רק היום

האם ניתן לייחס עלייה לרגל למי שתופס את מעשיו כפעילות תיירותית? האם יש רגע או פעולה שניתן לסמן כגבול הממקם את התייר/המטייל כעולה לרגל? והאם העובדה שהפולחן הדתי המבוצע במקום השייך לדת אחרת משל התייר, מסמנת את הגבול בינו לבין העולה ומותירה את החוויה כתיירותית בלבד? יהונתן הרשברג כותב לבחברת האדם על טקס הדלקת הנרות השנתי לזכרו של סבאס הקדוש המתקיים במנזר היווני-אורתודוקסי שייסד במדבר יהודה ועל המשמעות התרבותית הנזילה בהשתתפות בטקס.

מנזר מרסבא, או בשמו הרשמי "הלאורה הגדולה של סבאס", הוא מנזר יווני-אורתודוקסי עתיק ומפורסם השוכן בנחל קדרון שבמדבר יהודה. שמו מעיד על צורת החיים הייחודית של מאות הנזירים שחיו במנזר בתאי התבודדות בתוך מערות החצובות בהר ובהם התמקדו בהתבוננות פנימית ובתפילות. משמעות השם 'לאורה' היא שביל, שמחבר בין התאים שבכל אחד מהם מתבודד נזיר, כפי שניתן לראות כאן ובמנזר חריטון בנחל תקוע. המנזר נוסד על ידי סבאס הקדוש לפני 1,500 שנים, ומאז מתקיימת בו פעילות רצופה, והוא נחשב למנזר העתיק בעולם שעדיין פעיל. כיום חיים במנזר 12-11 נזירים, אך במאה ה-9, כשהיה המנזר בשיאו, תחת שלטון מוסלמי, התגוררו בו מעל 800 נזירים.

סבאס נולד למשפחה נוצרית מיוחסת בקפדוקיה שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה) במאה החמישית לספירה. הוא גדל במנזר והפך לתלמיד מצטיין, ובהיותו בן 18 ערך מסע עלייה לירושלים והפך לתלמידו של הנזיר תיאוקטיסטוס וחי חיי נזירות שיתופיים במנזר שלו. מאוחר יותר פרש לחיי בדידות והצטרף למסעותיו של אותימיוס, מחשובי ומראשוני הנזירים במדבר יהודה. לאחר מות אותימיוס יצא לתקופת התבודדות במדבר יהודה תוך שהוא נאלץ להסתגל לאורח החיים הנוקשה במדבר. לימים התיישב במערה בנחל קדרון ועם הזמן יצא לו מוניטין כקדוש ונקבצו סביבו נזירים רבים, שחלקם יהוו את הגרעין הראשון למנזר מרסבא. במהלך חייו הקים סבאס מנזרים רבים, והפך לדמות מרכזית בנצרות האורתודוקסית ולאחד הנזירים החשובים שפעלו בארץ הקודש.  

כדרכם של קדושים, הפך יום מותו של סבאס הקדוש ליום חג, ובכל שנה ב-17 בדצמבר הנזירים מציינים את מותו בהדלקת מאות נרות, בסיוע בדואים החיים באזור, במערות החצובות בהר הסמוך למנזר, בתום היום השלישי לטקסים ולתפילות לזכרו. מידי שנה מגיעים מקצות הארץ אלפי אנשים ונשים לחזות במראה המופלא – מי ברגלו, מי באופניו, מי באופנועו ומי ברכבו – כדי לראות את חשכת הלילה יורדת על המדבר בשעה שאור הנרות מבקש לצמצמה ולוּ במעט, כדי לפנות מקום לזכרו של סבאס, האב הרוחני של המנזר. אשתף ברשמים קצרים מהאירוע: 

לאחר מסע היברידי שכלל נסיעה ממושכת בשטח, הליכה רגלית והסתייעות בחסדיהם של זוג המצויד בג'יפ, ירדנו אל ערוץ הנחל ומשם טיפסנו במדרגות תלולות אך חצובות אל פסגת ההר, מקום משכנם של הנזירים ומקום קבורתו של סבאס, שם חיכו לנו תושבים מקומיים והעמידו דוכן לממכר שתייה חמה ופיתה משופעת בלַבַּנה שנאפתה על הטאבון. כבר בירידה התלולה מהמצוק, ההופכת עד מהרה לגרם מדרגות מסודר להפליא (לפחות ביחס לפראותו של המדבר), ניתן היה לחזות בנרות הרבים הפזורים לאורך ההר ולרוחבו, ולהיכנס אל המערות החצובות בסלע (ואולי אף לחוש במידת מה את חוויית המסתורין והשגב המלווה את חיי הנזירים); אולם רק משעברנו לצד השני של ערוץ הנחל התגלו בפנינו שלל הנרות שהאירו את אפלת המדבר וסיפקו מחזה מרהיב ושובה עין. לאחר שהות קצרה שבנו אל עקבותינו, והדרך חזרה, כדרכן של דרכים, הייתה קלה ומהירה יותר, ואחרי שספגנו מקסמו של המקום ושל הזמן נדמתה לנו אף כבטוחה יותר.

האנתרופולוג הנודע ויקטור טרנר מציג במחקריו את העלייה לרגל כ"שדה חברתי" – מערכת סמלית שלמה וייחודית המתנהלת לצד המבנים החברתיים הרשמיים וההיררכיים. אחד ממושגי המפתח שדרכם מנתח טרנר את העלייה לרגל הוא ה"קומוניטס" – מצב של שוויון ואחווה הנוצר בין עולי הרגל הנפגשים במקום הקדוש. המאמינים, כך טוען טרנר, מתפרקים מתפקידים חברתיים מוגדרים ומקטגוריות סטטוס מובחנות ומתוודעים לזולתם ולעצמם באופן טוטלי, ספונטני ושוויוני. בשונה מטרנר, הציעו החוקרים איד וסלנו בספרם המכונן Sacred the Contesting להתבונן במעשה העלייה לרגל למקום הקדוש דרך מגוון רבדים (סקטורים) פולחניים המתחרים ביניהם. לטענתם, העלייה לרגל איננה רק שדה של יחסים חברתיים היוצר תחושת שוויון ואחווה בין העולים, אלא בעיקר מציאות של זמן ומרחב המזמנת מפגש של אינטרסים פוליטיים, מאבקים, ניגודים וסכסוכים אתניים ודתיים. בשונה מגישתם, כי המקום הקדוש הוא "כלי ריק המתמלא במשמעויות סמליות מעשה ידי אדם", טוענים חן, הקר ושטדלר במבוא לספרם כי המקום הקדוש לעולם אינו "כלי ריק" ואינו תבנית ניטרלית שהמציאות נוצקת לתוכו, אלא בראש ובראשונה הוא מתהווה כזירה חברתית, הנוצרת ומשתנה על ידי פעילים ומבקרים, פעולות יום־יומיות, הענקת משמעות סמלית למקום, בנייה פיזית ופרקטיקה טקסית בו. 

כמותנו, הבאים אל המנזר הם יהודים-ישראלים, כאלה שעבורם ההגעה למנזר היא חוויה תיירותית באופייה ובפועל לא מתאפיינת באלמנטים או במניעים דתיים. אולם קשה להתעלם מהזיקה הברורה בין תיירות מעין זו, לעלייה לרגל למקומות קדושים, המוכרת כאחת התופעות המרכזיות בדתות העולם. אף על פי שהמוטיבציה של המבקרים שהגיעו אל המקום היא כאמור תיירותית, יש דמיון תרבותי מובהק בין ההגעה הסמלית לצפות בנרות המאירים את זכרו של סבאס – כפרקטיקה המבטאת את ההתייחדות עם זכרו של האב הקדוש – להדלקת נרות לכבודם של הנפטרים, וכמובן לעלייה לקברו של צדיק ביום השנה למותו, המעורבת בהדלקת נרות ובפעולות טקסיות נוספות (המפורסמת שבהן במחוזותינו היא כידוע ההילולא הנחגגת בל"ג בעומר בקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, שהדלקת האש נמצא במרכזה).

במחקרו על עלייה לרגל לארץ הקודש, עומד ג'קי פלדמן על הקושי להבחין באופן חד בין תיירות לצליינות, וכותב שאנשי דת וחוקרים ניסו ליצור הבחנה בין תופעת הצליינות לבין תופעת התיירות תוך שהם מצמידים לראשונה ערך חיובי יותר ולשנייה שלילי. אולם לטענתו, הניסיון ליצר הבחנה שכזו הוא בלתי אפשרי, שכן בין הצליינות והתיירות עוברים גבולות נזילים, וכפי שהציעו ויקטור ואידית טרנר, כשם שצליין הוא חצי תייר, כך גם תייר הוא חצי צליין. לאור דברים אלו מעניין לבחון האם שבירת הדיכוטומיה בין צליינות לבין תיירות מתקיימת גם בטקס הדלקת הנרות במנזר מרסבא ומשכך היא ממקמת מחדש את זהותם של התיירים? אותיר שאלה זו פתוחה למחשבתם של הקוראים והקוראות.  

לסיכומם של דברים, יש לזכור כי הדלקת האש הייתה מרכיב יסודי בטקסיהם של קדמונים. דרכה שאפו להגיע לידי מגע עם הנשגב, לגרש את החושך ואת כוחות הרוע ולהוסיף אור בעולם. תנועתה הדינמית והמסתורית של האש, הצבעים השונים המחוללים אותה והתאחדותה הפיזית עם השמיים, מאפשרים למתבונן מהצד לחוש זיקה עמוקה בין השמיים ובין הארץ, ומשכך אלה ואלה הופכים את המבט באור לחוויה מיסטית המכוננת תחושת היקסמות והתעלות, אקסטזה והתפרצות רגשית. ציון זכרו של סבאס במקביל לחגי האור ביהדות ובנצרות – המבקשים להרבות אור מעשה ידי אדם בשיאם של ימים ההולכים ומחשיכים וטבע המוסיף להתגבר – מעניק נופך נוסף להבנתנו את הניסיון התרבותי של האדם להתמודד עם הטבע המאיים, למתן את עוצמתו ולצמצם את כוחו ואת השפעתו.

לתמונות נוספות של הצלם יום יעקבסון שאפשר לנו לעשות שימוש בצילומיו.