פרסומים חדשים

ברכות חמות לעמיה ליבליך, תהילה גאדו וחגית כהן-אליהו לרגל צאת ספרן "דרך מבוא השמש: סיפורי חיים של לוחמי מלחמת יום הכיפורים שחזרו בתשובה". תהילה גאדו כותבת לבחברת האדם על תהליך המחקר והכתיבה המשותף עם ליבליך וכהן-אליהו, ועל השינויים שחלו לאורך המחקר לאור השביעי באוקטובר 23.

ביום סתמי ושליו בחודש יולי 2022, בעודי צועדת בשדרות בן מיימון בשכונת רחביה בירושלים צלצל הפלאפון שבידי, אני עונה למספר לא מוכר והשיחה מתחילה כך: ״שלום, אני מדברת עם תהילה?״ אני עונה ״כן״, וההיא מעבר לקו ממשיכה ״מדברת עמיה ליבליך״. כאן הלב שלי מחסיר פעימה, ואני מחפשת את הספסל הקרוב ״וואו, כן, במה זכיתי?״ – את זה לא אמרתי בקול, אלא רק במחשבה לעצמי. ואז עמיה מספרת לי על פרויקט מטעם מכון המחקר ביד יצחק בן צבי לקראת מלאות חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים. הפרויקט מזמין חוקרות וחוקרים לבצע במסגרתו מחקר על המלחמה בהקשרים שונים. וזה פרויקט שמעניין אותה, היא אומרת, רוצה להתמקד בלוחמים שחזרו בתשובה אחרי המלחמה. פרויקט המחקר הוגדר לקבוצות מחקר קטנות, והיא מחפשת שותפות למחקר, ״והמליצו לי עליך״ (תודה לאדם העלום שהמליץ עלי, שעד היום אין לי מושג מי הוא או היא). אני, כזכור, יושבת על ספסל ומסדירה דופק, ואומרת ״כן, כן, בטח״. ומגייסת מהתת-מודע כל מיני טכניקות כדי לשכנע אותה שאני האדם המתאים, וצדק מי שהמליץ. מספרת לה על המחקר שלי שעוסק בקהילות דתיות ועל המוטיבציה שלי במחקר. ידעתי שזו הזדמנות שאני רוצה לתפוס בשתי ידים.

וזו אכן הייתה הזדמנות פז. הזדמנות לעבוד יחד עם אישה גדולה. למדתי על שיטת המחקר של סיפורי חיים, שעמיה היא מהמייסדות שלה, כשראיתי אותה בפעולה. תהליך המחקר המשותף, אליו חברה גם חגית כהן-אליהו, לימד אותי הרבה על רגישות וכבוד למרואיינים. על איך לשמוע סיפורי חיים בכל מיני רבדים של הסיפורים, איך לגעת בהם ברגישות, ואיך נראית הקשבה והאזנה מעמיקה.

שלוש שנים של עבודה משותפת, בהן איתרנו שלושה עשר מרואיינים, ראיינו אותם, קראנו הלוך ושוב את סיפוריהם ודנו בהם, הובילו לספר משותף בו פרסנו את סיפור חייהם בעל שני המרכיבים: סיפור המלחמה וסיפור החזרה בתשובה. מלבד הסיפורים שהם ליבת הספר, הוא כולל בתחילתו כמה פרקים תיאורטיים על חזרה בתשובה כתהליך אישי וכתהליך חברתי, על חזרה בתשובה בעקבות מלחמות ועל תנועת התשובה בישראל שבעקבות מלחמת יום הכיפורים, וכן פרק מתודולוגי על מחקר סיפורי חיים. אחרי רצף הסיפורים באים כמה פרקי ניתוח בהם אנחנו דנות במלחמה כחוויה אינדיבידואלית שהיא גם חוויה קולקטיבית, בעיצוב הזיכרון של המלחמה במבט לאחור – כעבור חמישים שנה, בחוויות או הבזקים של אמונה בתוך כדי המלחמה או השבי, בתהליך התשובה האישי והחברתי – תהליך בעל פנים שונות, ולעתים תהליך ארוך שכולל תנועות הלוך-ושוב, ולבסוף בקשר – שלא בהכרח קיים, או שקיים בצורות מגוונות – בין המלחמה ותהליך התשובה.

אל המחקר יצאנו מתוך השאלה אודות הקשר בין מלחמת יום הכיפורים לבין החזרה בתשובה שאחריה. מלחמה ואמונה הן שתי תופעות שעיצבו את החברה הישראלית, אך נקודת המפגש ביניהן כמעט שלא נחקרה דרך חייהם של מי שחוו את שתיהן. במחקר ביקשנו להתעכב על המקום שבו שני הסיפורים נפגשים. כבר בראשית הדרך התברר לנו שאנחנו צריכות לשנות את נקודת המוצא שלנו משאלת הקשר הסיבתי לשאלת המשמעות שמקבלת המלחמה בתוך סיפור החיים של אדם שחזר בתשובה. ובמקביל, על המשמעות שמקבל תהליך החזרה בתשובה בתוך סיפור החיים של הלוחמים. 

הזמן היה שחקן מרכזי במחקר. המרואיינים היו בעת הראיונות בסביבות גיל שבעים ומעלה, והמלחמה שעליה סיפרו התרחשה בצעירותם, חמישים שנה קודם לכן. לא ניסינו לקרוא את דבריהם כפרוטוקול היסטורי של הקרבות. להפך, עניין אותנו גם איך הזיכרון מעוצב: מה נשאר, מה נמחק, אילו רגעים נעשו מרכזיים בדיעבד, וכיצד אדם מספר היום את הצעיר שהיה אז. המחקר הנרטיבי אינו מבקש לנטרל את המרחק שבין האירוע לבין הסיפור, אלא רואה במרחק הזה עצמו חלק מהסיפור. נושא הזמן במחקר שלנו נגע גם לגיל. עמיה, שזוכרת היטב את המלחמה, מבוגרת מרוב המרואיינים, ואילו אני וחגית, שטרם נולדנו בזמן המלחמה, בגילאי הילדים שלהם. בספר אנחנו דנות גם בהיבט הזה, לצד דיון בהיותנו נשים שראיינו גברים על מרחב שהיה בזמן מלחמת יום הכיפורים גברי כמעט לחלוטין. 

הראיונות נערכו במהלך השנים 2022-2023. ואז, בתוך תהליך הניתוח והכתיבה, פרצה מלחמת חרבות ברזל. תוכלו לתאר עד כמה השתנתה הקריאה שלנו בחומרים אחרי השביעי באוקטובר 2023. נושאי ליבה שעלו בסיפורי המרואיינים שלנו כמו הפתעה, מחדל, אובדן וביטחון לאומי, נעשו חלק מן ההווה שלנו. מצאנו את עצמנו שואלות האם נכון בכלל להמשיך לעסוק במלחמה בת חמישים שנה כאשר מלחמה אחרת מתחוללת סביבנו. האם המחקר עדיין רלוונטי? האם אנחנו פנויות אליו? החזרה אל הראיונות שכנעה אותנו שכן. היא חידדה עבורנו את החשיבות של סיפורי חיים ואת האפשרות להבין באמצעותם כיצד אירוע לאומי גדול ממשיך להתקיים בחייו של אדם עשרות שנים לאחר שהסתיים, את הדרכים שבהן מלחמה נשארת בתוך הביוגרפיה, וכיצד חוויות חיים מכוננות משנות את הדרך שבה מספרים את העבר.

הספר, כספר סיפורי חיים, אינו רק ספר מחקר. הוא עשוי לעניין מגוון של בעלי עניין: לוחמי מלחמת יום הכיפורים ובני משפחותיהם, כמו גם לוחמים במלחמות אחרות; מי שמתעניינים בהיסטוריה ישראלית דרך סיפורים אישיים; חוזרים תשובה ובני משפחותיהם; אנשי ונשות טיפול שפוגשים לוחמים, נכי צה״ל, משפחות שכולות או מי שעברו שינוי דתי בעקבות משבר; וכן אנשי חינוך ומנהיגים דתיים שפוגשים אנשים בתהליכי תשובה, התקרבות לדת או שינוי דתי; ובאופן כללי – קוראים שמתעניינים בשאלות של אמונה בעקבות משבר.

גם חוקרים מתחומים שונים ימצאו בו חפץ. חוקרי חברה ישראלית; חוקרי יהדות זמננו; חוקרי מלחמת יום הכיפורים; חוקרי מלחמה, צבא וחברה; סוציולוגים ואנתרופולוגים של הדת; חוקרי דת, מעברים דתיים והמרה דתית; חוקרים שעוסקים בתנועת התשובה בישראל; חוקרי טראומה, משבר ומשמעות; חוקרי גבריות; חוקרי זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי; חוקרים בשיטות מחקר איכותניות ונרטיביות ובמיוחד חוקרים שמשתמשים במתודולוגית מחקר סיפורי חיים וביוגרפיות. אז אני מזמינה אתכם ואתכן לקרוא את הספר.

מוזמנות ומוזמנים גם לאירוע השקת הספר בזום – מטעם יד יצחק בו צבי – יום אחרי יום כיפור תשפ״ז: https://ybz.org.il/product/way-of-the-sun-book-launch/ 

למידע על הספר ורכישתו באתר ההוצאה לאור של יד בן צבי: https://books.ybz.org.il/product/beyond-the-west-road/

עוד בנושא: