אנתרופולוגיה לשבת

מאמר של האנתרופולוג אלעזר בן לולו, כיום פוסט־דוקטורט במרכז כץ ללימודי יהדות באוניברסיטת פנסילבניה, אשר פורסם בכתב העת The Journal for the Scientific Study of Religion (JSSR). המאמר עוסק בחקר תפילות ווירטואליות בקהילות רפורמיות שהתקיימו במהלך התפרצות מגפה הקורונה בישראל, ומבוסס על נטנוגרפיה (אתנוגרפיה ברשת) שכללה (ת)צפיות בקבלות שבת בפייסבוק ובזום, ועל ראיונות עומק עם חברי/ות הקהילות ורבנים ורבות.

 "זה כל פעם לחשוב איך להמציא את התפילה מחדש. הקשב מול מסך הוא אחר, החוויה קשה ויותר דלה מבחינה ויזואלית ואקוסטית. זה תמיד מתמקד באיך אני גורמת לך להבין שאתה מתפלל, ולא רק צופה בי מתפללת. נגיד, מה, בתפילת עמידה יסתכלו עלי עומדת? נשים ברקע תמונה של ארון הקודש שלנו, או משהו מעורר השראה שאנשים יתפללו מול זה".   (הרבה נעמה דפני-קלן, קהילת "אוהל אברהם", חיפה)

בין המאמצים למיגור הקורונה, נכללו לא רק מבצעים חשאיים של המוסד להבאת ציוד רפואי מחו"ל, אלא, גם קיום של ריטואלים דתיים. כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שקיים ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, בליווי שר הבריאות דאז, יעקב ליצמן, היה ניתן להבחין ברוח האמונית שהוטמעה בלשונו. ליצמן, חסיד גור, ניצב עם שטריימל לראשו מול המצלמות וחתם  את הצהרתו בפסוק משמות טו, כו "אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". בהמשך התדרוכים לאזרחים, הפך הפסוק "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", השכיח בפשקווילים האופייניים לשכונת מאה שערים, ל"אני המאמין" הלאומי. מופעו הדרמטי אף זכה לחיקוי מבטיח ב"ארץ נהדרת".

אולם לא רק בשיח, אלא גם במעשים ממש היושבים בציון ביקשו למגר את התחלואה מארצם. חבורה של רבנים בכירים ערכו "תיקון קורונה" בשמי ישראל והרבנים הראשיים הכריזו על עשרים וחמישה במארס 2020 כיום תפילה עולמי, שכלל תענית עד חצות היום. רב הכותל והמקומות הקדושים, שמואל רבינוביץ', הוציא פסק הלכה האוסר על כל מגע עם אבני הכותל. בהמשך ננעלו שערי הר הבית לביקורי יהודים, מוסלמים ותיירים. ההחלטה הדרמטית מכל הייתה איסור על תפילה במניינים, מראות שוטרים פוקדים בתי כנסת בירושלים ובבני ברק שפעלו בניגוד לחוק זכו לכותרות ראשיות, לצד ביקורת נוקבת על אכיפת ההגבלות בציבור החרדי.

בן לולו עוסק במאמרו בחקר תפילות מקוונות שערכו קהילות רפורמיות בישראל באמצעות הרשת החברתית פייסבוק, ושימוש במערכת שיחות הוידאו זום (Zoom Video Communications). מתוקף ההיתר הדתי הרפורמי המכיר בשימוש באמצעים טכנולוגיים בשבתות ובחגים, נעשתה העבודה הדתית בקהילות הללו, לעומת מקבילותיהן האורתודוכסיות, לאפשרית וברת ביצוע. בן לולו מתרכז בשאלות מה ההשלכות הנגרמות עם המעבר של הריטואל למרחב המקוון? כיצד הרבנים והרבות נדרשו לארגן מחדש את המבנה הטקסי? אלו משמעויות יש לכך על תפילות ומנהגים מסורתיים, למשל "קדיש"? בנוסף, כיצד המעבר של הקהילה למרחב המקוון משנה את הדינמיקה הקהילתית, אלו יחסי גומלין נוצרים או נמנעים כתוצאה ממהלך זה?

בן לולו מתאר כיצד מחד גיסא, ביצוע תפילה מרחוק מבנה שינוי במבנה המוכר של הריטואל הדתי תוך התאמתו למרחב המקוון, מרחיב ומאתגר את גבולות השתתפות של חברי וחברות הקהילות, לעיתים אף יותר מאשר במציאות השוטפת, ובכך מצליח בצל מציאות משברית לשמר תחושת סולידריות ולכידות, ולעודד יצירתיות ליטורגית. מאידך גיסא, המרחב המקוון אינו מהווה חלופה של ממש למפגש האנושי, הוא מחבל בשיתוף הפעולה הן המתוכנן והן הספונטני הנוצר בזמן הטקס בין הרב/ה לבין המשתתפים, ואף מקשה על השתתפותן של אוכלוסיות שונות מטעמים מגוונים, למשל אי-התמצאות במרחב הווירטואלי בקרב קהילת הקשישים. יתר על כן, למעבר למרחב המקוון בהקשר המקומי, גם השכלות סוציו-פוליטיות מובהקות מאחר והקהילה הרפורמית מתמודדת עם גילויי הדרה ואפליה מוסדית. הדבר מתבטא למשל בכך שחלק מהקהילות כלל לא זוכות לקיים את תפילתם בבית כנסת, כך שהמעבר למרחב המקוון אף עשוי לשמר את ההדרה ולהצדיקה; דיי בעכבר ובמקלדת, ולא בהכרח במבנה ציבורי מתוקצב. מכאן, מקרה בוחן פרטיקולארי זה מאיר על האתגרים הנוצרים במפגש בין השדה הדתי ובין השדה הדיגיטלי, ומחלץ את השלכותיו החברתיות והפוליטיות.

למאמר המלא – Zooming In and Out of Virtual Jewish Prayer Services During the COVID-19 Pandemic

עוד על בן לולו:

אלעזר בן לולו על הבניות תרבותיות בחגיגות סיגְד אתיופי בקהילה רפורמית ישראלית

מ"קווין אסתר" ל"קוויר אסתר": מקרא מגילת אסתר בקהילה רפורמית תל אביבית.

אלעזר בן לולו על רבות רפורמיות והנהגת קהילה