ברכות

ברכות חמות ליעל עשור על אישור עבודת הדוקטורט שלה, אשר עסקה בועדת סל התרופות ובשאלה – כיצד קיימו של אידיאל ׳האוביקטיביות׳ הבלתי מושג, משפיע על העבודה היומיומית של אלו שבעבודתם שואפים אליו. העבודה נכתבה במסגרת המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA)

במקומות רבים בעולם, וגם בישראל, נהוג לראות באובייקטיביות אידיאל שיש לשאוף אליו בתחומי עשייה שונים, כגון עיתונות, התוויית מדיניות ציבורית, או מדע. כך גם בועדת סל התרופות הישראלית, המתכנסת בכל שנה על מנת לקבוע אילו טיפולים ותרופות חדשות יזכו לסבסוד ממשלתי ויהפכו לזמינות בישראל. מצד שני, כפי שתגיד כמעט כל אישה ברחוב, וכפי שאמרו לי רבות במהלך עבודת השדה שלי, הרי ברור ש"אי אפשר להיות אובייקטיביים באמת". אם כך, נותרת השאלה: האם וכיצד קיומו של האידיאל האתי הבלתי מושג הזה בכל זאת משפיע על העבודה היומיומית של אלו שבעבודתם שואפים אליו.

זוהי השאלה המרכזית שסביבה נסוב מחקר הדוקטורט שלי. הגעתי אליה דרך עבודת שדה שהתמקדה בועדת סל התרופות הישראלית, במהלכה הבחנתי בדומיננטיות הרבה של האידיאל האתי הזה לכל אורכו של תהליך עבודת הועדה. במיוחד סקרנה אותי הדומיננטיות שלו בקרב מי שנמצאות לרוב בצללי תהליך העבודה של הועדה, אך שתרומתן אליה היא אולי הרבה והמכריעה מכולן: קבוצה של עובדות במשרד הבריאות, האמונות על הכנת כל המידע המגיע לועדת הסל, שעל בסיסו מתקבלות כל ההחלטות. לאורך 16 חודשי עבודת שדה, זכיתי להבין כיצד האידיאל  האתי הזה של "עבודה אובייקטיבית" מכוון את עבודתן השוטפת של נשים אלו (כן, הצוות מורכב רק מנשים), ומתוך כך את עבודת הועדה.  עבור חברות הצוות, עבודה אובייקטיבית היא קריטית לשם הבטחת ההוגנות של ועדת הסל, שבה תלויים חייהם ורווחתן של א.נשים רבים כל כך. במובן הזה, אובייקטיביות היא עבורן  מעין "מידה טובה" מוסרית, מה שאני קוראת לו bureaucratic virtue, , המידה טובה של התנהלות ביורוקרטית ראויה.

 מתוך החומר האתנוגרפי שברשותי, זיקקתי ארבע משמעויות מרכזיות שחברות הצוות נתנו לאידיאל האובייקטיביות, ואשר כיוונו את עבודתן בפועל: 1) התנהלות "כמו בלשיות" שתפקידן להגיע לחקר האמת למול מניפולציות שעורכות חברות התרופות וקופות החולים בנתונים שהם מעבירים לועדה. 2) היצמדות ללוח הזמנים הנתון מראש 3) מחיקת טביעות האצבע של נשות הצוות עצמן –הנוכחות שלהן כמחברות המסמכים- מתהליך העבודה של הועדה, עניין שקשור בעיניי לעובדה שמדובר בצוות נשי בלבד. ו-4) התנהלות "לא רגשית", כפי שהן קראו לה. כל אחד מההיבטים הללו מתואר בפרק נפרד של עבודת הדוקטורט (שאני מתכוונת להוציא כספר).

בכל פרק אני מתארת כיצד התפיסה שעולה בו לגבי אובייקטיביות מתורגמת למצבים ופעולות בעבודתן היומיומית של נשות הצוות ומהן ההשלכות של הפרקטיקות האלו על תהליכי מדיניות הבריאות של ישראל והחברה במרחב שבין הירדן לים בכלל. סנונית ראשונה מהדוקטורט תצא ממש בקרוב, במאמר שעתיד להתפרסם בכתב עת אנתרופולוגי.

לסיום, חשוב לי לציין  כי כבכל עבודה אתנוגרפית מהסוג הזה, עבודת הדוקטורט הזו התבססה על שבריר מן החומר האתנוגרפי שאספתי במהלך המחקר שלי. לא פחות חשוב ממנה היה חלק שלם שעסק בהתארגנויות חולים בישראל והממשק ביניהם לבין המדינה, כדרך לחשיבה על משמעותה של רפואה ציבורית בארץ וגבולותיה. החלק הזה של המחקר עוד ממתין להיכתב, אבל הידע והתובנות שצברתי מן ההיבט הזה של מחקרי השפיע מאוד גם על מה שכבר נכתב.

עוד על עשור:

יעל עשור על חשיבות הנגשת המידע האנתרופולוגי

יעל עשור ויהודה גודמן על דילמות מוסריות של עובדות סוציאליות