"> פוליטיקה של ה(אי)-נראות – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

פוליטיקה של ה(אי)-נראות

ורדה וסרמן ומיכל פרנקל על נשים חרדיות בהייטק אשר מתמרנות בין משטרי נראות ובתוכם.

--

במאמר שפורסם בכתב העת Human Relations  מנתחות ורדה וסרמן, פרופ׳ במחלקה לניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה ומיכל פרנקל, פרופ׳ לסוציולוגיה וראשת המחלקה באוניברסיטה העברית, כיצד מתמודדות נשים חרדיות בתעשיית ההייטק עם מבטי הפיקוח השונים ומפתחות תובנות לגבי מגדר ושליטה ארגונית.

בשנים האחרונות גובר והולך שילובן של נשים חרדיות בתעשיית ההייטק הישראלית, אבל שילוב זה מורכב מכמה טעמים: ראשית, חברי הקהילה החרדית מעניקים עדיפות ועליונות לסמכות הדתית ולערכיה על-פני סמכות ניהולית או ערכים מודרניים. שנית, הקהילה החרדית מכפיפה את הנשים העובדות למנגנוני פיקוח, שמטרתם להבטיח צייתנות ונאמנות לכללי צניעות מחמירים ולמנוע העסקתן בסביבה מעורבת מבחינה מגדרית. שלישית, המודל של האישה החרדית העובדת אינו עולה בקנה אחד עם אידיאל עובד ההייטק הטיפוסי שהוא לרוב וורקוהוליסט, רווק, מעורב חברתית עם עמיתיו ועמיתותיו ומחויב באופן מלא לעבודתו.

המאמר של וסרמן ופרנקל מבוסס על ראיונות עם 40 נשים חרדיות שעובדות בתעשיית ההייטק בישראל, במגוון רחב של גילים וזרמים חרדיים. על בסיס ראיונות אלו ביקשו וסרמן ופרנקל להפיק לתובנות על גישות תחומי המגדר והשליטה הארגונית, ולחשוף את תפקידם של מבטי פיקוח מרובים (multiple gazes), הן בשיעתוק הדרתן ודחיקתן של נשים חרדיות לשוליים והן באופן שבו הם מאפשרים להן לגייס את שוליותן כדי לשמר את זהותם הקולקטיבית ולאפשר להן לשמור על מידה של פוֹעָלוּת (agency).

באופן ספציפי יותר, וסרמן ופרנקל שאלו כיצד נוצרת מטריצה של יחסי כוח (matrix of domination) הנובעת מכמה מנגנוני פיקוח צולבים. המונח "מטריצה של יחסי כוח", שמושאל מלימודי מגדר, מתאר שילוב של מספר משטרי שליטה שפועלים על נשים, ובמקרה הזה על נשים חרדיות שנתונות למטריצת שליטה של המנהלים, הקהילה החרדית והעמיתים על הנשים החרדיות. בכל משטר כזה מופעלים עליהן מנגנוני פיקוח ובקרה, סט של ציפיות להתנהגויות ראויות וכללי אינטראקציה בין-אישית ייחודיים לכל משטר. כמו כן, טוענות וסרמן ופרנקל, בשל מיקומן בתאי עבודה פתוחים (cubicles) הן נראות לעין לכל מי שחפץ, ולכן הן מצד אחד נתונות למבטים מפקחים (surveilling gazes), ומצד שני הן עושות שימוש בנראות שלהן בתאים הפתוחים לצורך הצגה/פרפורמנס של ציות. וסרמן ופרנקל מכנות את ההצטלבות של מצבי הנראות השונים שלהן כ"מטריצה של משטרי נראות" (matrix of visibility regimes) כדי לשקף את מנגנוני הפיקוח והשליטה השונים המופעלים עליהן בתאי העבודה הפתוחים, ומראות כיצד אל מול כל משטר נראות הן פועלות בצורה שונה. למשל: 

1.     אל מול המעסיקים: מכיון שהמעסיקים נאלצים להתמודד עם יום עבודה מקוצר ועם מגבלות נוספות על תהליכי עבודה של נשים חרדיות (למשל, סירוב לעבוד בסופי-שבוע, להצטרף לנסיעות עבודה בחו"ל, הפרדה מגדרית, כשרות וכו'), הן מבקשות לפצות אותם על ידי עבודה קשה קשה. לפיכך, הן מבקשות להראות למעסיקים שלהן שהן עובדות חרוצות שראויות להערכה (לא מבזבזות זמן בפטפוטי סרק, לא יוצאות להפסקות, לא הולכות לקנות ארוחות או לשתות קפה או מתקשרות הביתה). המרחב הפתוח (cubicles) מאפשר להן להראות את נאמנותן וחריצותן, שכן המעסיקים יכולים לראות כי אין כל בזבוז זמן מצידן.

Beware: Covid and the Surveillance State – Challenging E-Carceration

2.     אל מול הקהילה החרדית: משטר הנראות החרדי כולל מבטי פיקוח של הסמכות הרבנית, של משפחות הנשים החרדיות ושל חברותיהן. תחת משטר זה, תצוגה של דבקות דתית בעבודה נועדה להרגיע את דאגת הקהילה שמא המפגש עם החברה החילונית יחייב אותן להתפשר על אמונתן, צניעותן ונאמנותן לקהילה. הנראות של הנשים החרדיות במרחב הפתוח מאפשרת להן להציג את צייתנותן לכללים דתיים מחמירים, ולהשיב לעצמן את מעמדן כחברות מכובדות בקהילתן  למרות הקריירה בה בחרו.

3.     אל מול העמיתים מציגות העובדות החרדיות את זהותן המובחנת בעודן מתחמקות מהפיקוח החברתי שלהם שמחייבת אותן לקחת חלק בגיבוש החברתי המקובל בהיי טק. לפיכך, הן נמנעות מהשתתפות באירועים חגיגיים במקום העבודה או מכל היבט חברתי אחר. המרחב הפתוח חושף אותן למבטי חברי הצוות שלהן ולשיחות חולין והן נוקטות במגוון אסטרטגיות כדי לחמוק משיחות אלו.

ואולם למרות שצייתנותן של המועסקות החרדיות לכל אחד ממשטרי הנראות הופכת אותן לעובדות "היפר-מוכפפות" (כלומר: צייתניות וכנועות יותר משאר העובדים/ות), בו בזמן, טוענות וסרמן ופרנקל, היא מאפשרת להן להשתמש ב(אי)-הנראות שלהן כמשאב על ידי תמרון בין משטרי הנראות השונים ושיסויים זה בזה. יכולת זו לתמרן בין משטרי הנראות הצולבים מאפשרת להן, לטענת וסרמן ופרנקל, לשמר את מעמדן כחברות בעלות ערך בארגון. וסרמן ופרנקל מציגות במאמר את האופן שבו הן מתמרנות בין משטרי הנראות הללו. 

דוגמא מעניינת בהקשר זה היא שבניגוד לנשים חילוניות, הנשים החרדיות מעדיפות תאי העבודה הפתוחים. הסיבה לכך היא שהתאים הפתוחים מאפשרים להן להראות את אדיקותן הדתית לאיש מטעם הקהילה החרדית שנמצא בארגון על מנת לפקח עליהן שלא תגלושנה לאתרים אסורים או לא ישוחחו עם עמיתים (גברים) על ענייני דיומא. עם הזמן, כאשר הן נישאות ואדיקותן כבר הוכחה, הן מקבלות לגיטימציה ומרגישות חזקות דיין כדי לעבור אל המרחבים המעורבים, שם אין עליהן את הפיקוח של איש הקהילה החרדי והן חופשיות יותר לפעול באופן אוטונומי. לפיכך, באופן פרדוכסלי, הן צריכות להיות נראות (visible) בצורה קיצונית למשך כמה שנים על מנת שיוכלו בהמשך להיות בלתי נראות (invisible).

:למאמר המלא

Wasserman V. & Frenkel, M. (2020). The politics of (in)visibility displays: Ultra-orthodox women manoeuvring within and between visibility regimes. Human Relations 73(12): 1609-1631

צילום ראשי - Brian Hendler