"> חמישים גוונים של כשר – משא ומתן על כשרות בכפר קאסם – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

חמישים גוונים של כשר – משא ומתן על כשרות בכפר קאסם

מאמר של האנתרופולוג עזרי עמרם (דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון), אשר פורסם בכתב העת – Food, Culture & Society, המראה כיצד המשא ומתן סביב מושג הכשרות בכפר קאסם משקף את היחסים בין היהודים לפלסטינים אזרחי ישראל ומבטא את הרצון של בעלי העסקים הפלסטינים למצב את עצמם כחלק מהחברה הישראלית לצד שימור והבלטת ההקשר הערבי-פלסטיני של האוכל.

המאמר ״חמישים גוונים של כשר: משא ומתן על כשרות בכפר קאסם" הוא חלק מפרויקט רחב יותר העוסק ביחסים בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל במרחבי אוכל בכפר קאסם כדוגמת מסעדות, בתי קפה, השוק העירוני וסיורי אוכל תיירותיים בעיר. במאמר מתמקד עמרם במשמעויות מושג הכשרות בעסקי האוכל בכפר קאסם, תוך הצגת המשמעות החברתית-תרבותית של הכשרות בישראל בנפרד מהמשמעות ההלכתית של המושג. עמרם בוחן כיצד בעלי עסקי אוכל פלסטינים תופסים את מושג הכשרות בנוגע למאכלים שאותם הם מייצרים ומוכרים? אילו משמעויות הם מייחסים לעצם העיסוק שלהם בהתאמת האוכל למנהגי האכילה היהודיים? ומה אנו יכולים ללמוד מכך על יחסם ללקוחותיהם היהודים בפרט ולתרבות הישראלית ולמוסדות המדינה בכלל? 

עזרי עמרם, צילום: בני בכר

עמרם מתכתב במאמר עם ההנחות התיאורטיות שגורסות כי חווית האכילה במרחבי אוכל המזוהים עם מיעוט אתני כוללת משמעויות חברתיות-פוליטיות. וכי מאכלים אתניים משתנים ומתעצבים כתוצאה ממפגש של תרבויות שונות באותם המרחבים. כמו כן, המאמר מתכתב עם הספרות המחקרית הבוחנת איסורי אכילה כגבול חברתי בין קבוצות וכי משא ומתן סביב מושג הכשרות בישראל ממחיש מאבק חברתי-תרבותי על אופייה של החברה הישראלית. 

הממצאים מבוססים על מחקר אתנוגרפי שנערך בין השנים 2015 – 2020 בכפר קאסם אשר כלל מאות תצפיות במרחבי אוכל ואינספור שיחות עם תושבי העיר ומבקרים ‏יהודים. נוסף על כך, עמרם התגורר בדירה שכורה בכפר קאסם במשך חמישה ‏חודשים, כדי לעמוד על האופן שבו העיר פועלת לכל אורך שעות היממה. בנוסף, ערך עמרם כ-20 ראיונות עומק פתוחים עם אנשי מפתח בעיר.

טענתו המרכזית של עמרם במאמר היא שהמשא ומתן סביב מושג הכשרות משקף את היחסים בין היהודים לפלסטינים אזרחי ישראל ומבטא את הרצון של בעלי העסקים הפלסטינים למצב את עצמם כחלק מהחברה הישראלית לצד שימור והבלטת ההקשר הערבי-פלסטיני של האוכל.

כדי להמחיש טענה זו, עמרם מציע טיפולוגיה חדשה שתסייע להצביע על דפוסי שילוב חוקי הכשרות בעסקים בבעלות פלסטינית: כשרות משתדלת, כשרות הצהרתית וכשרות רשמית. טיפולוגיה זו מנסה לאגד מגוון רחב של פרקטיקות במסגרת העיסוק הגובר של בעלי עסקי ‏אוכל פלסטינים בסוגיית הכשרות. ‏אלו ‏שפועלים בדפוס "הכשרות המשתדלת"  (Interceding Kashrut), מבצעים התאמות מכוונות קלות להרגלי האכילה של לקוחות יהודיים פוטנציאליים. הם מסבירים את החלטתם ‏בין ‏השאר בשל הכבוד שהם רוחשים למסורת ולדת באשר הן ומייחסים את פעולותיהם לצורך הבניית מרחב מכיל ‏ונוח ‏עבור לקוחות שאוכלים שונה מהם. בעלי העסקים שפועלים בדפוס "הכשרות ההצהרתית" (Declarative Kashrut), מצהירים כי המקום עומד בעקרונות הכשרות אך ללא התעודה הרשמית. בעלי עסקים אלו מבקשים ‏לבחון האם ניתן לבסס את היחסים בינם לבין הלקוחות היהודים על בסיס מערכת אמון ‏הדדית ‏הדורשת כנות מצדם של המוכרים וגמישות מצדם של הקונים. בעלי עסקים שבחרו בדפוס "הכשרות הרשמית" (Official Kashrut), תופעה ‏נדירה ‏למדי בעת כתיבת שורות אלו, הביעו נכונות מסוימת להשתלב במערך החוקים השרירותי והקשיח ‏של ‏הרבנות הראשית לישראל, בשל חתירה לדריסת רגל בתרבות הישראלית ומתוך שאיפה לתרום ‏לעיצוב ‏ושינוי הרגלי האכילה של היהודים בישראל בדגש על ההכרה במקורות הפלסטיניים של האוכל. אני טוען כי פרקטיקות אלו לא רק ממחישות את הרצון להשפיע ‏על ‏התרבות הישראלית מצד הפלסטינים, אלא גם מבטאות מגמה גוברת של הכרה נרחבת יותר מצד היהודים בתפקידה של המסורת ‏הערבית-‏פלסטינית בתרבות האוכל הישראלית.‏

אישה יהודיה דתיה אוכלת פאלפל בכפר קאסם. צילום: עזרי עמרם

כך המאמר מתחיל…

בינואר 2017, תמונה שהופצה ברשתות החברתיות הגיעה גם אליי. בתמונה שצולמה באחד האטליזים בכפר קאסם הופיעה אריזה של פרגיות ועליה התווית: "בהשגחת הרבנות המקומית כפר קאסם – משגיח כשרות הרב עזמי עאמר". מבירור קצר עם מכריי בעיר, הובהר לי שלמרות שיש בעיר משפחה גדולה בשם עאמר, זה ככל הנראה לא אדם אמיתי. בירור קצר באטליז העלה כי כנראה מדובר בבדיחה. בניגוד לתושבי העיר, שפחות התרגשו מהסיפור, אתרי חדשות חרדיים שנחשפו לתמונה דיווחו על המקרה ואף ליוו את התפתחותו של האירוע לאחר שהרבנות הראשית לישראל החליטה לערוך בדיקה קפדנית בשל חשש להונאה והצגת שווא של מאכל ככשר. בהמשך אותו שבוע, שאלתי כמה מבני שיחי, בעלי עסקי אוכל בעיר, מה לדעתם ביקש מדביק התווית להשיג. אחד ענה כי כשרות מסמלת בעיניו ניקיון וזהו מאפיין חשוב מאוד לתושבי העיר בעיקר סביב מוצרי בשר ועוף. אחר הסביר כי בעלי עסקים רוצים למכור ללקוחות יהודים כי שם נמצא "הכסף הגדול". ובעל עסק שלישי הציע שמי שהדביק את המדבקה ניסה ללעוג ולהקטין את הסמכות הדתית בישראל "כי כולם יודעים שהם מושחתים ואין לזה דבר וחצי-דבר עם כשרות".

מקרה זה הבהיר כי הכשרות, סוגיה מרכזית בעסקי אוכל בישראל, זוכה להתייחסות מיוחדת בקרב בעלי עסקי אוכל פלסטיניים בישראל. פתגם שחזר פעם אחר פעם בפיהם של בני-שיחי המחיש כי סוגיית מנהגי האכילה היהודיים מבטאת היטב את היחסים האמביוולנטיים של הפלסטינים כלפי היהודים בישראל. הפתגם, "תאכל אצל היהודי ותישן אצל הנוצרי" (كُل عِنْد يَهودي ونام عِنْد مَسيحي), מסמל על פי רבים בעיר, את התפיסה כי האוכל של היהודי נקי וראוי למאכל אך אין לבטוח ביהודי ולישון בביתו. מחד, הפתגם מבטא יחס אוהד למנהגי האכילה היהודיים, בדגש על איסור אכילת בשר חזיר הקיים גם בהלכות האסלאם, ומאידך מבטא את החשש והרתיעה מהיהודים עצמם. ככל שהתעמקתי בסוגיה, מצאתי כי חלק ניכר מבעלי עסקי האוכל בכפר קאסם, מתייחסים בצורה כזו או אחרת לסוגיית הכשרות. כלומר, פלסטינים בישראל מייצרים ומוכרים אוכל המותאם ברמה מסוימת להרגלי האכילה של היהודים בישראל ומציגים גוונים שונים של מה שהם תופסים כאוכל כשר.

עוד על כשרות בעסקי אוכל פלסטיניים במאמר המלא