מי פנוי בלמד? מסע אנתרופולוגי במונית תל אביבית
גיא איתן כותב ל"בחברת האדם" על ספרו החדש (הוצאת רסלינג) המהווה גלגול מעודכן של עבודת הדוקטורט שכתב במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחייתה של פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי, שהתבססה בעיקר על מחקר שדה אוטו-אתנוגרפי, שערך במונית אחת בתל אביב, מתוך עמדת הנהג:
ספרך יצא לאור! אתה מתבקש לתארו בכמה משפטים, להציג את הרך הנולד קבל עם ועדה וקהילה. אם כן הספר הוא למעשה גלגול מעודכן של עבודת הדוקטורט שלי, שקרמה עור וגידים במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחייתה של פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי. עבודת הדוקטורט מתבססת בעיקר על מחקר שדה אוטו-אתנוגרפי, שערכתי במונית אחת בתל אביב, מתוך עמדת הנהג במונית.
מחקר השדה ארך כ-18 חודשים. הרעיון לבצע מחקר שדה במונית נולד כאשר אבי החל בעצמו לעבוד כנהג מונית. באותה עת שקדתי על הגשת עבודת הגמר לתואר השני, ובאופן טבעי ניצבה בפני השאלה הקיומית: מה הלאה? להמשיך לתואר שלישי, או לתחנה הבאה בחיי (תהא אשר תהא)? שלל הסיפורים שאבי הביא עמו מעבודתו החדשה עוררו את סקרנותי והציתו את דמיוני. השד המתעתע שאל, וחזר ושאל: מדוע לא להיכנס למונית בעצמי ולבצע מחקר שדה אתנוגרפי? בטוח יהיה מעניין. איש חכם עמו התייעצתי שלח לי ספר קטן (ונפלא) מאת מארק אוֹזֶ'ה, "אתנולוג במטרו" [(1986). תרגום חופשי מצרפתית שלי: הספר לא ראה אור בעברית], חיבור שהפיח בקרבי רוח ערה של אמונה: אכן יש מקום לחקירה של מקומות כמו מונית, שבהמשך אגדיר, בין היתר בעקבות אוז'ה, כ-"לא-מקום עירוני קטן". אז החלטתי ללכת על זה.
לאחר שעברתי בהצלחה "קורס נהיגה ברכב ציבורי" התחלתי לעבוד כנהג מונית בתל אביב – ולנהל יומן שדה. בלי מנחה, בלי מסגרת מוסדית… רק עם אמונה שהמונית תתגלה כאתר שיהיה מעניין לחקור בכלים אתנוגרפיים. הנושאים שביקשתי לבחון התבהרו והתחדדו תוך כדי תנועה. גם עניין ההנחייה (מציאת מנחה) נסגר עמוק במהלך מחקר השדה. אך די מלכתחילה שאלתי את עצמי: איך זה להיות נהג מונית בתל אביב בזמן הזה? מה קורה, מה עשוי לקרות, בין נהג לנוסע.ת במהלך נסיעה במונית? מהם המאפיינים המבניים של היחסים הללו? אילו דפוסים של יחסי-גומלין ניתן יהיה לזהות במונית (אם בכלל) – ומה כל זה עשוי ללמדנו אודות התרבות העירונית-ישראלית בת-זמננו? תוך כדי תנועה משכו את תשומת ליבי כל מיני נושאים נוספים, כמו למשל: היכן נוסעים בוחרים לשבת במונית – מלפנים או מאחור? ומה משמעותה של בחירה זו? ומה הסיפור של נסיעה עם או בלי מונה? האם יעלה על דעתו של אדם מן השורה בפריס או בניו-יורק להיכנס למונית ובה בעת לדרוש לסגור מחיר מראש? האם נוסעים משאירים לנהג טיפ? וכן הלאה.
המונית היא אייקון, היא סמל של העיר ושל אורך החיים העירוני-מודרני. במסגרתה, במהלך נסיעה מפה לשם (בדרך כלל בתחומי המטרופולין העירוני), בני אדם שאינם מכירים זה את זה, נהג ונוסע.ת, רוקמים ביחד אינטראקציה – וזוהי אינטראקציה "קטנה", חולפת, קצרה, "שטחית", תכליתית, חד-פעמית… בהזיותיי ניהלתי חדשות לבקרים שיחות ערות עם גיאורג זימל, מרטין בובר, ארווינג גופמן, זלי גורביץ' וגדעון ארן ורבים אחרים. השיחות הללו עברו לרובד מציאותי יותר במהלך פגישות ההנחייה, בהצגות של פרקים מעבודתי בכנסים, בשיחות עם עמיתים, בישיבות עם חברי וחברות הוועדה המלווה, וכן הלאה; נקלעתי למערבולת מרתקת שסחפה אותי במשך כמה שנים טובות. בסופו של מסע הוגשה עבודת דוקטורט, שהמשיכה והתגלגלה אל הספר הזה, שרואה עתה אור. מכיוון שיצאתי מהמצרים של "עבודת דוקטורט", ומכיוון שממילא היה עלי להתאים את הטקסט ל"קהל קוראים רחב, סקרן ומשכיל", נטלתי לעצמי את החירות לכתוב באופן קצת יותר משוחרר ואף לתת מקום יותר מרכזי לסיפורים, לאנקדוטות ולדיאלוגים שלמים מן המונית – טקסטים שהוצאו מעבודת הדוקטורט במקרה הרע, או שנדחקו לשוליה (לנספחים) במקרה הטוב.
נהג מונית היוצא ליום עבודתו אינו יכול לדעת לאן ייקחו אותו נוסעיו, לאן הוא יתגלגל היום. לכן גם בחרתי לוותר בספר על תוכן עניינים ברור: גם קוראיי לא יידעו מראש לאן אקח אותם. אני רק מזמין את הקוראת האלמונית להיכנס לספר ולצאת עמי למסע עיוני במונית תל אביבית (שמדי פעם גם תעלה לירושלים).
אסיים עם טעימה מתוך הספר:
"מה שאולי הכי מוצא חן בעיני בעבודה כנהג מונית זה הזמן הריק, הפתוח, של השוטטות ברחובות… נהיגה, מעין ריחוף קל על הכביש, מעוררת מחשבות, מעלה זיכרונות, מחוללת חלומות. רק צריך להתנתק מהקריזה שמעלה בך הפקק (ואולי גם מהתוגה שבאה עם הבדידות), ולהתמסר לקצב, לנהיגה, למה שקורה ברחוב. קצת כמו הליכה, רק יותר מהר ובלי להתאמץ. ובמזגן. ואז לפתע מישהו מגיח מאיזה בניין ומניף לעברך אצבע מורה. אתה מחסיר פעימה, מתגלגל לעברו, עוצר לצידו. בן-אדם נכנס לך למונית, מתיישב לצידך או מאחוריך, מבקש להגיע מפה לשם. עם או בלי מונה. רק בבקשה דרך המלך ג'ורג'. מרגע זה מתחיל לך סרט חדש. אתה עדיין משוטט בעיר, אלא שעתה יש לך יעד מוגדר וכיוון ברור, ובן-אדם בשר ודם שיושב פה אתך. לפעמים נשתוק ביחד, נתגלגל ונבהה ונאזין לרדיו; לפעמים תתלקח שיחה. כך או כך, בכל מקרה, תמיד יקרה שם משהו בין אדם לאדם. ואת ה'משהו' הזה יצאתי לחקור, על ה'משהו' הזה ניסיתי לעמוד…".