יעל שמריהו-ישורון על המוסר הכפול של הדו-קיום: אתנוג'נטריפיקציה
במסגרת אסופת המסות 'אש בשדה קוצים' שפורסמה בכתב העת תיאוריה וביקורת של מכון ון ליר, כותבת ד"ר יעל שמריהו-ישורון, פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת בר-אילן על אתנו-ג'נטריפיקציה מוסדית בערים מעורבות.
הפרויקט ״אש בשדה קוצים״ בהובלת ניצן לונברג (דוקטורנטית באוניברסיטת אדינבורו) ופרופ' דניאל מונטרסקו (האוניברסיטה המרכז אירופית) החל בעקבות אירועי מאי 20121 בקבוצת הקהילה של בחברת האדם והמשיך ביום עיון אשר התקיים במאי 2021 אותו הנחו לונברג ומונטרסקו. מספר טקסטים ראשונים שנכתבו אחרי יום העיון ניתן למצוא באתר בחברת האדם. תיק המסות בתיאוריה וביקורת מאגד 12 מאמרים קצרים, אשר נכתבו בעקבות האירועים ויום העיון, ועוסקים בהיבטים שונים של גיוס חברתי, אלימות פוליטית, מתחים בין-קהילתיים ודפוסים של ערבות הדדית בחברה הישראלית והפלסטינית.
אתנו- ג'נטריפיקציה היא סיבה אחת מיני רבות אותן מזהה שמריהו-ישורון ככאלה שהפרו את אשליית השקט היחסי של הדו-קיום בערים מעורבות באירועי מאי 2021, אך עוד הרבה לפני. ג'נטריפיקציה כמושג כללי יותר היא תהליך של הגירה של אוכלוסיות אמידות אל מרחבים בהם חיות אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך וניתן למצוא בהם פתרונות דיור במחירים זולים יחסית. הוספת המימד האתני למשוואה- כלומר, אתנו-ג'נטריפיקציה, מאפשר ל שמריהו-ישורון לתאר מצב בו לא רק מדובר על אוכלוסייה אמידה מול אוכלוסייה מוחלשת מבחינה כלכלית, אלא גם מחוללי ג'נטריפיקציה המשתייכים לקבוצה אתנית מובחנת ופריבילגית בניגוד לתושבים המקוריים של האזור. שמריהו-ישורון כותבת על שחקן עירוני חדש מחולל הג'נטריפיקציה האידיאולוגית – הגרעינים התורניים שמגיעים לערים המעורבות עם מטרה פוליטית ולאומית מובהקת שנועדה לבסס את שליטה יהודית במרחב המעורב באמצעות מגורים.
שמריהו-ישורון מתארת אותם כך: "גרעינים תורניים הם התארגנות אחת מני רבות בנוף ההתיישבות הקהילתית העירונית בישראל, שצמחה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת. עם עליית השיח הציבורי על אתגריה של הפריפריה בישראל, קבוצות בציונות הדתית היגרו לערים במטרה לקדם אינטגרציה חברתית ולחזק את הערים ותושביהן. המתיישבים העירוניים הם בני מעמד הביניים: בעלי הכנסה ממוצעת או גבוהה ובעלי השכלה גבוהה, אקדמית או תורנית. לרבים מהם יש השכלה בתחומי החינוך והחברה, למשל בהוראה ובעבודה סוציאלית, והם משתלבים במערכות החינוך העירוניות. יש בהם משפחות עם ילדים, והם מרוכזים לרוב סביב כולל אברכים או ישיבה. רובם מחזיקים בתפיסה ממלכתית–דתית המשלבת תורה ועבודה ובאידיאולוגיה ציונית ימנית המקדמת את חזון ארץ ישראל השלמה. חלקם גדלו בהתנחלויות, ואלה משמשות מאגר גיוס לחברים פוטנציאליים. מבחינה דמוגרפית, הם אינם שונים מחבריהם בהתנחלויות; אך בניגוד לחיים בהתנחלויות, המבטיחים אוכלוסייה הומוגנית יותר מבחינה דתית וחרד"לית, החיים בגרעין התורני בעיר מעורבת יוצרים מפגש (גם אם מוגבל) עם מגוון קבוצות בחברה הישראלית. הנכונות להיפגש עם האחר ולהשפיע היא אפוא מאפיין ייחודי של חברי הגרעינים התורניים. יתר על כן, לעומת החיים בהתנחלויות, הנתפסים כבורגניים וכאתגר שמיצה את עצמו, החיים בגרעינים התורניים נתפסים כמשימה הלאומית החדשה ומחזקים את תחושת השליחות והאידיאולוגיה בקרב המתיישבים".
תופעה זו טוענת שמריהו-ישורון נתפסת על ידי רבים כמפנה בציונות הדתית — מעבר ממשימת ההתיישבות מעברו של הקו הירוק להתרכזות במרכז הארץ, אך לתפיסתה אי–אפשר לנתקה מהמוטיבציות ומהאידיאולוגיה הציונית–דתית וכחלק מפרויקט ה"התנחלות בלבבות" לחיבור החברה הישראלית לחזון ארץ ישראל השלמה. זאת מתוך תפיסה כי ״במציאות של סכסוך גיאופוליטי בין רוב ומיעוט אי–אפשר להתבונן בתופעות מרחביות, חברתיות או כלכליות, במנותק מהקשרן האתנו–לאומי״.
מבחינה כלכלית, טוענת שמריהו-ישורון, התארגנויות של גרעינים תורניים ממומנות על ידי מגוון של ממשרדי ממשלה של מדינת ישראל בין היתר: משרד החקלאות והמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ואחרים. בתקציבים הגרעינים זוכים על בסיס קריטריונים שמאפשרים רק לסוג האוכלוסייה שמתאימה דה פקטו לאותם גרעינים. לפי שמריהו-ישורון חלק ניכר מהדיור שניתן לאנשי ונשות הגרעינים הוא דיור ציבורי לשעבר שאף חלקו במקור שימש למגורים של פלסטינים לפני 1948. בנוסף גם בעיריות של אותן ערים מעורבות ניתן לזהות תמיכה בגרעינים התורניים.- כלכלית ופוליטית כל זאת ניתן לגרעינים מתוך תפיסה של היותם המוציאים לפועל של משימה לאומית, שדורשת התגייסות של מוסדות המדינה השונים.
"…תפיסתן הציבורית והממסדית של הערים המעורבות כערים של דו–קיום העצימה את תחושת ההפתעה לנוכח התפרצות האירועים האלימים. מול שיח הדו–קיום, ניתוח תהליכי האתנו–ג'נטריפיקציה ומנגנוניהם חושף את עיוורון הממסד כלפי הפערים המעמדיים והאתנו-לאומיים בערים המעורבות. מתגלה שיח כפול, הטוען לדו– קיום ולשוויון מחד גיסא ולבידול והאדרת המתיישבים לעומת התושבים מאידך גיסא. למול המנגנונים הממסדיים המעצימים את תהליכי האתנו–ג'נטריפיקציה, קשה שלא לתהות כיצד אפשר להמשיך ולדבר על החיים בערים המעורבות במונחים של דו–קיום".
למאמר המלא של יעל שמריהו-ישורון לחצו כאן.
לאסופת המסות המלאה מתוך תיאוריה וביקורת לחצו כאן.
תמונה ראשית: Photo by Jeremy Zero on Unsplash