על טבעונות ומוסר
ברכות חמות ללימור חן על אישור עבודת הדוקטורט, אשר עסקה באקטיביזם הטבעוני בישראל ובחנה את אופניו ומשמעויותיו בקרב פעילים למען בעלי חיים במרחב הציבורי. העבודה, נכתבה בהנחיית פרופ׳ ניר אביאלי וד״ר יפעת גוטמן מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון. בעזרת עבודה אתנוגרפית בחנה חן את עבודת הגבול שביצעו הפעילים בהקשרי פעולה, מוסר, פוליטיקה ודת והראתה כיצד האקטיביזם הטבעוני בישראל אינו דיון בטבעונות בלבד, אלא גם דיון בסוגיות היסוד בישראל. לימור כתבה על כך לבחברת האדם:
האם מי שטבעוני הוא בהכרח מוסרי יותר ממי שאינו טבעוני? האם אפשר להיות טבעוני ודתי? האם טבעונות היא פרקטיקה של שמאל פוליטי? מה זה בכלל אקטיביזם טבעוני? ומה מייחד אותו בישראל?
שאלות אלה ועוד נידונו בעבודת הדוקטורט שכתבתי על האקטיביזם הטבעוני בישראל, כפי שהוא בא לידי ביטוי בקרב טבעונים אקטיביסטים במרחב הציבורי. אקטיביזם זה שגשג והיה משמעותי בעשור האחרון בישראל. הקריאה "צדק, חמלה, טבעונות" בלטה בפעילותם של האקטיביסטים הטבעונים שפעלו למען זכויות בעלי חיים ושחרורם, ועסקו בשינוי יחסם של בני האדם כלפי בעלי חיים. בפעילותם במרחב הציבורי יצרו האקטיביסטים מופע (פרפורמנס) שמטרתו הייתה "לטבען" את הצופים באמצעות חשיפת חוויותיהם הפיזיות והרגשיות של חיות לא אנושיות והנכחת גופן ומהותן כישויות מרגישות, סובלות, משתוקקות, כאמהות, כילדים, כחברות. מחקרי עסק בבני אדם וביחסים שנוצרים ביניהם, אך גם בתפיסות האנושיות אודות בעלי חיים לא אנושיים, ובאופן שבו תפיסות אלה מבנות זהויות, פרקטיקות ונרטיבים שונים.
תפיסות ופרקטיקות אלה נבחנו באמצעות עבודת שדה שערכתי בין השנים 2015-2022 ושכללה תצפיות, ראיונות וניתוח טקסטים. מתוך עבודת השדה עלו שלושה הקשרים מרכזיים: מוסר, פוליטיקה ודת. כל אחד מהם היווה את הבסיס לפרק ממצאים אחר בעבודה. האקטיביסטים הטבעונים התמודדו עם סוגיות אלה של מוסר, פוליטיקה ודת וחיפשו את הדרכים האפקטיביות ביותר לפעול במסגרתן בדרך שתוביל למימוש מטרתם – הפחתה ואף הפסקה של השימוש בבעלי חיים בתעשיות שונות. זאת הם עשו אל מול תרבות יהודית וישראלית, שבה רוב האנשים אוכלים בשר ומוצרים מן החי ואל מול מציאות חברתית שבה טבעונות נחשבת לרדיקלית. בשלושת ההקשרים עלה כי האקטיביסטים תמרנו בין מה שתפסו כפרקטיקה אפקטיבית, לבין אידיאולוגיות קבוצתיות ואישיות, ותוך כדי כך ייצרו מתחים ומאבקים בלתי פוסקים בינם לבין עצמם.
כך למשל הראיתי במחקר כי האקטיביסטים תופסים את ההיבט המוסרי הקשור למניעת סבל מבעלי החיים כמבנה את הפעולה שלהם, ותופסים את המוסר כסוגיה מוחלטת ואוניברסלית. תפיסה זו יצרה הבחנות מוסריות בינם לבין מי שאינו טבעוני, ובמפתיע גם בתוך קבוצת הטבעונים וקבוצת האקטיביסטים עצמה.
יחד עם זאת, האקטיביסטים עשו שימוש באסטרטגיות שונות כדי לפנות לקהל רחב ככל האפשר. למשל הראיתי את הניסיון של האקטיביסטים להפריד את המאבק לזכויות בעלי חיים מפוליטיקת "ימין-שמאל" ולאחד בין אנשים עם עמדות פוליטיות שונות. באופן דומה, הראיתי את השימוש באסטרטגיות מתוך העולם הדתי-יהודי כדי לפנות לאוכלוסייה דתית. האסטרטגיות בהן השתמשו הפעילים העלו את הניגודים בין מי שמוסרי למי שאינו מוסרי, בין שמאל לימין (פוליטי) ובין דתיות לחילוניות והמחישו את עבודת הגבול שהתקיימה על ידי הפעילים במסגרת כל אחד מההקשרים.
בעבודה מיפיתי את עבודת הגבול שביצעו האקטיביסטים באמצעות שני צירים. בציר הראשון המחשתי את המאמץ של האקטיביסטים לטשטוש הגבולות הקטגוריאליים שבין בני אדם לבין בעלי חיים. מאמץ זה התקיים דרך ניסיון לטשטש את הגבולות הסימבוליים בין קבוצות של בני אדם בחברה הישראלית. במקביל, ברבדים סמויים יותר, האקטיביסטים יצרו היררכיה וסימנו גבולות בין קבוצות של בני אדם, ובאופן בלתי מכוון, אף בין בני אדם לבין בעלי חיים לא אנושיים. בציר השני המחשתי כיצד פעולות משולבות אלו, של טשטוש הגבולות וסימונם מחדש, באות לידי ביטוי דרך שלושה סוגים של עבודת גבול: גופנית, רגשית ואידיאולוגית.
עבודת הגבול הגופנית הייתה העיקרית ביניהן וכללה את השימוש בגופם של הפעילים ושל בעלי החיים. למשל באחד המיצגים שהתקיים בנמל תל אביב באוגוסט 2018, דימו עצמם הפעילים לדגים: הם לבשו בגדים שחורים והיו מרוחים ב"דם" – צבע מאכל אדום – על הידיים והרגליים, חלקם גם על הפנים. המארגנים קראו לפעילים לשכב על הרצפה כשהם צמודים אחד לשני במקום המיועד למיצג, וכיסו אותם ברשת דייגים. הם חילקו קרם הגנה לפעילים, עברו עם בקבוקי מים, התיזו על הפעילים, והציעו להם לשתות. אחת המשתתפות הצמידה בחוזקה את רשת הדייגים לפניה כדי להמחיש את הסבל שעוברים הדגים. הפעילים שכבו תחת השמש בחום הלוהט כ-40 דקות. היו לכך השלכות על גופם – כמו התייבשות, כוויות ורעידות בגוף. באמצעות פרפורמנס זה ובאמצעות ההזדהות עם הסבל של החיה הם ניסו לטשטש את ההפרדה הקיימת בין אנשים ובעלי חיים. יחד עם זאת, הפעילים לעולם לא יהפכו לחיות, יחוו את סבלן או יבינו באופן מלא את חוויותיהן. בנוסף, הניסיון לדמות את מצבם לזה של בעלי החיים נתפס לעתים כמגוחך ומעורר לעג דווקא בגלל הפער הגדול בין המיצג לבין המציאות.
גופם של הפעילים שימש גם בניסיון לטשטש את הגבולות בין קבוצות שונות של אנשים. למשל כשהאקטיביסטים רצו לפנות לקהל דתי, הם פעמים רבות התלבשו בהתאם לסגנון הלבוש ולכללי הצניעות של הדת היהודית. זאת כדי להיראות כמו קהל היעד ולכבד אותו ובכך לעודד הקשבה. לא אחת האקטיביסטים הדתיים עצמם היו אלה ששימשו כדוגמה במיצגים ובמחאות בפני קהלים דתיים עקב יכולתם להפגין בו זמנית זהות דתית וזהות טבעונית. נראותם – כיפה לגברים, כיסוי ראש לנשים, לבוש צנוע המכסה את רוב הגוף, החזקת שלטים הקשורים לדת היהודית ולטבעונות יחדיו – היתה כלי מרכזי בפניה לאוכלוסיות דתיות בניסיון לאחד את שתי הקבוצות סביב הטבעונות. כאשר פרפורמנס דומה נעשה בידי אקטיביסטים חילונים באופן לא אותנטי, הפער בין חילוניותם לבין הייצוג הדתי בגופם דווקא סימן את ההבחנה בין הקבוצות.
עבודתי המחישה את המורכבות והייחודיות שבאקטיביזם הטבעוני בישראל. באמצעות השילוב של שלושת הקשרי הפעולה, מוסר, פוליטיקה ודת, ובחינתם לאור שני הצירים של עבודת גבול, הראיתי כי האקטיביזם הטבעוני בישראל אינו דיון בטבעונות בלבד, אלא גם דיון בישראליות, ביהדות, ובשאלה: מה המשמעות של להיות אדם ואזרח בישראל?