אנתרופולוגיה לשבת

נורית שטדלר על המאמר "רגעי ההקסמות של מקום: מיתולוגיה, טקסים וחומריות באתר של מרים בוארדי  הקדושה מאעבלין, אותו כתבה יחד עם נמורד לוז. מאמרם של שטדלר (הראשה הנכנסת של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית – ברכות) ולוז (פרופ׳ במכללה האקדמית כנרת) פורסם בכתב העת History and Anthropology והוא עוסק בשאלה כיצד מקומות קדושים נוצרים, ומנתחים אתנוגרפית את ״רגעי ההקסמות של מקום״

המאמר שלפנינו התפרסם בכתב העת  History and Anthropology ביולי 2021. את המאמר כתבתי יחד עם פרופ' נמרוד לוז והוא מבוסס על אתנוגרפיה משותפת שהחלה לפני כעשור באעבלין, הכפר הגלילי בו נולדה אשה בשם מרים בוארדי (مريم بواردي), נזירה פלשתינית שהשתייכה לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית, ואשר זכתה בשנת 2015 למעמד של קדושה מידי האפיפיור פרנציסקוס.

המאמר מתעמק בשאלת רגעי ההתהוות של "הפלאי", ובאופן ספציפי בהיבטיו הבלתי ממסדיים והפוליטיים של המקום הקדוש בעת התגבשותו. אחת מהדינמיקות העיקריות הטבועות בדת קשורה ביחסים המורכבים בין מימדי הפלא והמאגיה לתהליכי הרציונליזציה, המכונים בספרות תהליכי "התפוגגות הקסם" (תורגם גם כ-"הסרת הקסם"), באנגליתDisenchantment   ובגרמנית Entzauberung. פילוסופים, סוציולוגים וחוקרי הדתות אשר התבוננו ביחסים אלו טענו כי המחשבה האנושית נעה על ציר לינארי התפתחותי, מהמאגיה אל דתות הגאולה ומשם אל המודרניצזיה, המדע והתבונה. אלו סברו כי בעבר בני האדם חיו חיים אפופי מסתורין, קסם וכישוף ונזקקו לשלל דמויות של מתווכי הנסתר כגון שמאנים, מלאכים, מכשפות ושדות, שיהיו אחראים על החיבור בין העולם הארצי למימד הטרנסצנדנטי. אבל, לפי גישה זו, עידן זה הסתיים ונותר מאחור ברגע שהאדם פקח את עיניו, פנה אל הכלים המדעיים השיטתיים, ניצב מול שינויים כלכליים ופוליטיים, תוצרי המהפכות הטכנולוגיות והמדעיות. מהפכות אלה השפיעו על תפישת עולמו,  חיזקו את הכוחות הרציונליים, עודדו את התבונה על חשבון האמונה הדתית, ודבקו בכוחו של המדע ככוח ההסברי הנכון היחיד. כל אלו נתפשו בדרך כלל כתהליכים חיוביים, ואף זכו לכינויים כמו קידמה, רציונליזציה, עידן התבונה והשכל.

אבל יש שראו בשינויים אלו גם מגמות אחרות, שהוגדרו תחת המטריה של "התפוגגות הקסם" מהעולם. לפי השקפה זו, היחלשות הדת, המאגיה, הנסתר והניסי, הם בעוכרי האנושות, משום שאלו היוו את המעיין השוקק לחיי היצירה, האומנות, השירה והתרבות. כאשר "הקסם התפוגג מן העולם", חודדו דווקא ביטויי בדידותו של האדם והיחלשותו, משום ש"התפוגגות הקסם" הביאה עמה את התפוררות היחסים החברתיים ואובדן הדבק המלכד בין בני האדם. מודרניזציה ונאורות קידמו למעשה  את מה שאמיל דורקהיים כינה ניכור, גיאורג זימל זרות ומכס ובר חרדה – ואיתם גם כיסים של כאוס וחוסר וודאות. מאוחר יותר כל אלו הוגדרו על ידי הפילוסופים של "אסכולת פרנקפורט" כביקורת המודרניות אשר נתפשה כהונאת ההמונים, ככזו המחזקת קומודיפיקציה של האומנות והרגש ומקדמת את "תעשיית התרבות" העטופה תמיד במעטה פוליטי הטומן בחובו אינטרס ושליטה. למרות שמקס וובר הוא נציגה של גישה מדעית-סוציולוגית זו, וכתביו מלאים בהסברים לגבי תהליכי הרציונליזציה, כדאי לשים לב כי בניתוחיו הוא גם מבכה את "התפוגגות הקסם מן העולם" ובהשפעה ישירה מכתביו של פרידריך שילר, גם מציע ניתוח ביקורתי לכך.

על המשמעויות השונות של מושגי ה"הקסמות" והתפוגגות הקסם" ועל התפתחותם בתיאוריה הסוציולוגית מאז שילר וובר, ניתן לקרוא בסקירת הספרות במאמר. אבל, מה בין הדיון התיאורטי המופשט הזה ונזירה מלכיתית-קתולית מהכפר אעבלין? בפרוייקט על מקומות קדושים אותו ערכנו במימון של האקדמיה הלאומית למדעים חקרנו מגמות של חזרה לדת, אל הפולחן ואל המחשבה הניסית, להן קראנו במושגיו של שילר "השבת הפלאי". הטענה שלנו היא, כי בימינו ראוי לבחון תהליכים של החזרת הדת אל הזירות הציבוריות, אלו שכבר עברו תהליכי חילון, וכעת עוטות על עצמן שוב קדושה, ולצידה גם ביטויים חדשים של יצירתיות וביקורת חברתית. במאמר בחרנו להתמקד בזירת הקדושה של מרים בוארדי, והצענו להשתמש במושג "הפלאי" או "ההקסמות" מנקודת מבט אנתרופולוגית על מנת להסביר שינויים בתהליכים הדתיים והתרבותיים באזורנו. הרעיון הוא להתמקד בתהליך ההקסמות מנקודת מבט מיקרו תרבותית דינאמית ולא לראות במושגים אלו קטגוריה היסטורית או הסטוריוגרפית סטטית כפי שנהוג בספרות. לדעתנו, מבט מסוג זה יכול להיעשות היטב דרך הפריזמה האתנוגרפית ואנחנו בחרנו להסתכל בצורה שיטתית ומיקרוסקופית באותם רגעים קצרים בדרך כלל, אך קריטיים לענייננו, בהם מקום קדוש מתעטף בפלאי לפני שהוא עובר את תהליכי המסחור והבירוקרטיזציה (הבלתי נמנעים לפי וובר). במאמר אנחנו טוענים כי אלו הם רגעי יסוד להבנת הקדושה ובחינת מעיינות היצירה שלה, בניית הייחודיות של הביטוי המיתולוגי, החומרי והאומנותי וההגדרה המחודשת של המרחב כציר העולם. במאמר הגדרנו רגעים אלו באמצעות המושג "רגעי ההקסמות של מקום" (enchanted moments of place The). על מנת להבין ולפתח מושג זה ערכנו עבודת שדה בזירת הפולחן המקומי של מרים בוארדי באעבלין: קיימנו תצפיות על תהליכי הרסטורציה של הבית והמזבח המיוחסים לבוארדי, התבוננו בטקסים המתקיימים בהם, השתתפנו בתהלוכות הרחוב לכבודה וניתחנו את בניית המיתולוגיה המקומית שלה. לצד העובדה כי הקדושה בוארדי וזירת הפולחן שלה מעולם לא נחקרו, הבחירה בה נבעה ממספר שיקולים נוספים: ראשית, מדובר בזירת פולחן של נזירה מלכיתית-קתולית אשר, כאמור, קודשה על ידי האפיפיור רק לאחרונה בשנת 2015, ובעצם היא הקדושה המקומית הראשונה אשר נולדה ופעלה בארץ הקודש בעת החדשה. שנית, מדובר בזירה אשר נמצאת בצמיחה ושינוי על בסיס יומיומי. בשל הקנוניזציה של מרים בוארדי נעשות עבודות רבות לנסות למתג את המקום ולהפכו לזירה נוצרית ממוסדת. שלישית, הבית והמזבח ניצבים על אדמה פרטית השייכת למשפחה נוצרית מקומית, לכן כל שינוי במתחם מנוהל, כפוף ומיושם אך ורק בהסכמה ובשיתוף-פעולה עם בני המשפחה.

הספרות הענפה על קדושים וקדושות בנצרות מלמדת שכאשר דמות מסויימת מקבלת מעמד של קדושה, יש לדבר השפעה ישירה על המרחב. בהמשך לכך, המקום בו נולדו, פעלו או מתו אלה שהוכרזו קדושים הופך בתוך זמן קצר מזירה פלאית וניסית, למקום קדוש ממוסד. כלומר, קאנוניזציה הופכת את המקום לזירה פופלרי המשלבת עלייה לרגל ותיירות. כך למשל לורד בצרפת, פטימה בפורטוגל, גוואדלופה במקסיקו ועוד. לא כך במקום בו נולדה לפי המסורות המקומיות מרים בוארדי. מהמחקר שלנו עולה כי המקום נמצא בתהליכי גיבוש, משא ומתן, רסטורציה ותכנון, אבל אף אחד מאלו לא גובש או הפך פורמאלי ובכלל זה, ואולי החשוב מכל – המקום לא נכנס לרשימת המקומות הקדושים אותם מבקרים באדיקות צלייני ארץ הקודש לסוגיהם. אגב המבט ברגעים שבריריים אלו בהם הפלאי עדיין לא מוסד, ניתן לבחון שלושה מימדים עקריים המצביעים על הדינאמיקה המיקרו-תרבותית של הפלאי: א. תהליכי בניית המיתולוגיה של מרים. ב. תהלוכת הרחוב ג. ההיבט החומרי והרסטורציה של המקום. מבחינת שלושת המימדים הללו, כך אנחנו טוענים, ברגעים בהם ממדי הפלאי נשמרים והם עדיין לא עוברים פורמליזציה, מעוצבת מיתולוגיה מקומית ייחודית, כזו המשלבת את הפרטים הפרטיקולריים בחייה של בוארדי ומשפחתה, כגון: ההליכה של הוריה לבית לחם, נס לידתה, הטראגדיה של מותם, והסטיגמטה של הלב. הביטויים הללו משולבים עם אנלוגיות רבות לדמותו של ישו, חיי מרים אימו, וקדושים מקומיים אחרים. אנלוגיות אלו יוצרות דמות פלשתינית אוטוכטונית מורכבת, בעלת משמעות פוליטית מקומית, הצובעת את אעבלין בקווים של קדושה נוצרית קדומה.

לצד המיתולוגיה, מתארגנת כל שנה התהלוכה לכבודה של מרים בוארדי. התהלוכה, כמו טקסי רחוב אחרים, היא ביטוי לכוח של הציבור המקומי להביע את דתיותו, זהותו ומאוויו. תהלוכות הן בדרך כלל גם מכשיר לגיוס מאמינים לאמונה משותפת ולחיזוק היסוד הפורמלי של הקבוצה. לא כך בתהלוכה באעבלין. התהלוכה נמצאת עדיין במשא ומתן סוער על לוחות הזמנים, סוגי הטקסים, השירים והמסלול בו יצעדו המאמינים והמאמינות. ויכוח זה מאפשר דיון שנתי על דמותה של מרים בוארדי וחשיבותה לתושבים הנוצרים ומאפשר לשאול שאלות על זהות פלשתינית וקדושה, אוטוכתוניות וזהות ילידית-נוצרית בארץ הקודש. המאפיין השלישי אותו בדקנו קשור בתהליך הרסטורציה של המקום, אשר התחזק עם הפיכתה של בוארדי לקדושה. גם כאן ניתן לראות כי הרגעים הפלאיים והאנטי-ממסדיים יוצרים וריאציות אסתטיות וארכיטקטוניות חדשות ולאו-דווקא מאורגנות ומתוכננות. כאן נכנס מוטיב נוסף אותו ניתחנו: היותו של המתחם זירה פרטית הנמצאת בבעלות של משפחה אחת. עובדה זו מייצרת מורכבות נוספת ביחס למקום ובמיוחד באופיין של תביעות טריטוריאליות מקומיות ובמאבקים לא רק מול המדינה, אלא גם בין המאמינים לבין עצמם. כל אלו מצביעים על כך ש"השבת הפלאי", הוא תהליך ישן-חדש, המאפשר התבוננות אתנוגרפית חדשה על היחסים העכשיווים בין מיתולוגיה, מקום ופולחן.

* המאמר התפרסם תחת השם: The Enchanted Moments of Place: Mythology, Rituals and Materiality at the Saint Mariam Bawardy Shrine

*תודות לד"ר ליאור חן ועומר הקר, דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית על העזרה בשלבי המחקר השונים של עבודת השדה בפרוייקט על "השבת הפלאי" במימון האקדמיה הלאומית למדעים. תודות מקרב לב למשפחת דאוד על הכנסת האורחים והעזרה בשלבים השונים של המחקר. לאתר פרויקט המחקר של שטדלר ולוז

עוד בנושא: