של אוטופיה כפי שדנים בה בלימודי מוגבלות, וספציפית, במה שמכונה Crip Theory. זוהי גישה תיאורטית בתוך לימודי מוגבלות ביקורתיים שעושה שימוש מחדש את המושג Crip (נכות) כבסיס לזהות וגאווה, ושואבת מקורות מתיאוריה קווירית. Crip theory, בניגוד לתיאוריה קלאסית של מוגבלות, לא מבקשת רק לשנות מבני כוח קיימים כדי לאתגר אייבליזם ודיכוי אותו החברה מפעילה על אנשים עם מוגבלויות, אלא, בדומה מעט לפמיניזם הרדיקלי, מבקשת להבין מחדש את האופן הכולל בו מגדירים גוף, מוגבלות, ונורמליזציה בתרבות נאו-ליבראלית, במובן הרחב של המילה. Crip theory גם העלתה ביקורות על ה"לובן" וההדרות הפנימיות של לימודי מוגבלות, ומבקשת להכיל בתוכה גם מוגבלויות כמו מוגבלות נפשית, מוגבלות שקופה, ומערערת על בינאריות של קטגוריות כמו אנשים עם לעומת אנשים ללא מוגבלות. מי בפנים ומי בחוץ התיאוריה שואלת? ומבקשת ליצור Crip-word-making שיארגן מחדש היבטים כמו זמן ומרחב בתרבות ובחברה באופן מגוון שיכול להכיל הרבה צורות וצרכים של גוף-נפש. 

לצד עיסוק באוטופיה ב Crip theory, צללתי גם לכתיבה על אוטופיה בתוך לימודי פרפורמנס. קראתי בשקיקה כתיבה על מחול ככלי פוליטי בשדות של מין, מגדר, גיל, לאום ואתניות, ולכך הוספתי את הקטגוריה של מוגבלות. מצאתי אתנוגרפיות יפהפיות של מחול מסוגים שונים, מקצועי ויום יומי, בסטודיו, במועדוני ריקודים, ברחוב, ועל הבמה, שמבקשות להבין כיצד קבוצות שונות משתמשות במחול ובתנועה גופנית על מנת להתנגד לחלוקות בינאריות והיררכיות ולדיכוי חברתי. ג'יל דולן, חוקרת תיאטרון בכירה, הטביעה בשנת 2005 את המושג: Utopian performatives, וכתבה כיצד הוא מתחולל באולם התיאטרון, ומאפשר ליצור עבור המשתתפים והקהל חזון של עולם טוב יותר. 

בהשראה משתי הגנאלוגיות האלו של אוטופיה, ורצון לחבר ביניהן, הצעתי במאמר שלי במושג Crip utopian performatives בניתוח מקרה הבוחן של מחול-נכות — מחול מקצועי הכולל רקדנים עם גופים מגוונים, עם וללא מוגבלויות, שעובדים יחד ליצירת אמנות מחול משותפת. במאמר אני שואלת: באילו דרכים יוצרים מנווטים דילמות פוליטיות של ייצוג מוגבלות מאחורי הקלעים ועל הבמה? מה המחירים והרווחים של עבודה משותפת שמבקשת ליצור חלל ומרחב תרבותי מכיל ומגוון? ובמלים אחרות, מה מאפיין פוליטיקה ואקטיביזם שממוקמים בצומת שמחברת גוף, אסתטיקה וחזון אוטופי בצורה רחבה יותר, ובאופן כללי, אקטיביזם שחרוט על פני הגוף?

 על ידי ניתוח דילמות פוליטיות בתהליך היצירה של אמנים מארה"ב וישראל, במאמר אני בוחנת את האופנים בהם, דרך "אוטופיות פרפורמטיביות קריפיות", היוצרים הופכים את הרעיון האוטופי לעשייה- into doing, כולל התייחסות לאפשרויות והמגבלות שלו בסטודיו ועל הבמה. בעזרת דוגמאות אתנוגרפיות מראיונות ותצפיות, אני כותבת על האופנים בהם יוצרים מנווטים בתוך ומול עולם מחול שאינו נגיש ומדיר אנשים עם מוגבלויות, למשל- על בסיס ציפיות חברתיות סטיגמטיות, שמרדדות את היצירה שלהם למונחים כמו "אמנות קורבנית", "סופר-קריפ" (נכי על), "פורנו של השראה", ו"פריק שואו". הניתוח מתמקד בארבעה יוצרים מתוך עשרות שראיינתי, ובהחלטות והדילמות שלהם סביב אתרים כגון שפה (באיזה טרמינולוגיה של מוגבלות להשתמש?), מבט (כיצד לייצג רקדנים על הבמה ואלו רקדנים נבחרים להכלל בלהקה?), תרבות חומרית (למי יש את הזכות לרקוד בכסא גלגלים?), ומגע (תחושות של סיכון והסכמה במגע בין הרקדנים בסטודיו). 

ביחד, הדוגמאות הניתנות במאמר חושפות את המורכבות והשבריריות של הבחירות האומנותיות, שהן תמיד פוליטיות בשדה הזה, וכאלו שלעולם לא יוכלו להיות מושלמות (כל בחירה מי בפנים, משאירה גם מישהו בחוץ), ומאופיינות בחיפוש מתמיד אחר הידע הנכון ליצור אוטופיה קריפית. המאמר תורם לניתוח אוטופי בשלוש צורות מרכזיות: 1. הוא חושף את הסדקים, השברים, וחוסר ההסכמות בתוך השקפת עולם אוטופית, גם בתוך קהילה של אמנות נכות ששותפתה לעקרונות של שוויון והכלה 2. המאמר דורש לכלול גוף בתוך כל תיאוריה פוליטית של שינוי חברתי, ולהבין את המושג "בין-תרבותיות" כהכרח גם כפרויקט של "בין-גופניות". ועוד יותר מזה, לכלול את הקטגוריה של מוגבלת/יכולת בתוך ניתוח יחסי כח ואקטיביזם פוליטי לצד מערכות כח אלימות אחרות כגון שוביניזם וגזענות. 3. מבחינה מתודולוגית, המאמר מלמד כיצד אתנוגרפיה והתחקות ארוכת טווח של "אחורי הקלעים" של אסתטיקה גופנית, ולא התמקדות שמתבוננת רק ביצירה ובתוצר הפומבי הסופי, מהווה מקור חשוב לניתוח המטריאליזם היום-יומי באמצעותו פוליטיקה של אוטופיה הופכת למציאות בחיי השחקנים וייצרני התרבות בשדה.

את המאמר אני מסיימת באנקדוטה אישית מתוך ביקור עם בן השבע שלי במוזיאון ישראל בקיץ האחרון. ביום הראשון של קייטנת הקיץ, ראינו אדם עם קביים מנסה לעבור לידנו במסדרון. הבן שלי הסתכל בסקרנות ושאל בשיא הרצינות, "אמא, הוא אחד הרקדנים שאת חוקרת"? 

כמי שנולד לתוך עבודת השדה זו, הכתה בי ההבנה שהילד הזה רואה אדם עם מוגבלות וחושב, ש- אולי, הוא רקדן. 

אני מודה לכל מי שעזר ותמך בצאת המאמר לעולם, ראשית כל לרקדנים והיוצרים שפתחו בפני את הסטודיו, הבמה והבית בעשור האחרון וסמכו עלי בתיעוד וניתוח הרגעים האישיים, החשופים והפגיעים ביותר שלהם כיוצרים ואמנים, כולל ורטיגו כח האיזון, חי כהן ממחול-נכות 5C, שרון פרידמן, תמר מייזליש,  אמיר אישהר, ורבים נוספים. לקולגות, שהיו נדיבים לקרוא ולהעיר, כולל פרופ' הלנה וולף, ד"ר הודל אופיר, ד"ר יעל עשור, ד"ר נילי ברויאר, ד"ר ליאה טרג'ין-זלר, ד"ר נטליה גוטקובסקי, ד"ר עמרי גרינברג. לעורכת הנהדרת שלי ג'נט כריסטנסן, ולעורכים של כתב העת Etnofoor. 

בזמנים כל כך קשים, ללמוד על האופן בו אמנים של מחול-נכות מנסים לאתגר יחסי כח שעשויים לנכס, לנרמל, או לסמן מוגבלות כפתולוגיה, יש חשיבות עצומה. כשאנו מוקפים באלימות ואבדן, אנתרופולוגיה שחושפת את האופנים בהם גוף, אסתטיקה, ופוליטיקה משולבים אחד בשני, נחוצה יותר מתמיד, ומאפשרת ללמוד כיצד לעבוד עם, בתוך ולמרות סדקים, למען תפיסת עולם מורכבת שמתנגדת לפשטנות מכל סוג שהוא. 

לאתר של ד״ר גילי המר –https://www.gilihammer.com/

עוד בנושא: