אנתרופולוגיה לשבת

האם ההפרדה בין נשים וגברים באקדמיה יובל להדרתן של נשים ממרחבים ציבוריים? או אולי דווקא קיומם של מרחבים נפרדים יהווה עבורן מרחב מוגן לרכישת הכלים שיאפשרו להן להשתלב בעולם העבודה המעורב? מיכל פרנקל, פרופ׳ במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, וורדה וסרמן, פרופסור במחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה, ניסו להתמודד עם שאלות אלו ואחרות במאמר שפורסם בכתב העת ״Gender, Work & Organization, על מחקר שערכו במכללות החרדיות לנשים. פרנקל ווסרמן מראות שעבור הסטודנטיות החרדיות המכללות שנחקרו הן מרחבי מעבר (מרחבים לימינליים) במספר מימדים אשר יוצרים מרחבים שאינם ברורים מאליו.

קיומם של מרחבים נפרדים מגדרית מסיבות דתיות מצוי כיום בליבו של ויכוח ציבורי טעון ונפיץ. האם דרישתן של סטודנטיות דתיות באוניברסיטה העברית ליצור עבורן מרחב נפרד בו יוכלו לרקוד במסיבת הסטודנטים של בית הספר למשפטים היא שלב נוסף במדרון החלקלק אל עבר הדרתן של נשים ממרחבים ציבוריים? האם יש לבטל את קיומן של מכללות ייעודיות עבור נשים חרדיות כדי להבטיח את השתלבותן השוויונית בחברה הישראלית ולהימנע מחיזוקה של תפיסה מהותנית של מגדר (המחלקת את האוכלוסייה לנשים ולגברים על פי מאפיינים ביולוגיים) במרחב הציבורי בישראל? או אולי דווקא קיומם של מרחבים נפרדים יהווה עבורן מרחב מוגן לרכישת הכלים שיאפשרו להן להשתלב בעולם העבודה המעורב?

כשפנינו לקרן רוטשילד קיסריה בבקשה למימון מחקר במכללות החרדיות לנשים, השאלות הללו לא עמדו במוקד ההתעניינות שלנו. ואולם, הכניסה למרחבים הנפרדים, הצפייה בהתנהלותן של הסטודנטיות במרחבים הללו, והשיחות שאנחנו ועוזרות המחקר הצעירות שלנו ניהלנו עם סטודנטיות, מרצים ונשות האדמיניסטרציה במכללות החרדיות בהפרדה עימתו אותנו עם עמדות המוצא הראשוניות שלנו, שראו בהפרדה סכנה ברורה ומידית לקיומה של ישראל ליברלית. המאמר Bodies in-Between: Religious women's-only spaces and the construction of liminal identities, שכב על שולחננו הרבה שנים לפני שהצלחנו לארגן את מחשבותינו ומסקנותינו.
כשתי נשות אקדמיה חילוניות ופמיניסטיות, הכניסה למרחב אקדמי בעל סממנים חרדיים, בו לרבנים אמורה להיות זכות המילה האחרונה בעניין התכנים אליו הסטודנטיות נחשפות, הייתה חוויה מערערת. הרבה ממה שאנחנו תופסות כמהותי לחוויה האקדמית, אינו בא לידי ביטוי במכללות החרדיות.
יחד עם זאת, התמונה שנגלתה לעיננו הייתה מרתקת. מצאנו שעבור הסטודנטיות החרדיות המכללות שנחקרו הן מרחבי מעבר (מרחבים לימינליים) בשלושה ממדים שונים:

בממד המרחבי והאסתטי – המעברים מסביבה חרדית לסביבה חילונית לחלוטין על בסיס יומיומי כוללים את הדרך אל המכללה, את ההפסקות בסביבת המכללה, ואת ההיבלעות מחדש בסביבה חרדית מוכרת בתוך המכללה, והם מעניקים להן תחושת ביטחון ביכולתן לבצע את המעבר הזה ללא פגיעה בזהותן החרדית.

בממד החברתי – המכללות מפגישות סטודנטיות מרקע חרדי ודתי שונה. בניגוד לסמינרים מהן באות מרבית הסטודנטיות, ובהם הן פגשו רק נשים מהקהילה המצומצמת שלהן, במכללה הן פוגשות נשים חרדיות ודתיות מזרמים אחרים, וממוצא עדתי ומעמדי שונה משלהן. היחסים החברתיים והאינטלקטואליים שהן יוצרות מעבר לגבולות הקהילה, אבל עדיין בסביבה בטוחה, מאפשרים להן (או לפחות לחלקן) להיפתח למגוון דרכי חיים חרדיים לגיטימיים ולפתח חשיבה ביקורתית, ולו במעט, כלפי המונוליטיות של סגנון החיים הדתי ממנו באו.

בממד האפיסטמי – שהוא אולי החשוב ביותר, המפגש עם תכנים אקדמיים חילוניים, בסביבה שהן רואות כתומכת ובטוחה, מאפשר להן לספוג את הידע ולעבוד אתו מבלי להידרש לחשדנות תמידית אודות הסתירות העמוקות בין ידע חילוני-פרופסיונלי לזה הדתי.
אחד הראיונות, עם סטודנטית לעבודה סוציאלית, היווה עבורנו נקודת מפנה בהבנת משמעות קיומו של מרחב בטוח, חרדי-נשי, עבור הסטודנטיות הצעירות. בראיון תארה הסטודנטית אירוע בו סטודנטית אחרת, צעירה מאוד, מקהילה דתית שמרנית במיוחד, נתקלה לראשונה בעובדה שגילוי עריות, עליו חשבה כתופעה עתיקה שאין לה קיום בזמננו, הוא למעשה תופעה נרחבת בה היא תידרש לטפל כשתהפוך לעובדת סוציאלית. הזעזוע הכרוך בגילוי היה טראומטי עבורה, וכמעט הביא לפרישתה מן הלימודים. העובדה שהייתה מוקפת בצעירות חרדיות ובהנהלה נשית חרדית, אפשר לה לעבד את המידע ולהמשיך בלימודיה.

במאמר אנחנו נשענות על תיאוריות פמיניסטיות כמו זו של שרה אחמד על גופים בסביבה ביתית bodies at home)), ושל נירמל פוואר (Puwar), על תחושת הזרות במרחב (Space Invaders), כדי להנכיח את חוויותיהן של הסטודנטיות במרחב שהוא גם מוכר וגם זר, ואת הזהות הלימינאלית שהן מפתחות לאורך שנות לימודיהן. לתחושתנו, בוגרות המכללות הללו יוכלו לנוע בין הסביבה החברתית החרדית לזו המקצועית המעורבת בצורה טובה יותר מעמיתותיהן שממשיכות ללמוד בסמינרים.
אין לנו תשובה לשאלה האם המכללות בהפרדה מהוות צעד נוסף במורד המרחב החלקלק. כמו גם לשאלות כמה מבין הסטודנטיות שלהן היו פונות ללימודים באוניברסיטאות מעורבות ושורדות את מסלול הלימודים הזה? כמה מהן היו נשארות בסמינרים החרדיים שאינם אקדמיים, מקבלות בהם הכשרה מקצועית חלקית ולקויה, נוסח זו הנתמכת כעת על ידי העסקונה החרדית. כמה מהן היו מופנות לעבודה מקצועית מבלי שנחשפו לעולם הידע האקדמי הנחוץ ומבלי שסיגלו לעצמן איזושהי חשיבה ביקורתית ופתיחות מחשבתית?
המחקר שלנו אינו מציע תשובה לשאלות הללו, אבל אנחנו מקוות שהוא מציע עוד זווית התבוננות שחיונית לפיתוח עמדה ומדיניות בתחום זה. נשמח אם תקראו ותשתתפו בדיון.

תמונה ראשית מתוך אתר מכללת אימג'

עוד בנושא: