אנתרופולוגיה לשבת

האם ניתן להבין מקומות קדושים בלי להתייחס למקומות עצמם כחלק מהפולחן? האם ניתן להבין עליות לרגל בלי להתייחס לצמחים ובעלי החיים שמשמשים בפולחן? כיצד ניתן להבין דתות בכלל בלי להתייחס לישות שהן לא אנושיות כגון מים, רוחות וחפצים שונים? האנתרופולוגים פרופ' ג'ון איד ופרופ' נורית שטדלר ערכו קובץ חדש העוסק בצליינות וקדושה מנקודת המבט של התיאוריה הפוסט-הומניסטית, המתמקדת ביחסים הנרקמים בין האנושי והלא אנושי. הקובץ התפרסם השנה (2022) בכתב העת הבריטי Religion, State and Society.

הקובץ נפתח במאמר מבואי מפורט של איד (אוניברסיטת רוהמפטון בלונדון ואוניברסיטת טורונטו בקנדה) ושטדלר (ראשת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית) העוסק בגישה הפוסט הומאנית וביחסי האנושי והלא אנושי, אל מול הגישות שקדמו לתיאוריה זו באנתרופולוגיה של הדת.

ג'ון איד מוכר מאוד לחוקרים.ות ותלמידים.ות בתחום האנתרופולוגיה של הדת ובפרט האנתרופולוגיה של צליינות ומקומות קדושים. בתחילת שנות ה-90 ערך עיד (יחד עם מייקל סלנו) את אחד הספרים החשובים בתחום, ""Contesting the Sacred, אסופה שמאמריה מאתגרים את התיזה המקובלת של ויקטור טרנר לגבי צליינות וטקסיות ומציעים הסברים העולים מתוך גישות של קונפליקט, כוח ומתחים בינאישיים ובין קבוצתיים. הקובץ הנוכחי הולך עוד כמה צעדים קדימה ומציע לשלב את הלא-אנושי בתוך האנתרופולוגיה של הדת בכלל ושל מקומות קדושים בפרט. שטדלר חקרה מקומות קדושים ועליות רגל ביהדות, נצרות ואסלאם, ולאחרונה אך הייתה שותפה (יחד עם ליאור חן ועומר הקר) בעריכת ספר בעברית על מקומות קדושים.

במבוא להקבץ איד ושטדלר מציעים כי אין להסתמך רק על הסברים לעליות לרגל ודת המתרכזים בפעולות, משמעויות, סמליות ופרשנויות, אשר נשענו בדרך כלל על שני המושגים "קומיוניטס" ו"תחרות". לטענתם יש להסתכל על כינון היחסים בין בני אדם ללא בני אדם, למשל בעלי חיים, צמחים ודברים, יחסי גומלין שלא נחקרו מספיק.

בהקשר זה, הם מציינים במיוחד את הגישה של האנתרופולוג הבריטי טים אינגולד ומושג האנימיזם, והגישה הניאו אנימיסטית שפיתחו האנתרופולוג הצרפתי פיליפ דסקולה והאנתרופולוג הברזילאי אדוארדו ויווירוס דה קסטרו. שני אחרונים בחנו שאלות אלו בניתוח יחסי האדם והסביבה במיוחד בהקשר של החיים באמזונס (למתעניינים, מומלץ בהקשר זה לקרוא את מאמריו של הדוקטורנט אלירן ארזי). פיליפ דסקולה מבקר את התפישה הדואליסטית דיכוטומית של טבע-תרבות ומציע גישה מבנית-אונטולוגית המתמקדת בצורות השונות של האינטראקציה בין בני אדם לעולם הטבע הסובב אותם. 

בהמשך לספרות זו המאמר הראשון בקובץ נכתב על ידי האנתרופולוג השוויצרי יורגן הלמן (אוניברסיטת גוטנבורג) והוא מסתמך על מחקריו האתנוגרפיים במערב ג'אווה ועל מחקריו על אנימיזם בדרום מזרח אסיה. המאמר מנתח את החוויה החושית של עולים לרגל לבריכות קדושות ולאתרים ג'אווים אחרים בהם מקורות מים מהווים מרכיב חיוני מרכזי בחווית הצליינות. הלמן שואל במאמר שאלות לגבי מהותם של המים כסוכן חיוני בהבנת החוויה החושית של הצליינים. במאמר הלמן מתמקד בתפקיד שמילא "אבה" Abah, מדריך צליינים מקומי המציג עצמו כמורה למוסר ואתיקה, ומבסס את סמכותו בהתייחסות לקשר עם מלך הינדי מהעבר. הלמן מראה כיצד אבה משתמש ברצף שיצר על מנת לבקר ולאתגר את פעילותם של הנציגים המוסלמים העכשוויים באינדונזיה, במיוחד את מורי הדת המקומיים ואת חברי ההנהגה הפוליטית של המדינה. הלמן מספר כיצד הצטרף לאבה למסע עלייה לרגל לבריכת מים קדושה, שבה המים מבהירים את 'הגבולות בין החיים למתים, בין בני אדם לרוחות, בין העבר, ההווה והעתיד…'.

המאמר השני נכתב על ידי האנתרופולוגית גבריאל שנער (אוניברסיטת ססקס הבריטית). שנער מדגישה במאמרה את היחסים בין האנושי ללא אנושי תוך התמקדות בחותמות ב"דרכוני עלייה לרגל" בדרום מזרח אנגליה. כיום, כחלק מתחייתן של זירות רבות של עליה לרגל, במיוחד באירופה, מונפקים דרכונים מיוחדים המעוצבים במקום ומאפשרים לצליינים לאסוף חותמות רבות ככל האפשר בנקודות ציון רבות המקנות לצליינים מעמד,יוקרה וזכויות במקום הקדוש וגם בדרכם חזרה ממנו. שנער בחרה להתמקד בשלוש פעילויות של עלייה לרגל – טיולים, ארגון אירועים ויוזמות במקום הקדוש והיא מראה כי תהליכי ההקסמות enchantment מתחזקים באמצעות דרכוני עלייה המאפשרים לעולים לרגל להיות חלק מהמרחב החומרי והאנושי.

המאמר השלישי נכתב על ידי האנתרופולוג הצ'כי יאן קפוסטה ((University of west Bohemia. המאמר מבוסס על עבודת השדה שלו בקרב בני המאיה בהרי גואטמלה. בדומה למאמרים האחרים בקובץ גם הוא מבקר את ההבחנות הבינאריות: טבע-תרבות, אובייקט-סובייקט, גוף-נפש. בהתבסס על מחקר אתנוגרפי של טקסי העלייה לרגל וחגיגות השנה החדשה בגואטמלה, קפוסטה מנתח את היחסים בין עולי רגל להרים בסביבתם. בקרב בני המאיה קיימת האמונה האנימיסטית כי להרים יש דימויים ותפישות של גוף ונפש משלהם והם נמצאים ביחסים דינמייים סבוכים עם בני האדם. קפוסטה מנתח את היחסים ומראה כיצד נבנית קהילה באמצעות מסע העלייה לרגל ויצירת היחסים בין הרים לאנשי הקהילה.

המאמר הרביעי הוא מאמר תאורטי שנכתב על ידי גרהם הארווי, חוקר דתות מהאוניברסיטה הפתוחה של בריטניה. במאמר הרווי טוען כי בני האדם תמיד היו אנימיסטיים. באמצעות המשקפיים של תיאוריות האנימיזם לדעתו ניתן לקבל תמונה מעמיקה יותר בסוגי הצליינות השונים. במאמר הוא מציע לנו להתמקד באובייקטים וחפצים בהם צליינים משתמשים או בתופעות הטבע שסביבם, כמו שמש, גשם, פרחים, עצים ופטריות. הוא מציע את המושג DIVIDUALS  בעבודתה של מרלין סתרתרן על מנת להראות שצליינים אמנם מתחילים את הדרך לקדוש כפרטים אבל הם מסיימים אותם כבעלי יחסים מורכבים אם הסביבה הטבעית והחומרית. 

כל מאמרי הקובץ מחזקים את הטענה כי חקר העלייה לרגל באנתרופולוגיה התמקד בעיקר באינטראקציות בין בני אדם, ולכן השאלות המרכזיות שהנחו מחקר זה עסקו בסמלים, ביטויים ומשמעויות בהם אנשים משתמשים על מנת להסביר את חווית הצליינות. החוקרים התמקדו בשאלה כיצד הצליינים מסבירים, מפרשים ומייצגים את ביקורם במקומות קדושים, וכיצד מועבר ידע בין צליינים וצלייניות בתפילה, שירה, שיחה או סמל וגם כיצד הם יוצרים ומנהלים משא ומתן על משמעויות באמצעות חיזוק הסדר החברתי או באמצעות תחרות על המקום, המרחב והנוף. הקובץ הוא ראשון מסוגו משום שהוא מציע לחוקרים ולחוקרות להציב במרכז שורה חדשה של שאלות המתמקדות באינטראקציה של הצליינים עם דברים שאינם בני אדם, היינו בטבע (אבנים, מים, נהרות, הרים וכיו"ב), בחפצים מאגיים (כדאי לקרוא בהקשר זה את עבודת המאסטר של דניאל זוהר), בתרבות החומרית (מבנים, פסלים, ציורים וגנים), ובניתוח מרחבי הכולל סוגים שונים של תכונות צורניות של הנוף והטבע, סוגי הקרקע, טמפרטורה, אקולוגיה של בתי גידול שונים, זנים מעובדים ולא מעובדים (ראו עבודותיו של לירון שני), כמו גם בוטניקה וזואולוגיה. אלו, סבורים המשתתפים והמשתתפות בקובץ, יאפשרו תיאורטיזציה רחבה יותר של דברים שנותרים בדרך כלל מחוץ לעשייה האתנוגרפית.  

An Introduction to Pilgrimage, Animism, and Agency: Putting Humans in their Place , John Eade and Nurit Stadler, Religion, State and Society, Vol. 50, Issue 2, pp. 137-146.