מאמרי אורח

לציון יום השנה לטבח כפר קאסם (29.10) מתאר האנתרופולוג עזרי עמרם, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על השווקים בכפר קאסם, על מנהג אכילת ׳המסחאן׳ ששהתפתחה בכפר לציון האירוע הקשה ומוכרת בעיר כ"מנת יום הטבח״.

כל מי שהשתתף היום בצעדה השנתית לזכר טבח כפר קאסם יכול היה להריח את ריח הבצל המטוגן באוויר. במועד זה, בכל שנה, רבים בכפר קאסם מכינים מנה שנקראת "מסחאן" – עוף צלוי שמונח על בצק אפוי, או פיתה דקה ורחבה שמכוסה כולה בבצל מטוגן שמתובל בסומק, תבלין סגול וחמצמץ. המסורת הלא רשמית הזאת הובילה לכך שרבים בכפר מכנים את המסחאן "מנת יום הטבח" או לסירוגין, ליום הטבח – יום המסחאן

המנה נפוצה במטבח הפלסטיני ואף לעתים נחשבת למאכל הלאומי של הפלסטינים. הייחודיות שלה בכפר קאסם נובעת מכך שחלק ניכר מהמשפחות בעיר, מיד אחרי הצעדה השנתית לזכר קורבנות הטבח שמסתיימת בבית הקברות ה"שוהדה", חוזרות לבית ואוכלות מסחאן. על כן, תושבי העיר לעתים מתייחסים למסחאן כ"מנת יום הטבח" ולחלופין בציניות מסוימת, לעתים אף מכנים את יום הזיכרון "יום המסחאן".

כששאלתי בעיר, כיצד התקבע הנוהג הזה, קיבלתי כמה תשובות, חלקן מטריאליסטיות: למשל, שבסוף אוקטובר, זהו שיא מסיק הזיתים ובכל בית בעיר יש הרבה שמן זית טרי וזמין, מרכיב מרכזי במנה שטעמיו גם מרירים בשלב הזה, דבר שמתאים למנה. במשפחה אחרת ציינו כי הסיבה להכנת המנה היא מכיוון שיום הזיכרון לטבח הוא יום חופש בעיר. גם יש זמן פנוי כדי להכין את המנה המושקעת וגם יש מי שיאכל אותה מאחר שכל המשפחה בבית. תשובות אחרות ששמעתי היו כבר יותר סמליות והעידו על הקשר ההדוק שנרקם בין המנה למקרה הטבח. כך למשל, סיפור אחד שעובר מפה לאוזן בעיר, גורס כי בשעה שהטבח התרחש, קבוצה של נשים הייתה עסוקה בהכנת המנה, עד אשר הגיעה הבשורה המרה על האירוע. לדבריה, מאז עד היום, צאצאות של אותה קבוצה נשים מקפידות להכין מסחאן באותו היום. גרסה נוספת ששמעתי מצביעה על כך שהדמעות שנגרמות מחיתוך של כמויות הבצל הגדולות הדרושות למנה – מסמלות את הכאב והעצב העמוק שחש כל תושב בעיר. על אף שאין גרסה אחידה לנוהג הזה שהשתרש בכפר קאסם, מנת המסחאן מוכרת בכל בית בעיר כ"מנת יום הטבח".