פילנתרופיה, בייסבול וארגוני ימין – איך משתלבים עולים מצפון אמריקה בישראל?
ברכות חמות לעמיר סגל על אישור עבודת הדוקטורט שלו "מהגרים טרנס-לאומיים במקום העבודה: המקרה של מהגרים יהודים מצפון אמריקה בישראל"' אשר נכתבה בהנחיית ד"ר ג'וש גצקו במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. העבודה עסקה בתהליך השתלבותם של מהגרים מצפון אמריקה בחברה הישראלית ובהשפעותיהם עליה דרך שלוש זירות מרכזיות: עבודה בגיוס כספים ופילנתרופיה, פיתוח ענף הבייסבול בישראל וארגוני חברה אזרחית ימנית בישראל. עמיר כתב לבחברת האדם על שלושת המאמרים המרכיבים את הדוקטורט ועל תהליך כתיבתם:
אלו היו כמעט חמש שנים עמוסות, מאתגרות ומאוד מעניינות. וכמו כל מי שנמצא במצב המשמח הזה, אני מאוד שמח לדבר ולכתוב על מחקר הדוקטורט שלי, כמה שרק תרצו לקרוא ולשמוע. העבודה היא דוקטורט מאמרים, ובו שלושה חלקים.
בעבודת הדוקטורט שלי בחנתי כיצד העולים לישראל מארצות הברית וקנדה משתלבים בישראל ומשפיעים על ישראל. המחקר מתבסס על תיאוריות של הגירה טראנס-לאומית, וזאת משום שהעולים מצפון אמריקה, ולמעשה כמעט כל המהגרים בימינו, הם מהגרים טראנס-לאומיים. כלומר, מהגרים שלאחר המעבר למדינה חדשה נשארים בקשר עם מדינת המוצא בשלל היבטים, ובהם קשר משפחתי, קהילתי, תעסוקתי, מעורבות פוליטית והעברה של רעיונות ושל תרבות. וכמובן – עלייה היא מקרה של הגירה, ולכן תיאוריות של הגירה בהחלט רלוונטיות לעולים לישראל.
במחקר הדוקטורט בחנתי כיצד חוויות העבודה או פעילות הפנאי משפיעות על חוויות המהגרים, זהותם וההשתלבות בישראל. לשם כך בחרתי שלושה תחומי עיסוק – עבודה בגיוס כספים ופילנתרופיה, בייסבול ושלושה ארגוני חברה אזרחית ימנית בישראל. כל אחד מאלו הפך למאמר, ושלושת המאמרים מרכיבים יחד את העבודה כולה.
מסקנת המחקר, בתמצית, היא כי תחומי העיסוק השונים בהחלט משפיעים על החוויות והזהות של העולים (או המהגרים), וכן כי הקשרים הטראנס-לאומיים והזהות האמריקאית תורמים להשתלבות בישראל – הן מבחינת תחושת העולים כי השתלבו בישראל, ואף מבחינת תפיסתם את עצמם כמי שמשפיעים על ישראל.
מחקרים על הגירה בכלל, ובפרט על הגירה טראנס-לאומית, בדרך כלל התייחסו למהגרים מאותה מדינה כקבוצה יחסית הומוגנית ולא הפרידו ביניהם. כמו כן, לרוב המחקרים הם על מהגרים ממדינות עולם שלישי לעולם ראשון (בדרך כלל לארצות הברית), וזה סביר משום שמרבית ההגירה בעולם היא הגירת עבודה המתרחשת בכיוון הזה. בכלל זה, מחקרים אלו התמקדו בהשפעת מהגרים לא על מדינת היעד, אלא על מדינת המקור. בעיני, המיקוד בהשפעה על מדינת המוצא הוא תוצר של מיקוד החוקרים במדינותיהם וקושי לראות את ההשפעה של המהגרים על מדינות היעד.
בניגוד לכך, המאמר הראשון שלי (שפורסם לאחרונה) הוא על עולים מצפון אמריקה העובדים בתחום גיוס הכספים והפילנתרופיה בישראל. מדובר בתחום שמושך דוברי אנגלית רבים, משום שמדובר בתחום שבו ההיכרות עם השפה האנגלית, ועם התרבות האמריקנית, הכרחיים כדי לבצע את העבודה עצמה. הדבר מסתדר היטב עם מסקנה אחת של המאמר והיא כי רבים מהעולים מצפון אמריקה מוצאים עצמם בתחום זה גם אם תכננו לעבוד בתחום אחר. אבל מסקנה חשובה נוספת היא כי דווקא השפה האנגלית, יחד עם הזהות האמריקאית של העולים, סייעו להם להרגיש שהם יותר ישראלים – כי מצאו עצמם בתפקיד משמעותי בארגון ישראלי שמטרתו שינוי חברתי, תפקיד שללא יכולותיהם הייחודיות לא יכלו למלא באותה איכות. נוסף על כך, הם מרגישים שיש להם השפעה על הארגון בו הם עובדים, ומתוך כך על החברה הישראלית בכלל.
מאמר נוסף היה על בייסבול בישראל (שפורסם לפני כמה חודשים). בחרתי את הבייסבול כי חיפשתי פעילות תרבותית (במקרה זה ספורט) שהגיעה לישראל מארצות הברית, כלומר הובאה בבירור על ידי העולים ולא באופנים אחרים. ואכן, בייסבול הגיע לישראל בעקבות העולים מארצות הברית (ועובדה מעניינת, משחק הבייסבול הראשון המתועד בישראל נערך ברביעי ביולי 1927, ומי שארגן אותו היה יהודה לייב מאגנס, אז נשיא האוניברסיטה העברית, שעלה מארצות הברית לישראל). המחקר שלי התמקד בעבר הקרוב יותר ובהווה, בבייסבול שהגיע לישראל משנות השבעים, שנים שקידמו את המשחק בישראל. המשחק קיים בישראל תודות לעולים מארצות הברית, ותודות לתמיכתם של תורמים אמריקאים – שחלקם אומרים בפירוש כי הם רוצים להביא את המשחק האמריקאי הזה לישראל.
באולימפיאדה האחרונה ייצגה את ישראל קבוצת בייסבול, ומעניין כי מתוך 24 שחקנים, 20 היו אמריקאים שעברו תהליך התאזרחות מהיר, של כשבועיים. כל זה מעלה שאלה מעניינת לגבי הקשר הטרנסלאומי – בעוד שחקנים אמריקאים מייצגים את ישראל (ועבורם מדובר בחוויה ציונית, דתית משמעותית מאד), המשחק עצמו נחשב מאד אמריקאי (בכמה מאמרים וספרים הוא אף נקרא "ה-משחק האמריקאי"). המשחק אומנם נפוץ לישראל ואלפים משחקים בו, אבל עדיין מרבית השחקנים, כולל ילדים, הם ממשפחות אנגלוסקסיות ובנוסף – רבים מהורי הילדים המשחקים סיפרו כי עבורם מדובר בסוג של "נחיתה רכה". תהליך העלייה קשה ומאתגר, כמו גם ההשתלבות בישראל, ולכן לשחק בבייסבול המוכר פעם בשבוע, ולדבר שם גם אנגלית – מסייע מאוד לילדים בהתאקלמות בישראל.
המאמר השלישי והאחרון שכתבתי עסק באמריקניזציה של ארגוני חברה אזרחית ימנים בישראל ובפרט בשלושה ארגונים: מרכז שלם (היום מכללת שלם), קרן תקווה ופורום קהלת. כל אלו הוקמו על ידי עולים מארה"ב או ישראלים שבילו בארה"ב; כולם ממומנים על ידי תורמים אמריקאים וכולם מוקדשים להנחלת תפיסות שמרניות בסגנון האמריקאי. כלומר, קבוצה ביהדות ארצות הברית שמה לה למטרה להעביר ערכים שמרניים-רפובליקאים לישראל, והדבר נעשה בתהליך של עשרות שנים משנות התשעים של המאה העשרים ועדיין ממשיך כיום.
למחקר כמה תרומות מחקריות. האחת היא עצם קיומו של מחקר על יהדות צפון אמריקה בישראל. קבוצת עולים זו היא השישית בגודלה מבין קבוצות העולים לישראל מאז קום המדינה, ויש עוד מקום לחקור ולכתוב עליה. התרומה השנייה היא בכך שמחקר זה פותח את האפשרות לבחון באמצעות מחקר סוציולוגי השפעה של מהגרים על מדינת היעד, ודווקא קבוצת עולים ממדינת עולם ראשון היא קבוצה שמאפשרת להתחיל בבחינה זו. זה נכון עוד יותר לארה"ב ולקנדה, דווקא בשל ההשפעה העצומה של ארצות הברית על העולם כולו גם בלי קשר להגירה. נוסף על כך, בעיניי כל אחד מפרקי המחקר פותח פתח למחקר שיש בו חשיבות, כמו למשל עבודת מגייסי הכספים שנחקרה יחסית פחות מהיבטי פילנתרופיה אחרים; בייסבול בישראל; ואמריקניזציה של הימין בישראל. מדובר בדוקטורט מאמרים שמכל אחד מהם ניתן ללמוד משהו הן על העלייה מצפון אמריקה לישראל, והן על הגירה טראנסלאומית באופן כללי.
בנוסף לתרומות המחקריות, למחקר זה יש שתי תרומות תיאורטיות מרכזיות וחדשות. האחת, חידוד המושג 'קהילה חיונית' (Critical community), מושג שטבע במקור שון צ'אבוט בהקשר של העברת תפיסות בין ארגוני מחאה ברחבי העולם. כאן, הראיתי כיצד קהילה חיונית יכולה להעביר תפיסות פולטיות, כמו במקרה של האמריקניזציה של הימין הישראלי, אך גם קונספטים תרבותיים, כמו במקרה של הבאת ופיתוח הבייסבול בישראל. מדובר בקהילה המורכבת מיהדות ארה"ב שחלקה מי שעלו לישראל, אחרים הם תורמים אמריקאים אך גם עוד פעילים אמריקאים המעורבים בהעברת הרעיונות בין המדינות.
תרומה נוספת היא בניסיון ליצור טיפולוגיה חדשה של הפעילות הטראנס-לאומית, בעלת שלוש רמות קשר והשפעה. 'קשר טראנס לאומי' שמשמעותו עצם קיומו של קשר של מהגרים עם מדינות המוצא; 'העברה טראנסלאומית' כלומר העברת הרעיונות או הכסף בין מדינות; ולבסוף, 'בניית לאום טראנסלאומית' שמשמעותה התחושה של מי שנמצאים בפזורה כי הם עצמם לוקחים חלק בתרומה ללאום, למולדת, וכי הם חלק מאותה מולדת. זו תפיסה שעולה בבירור מראיונות שקיימתי ומתאימה לספרות חדשה העוסקת בהגירה טראנסלאומית הרואה במדינה גוף החורג מגבולותיו הגיאוגרפיים ואל פזורה המפוזרת בעולם.
המחקר הזה מאיר קהילה חשובה, שלא נחקרה דיה, של העולים מצפון אמריקה לישראל. נוסף על כך, המחקר פותח דלת לחקור את ההשפעה של מהגרים על מדינות היעד ובכך לראות מהגרים כבעלי יכולת ועוצמה (Agency) יותר מאשר מייחסים להם מחקרים מהשנים האחרונות.