MASTER לאנתרופולוגיה

ברכות חמות למנדי יעקובוביץ על הגשת עבודת התזה שעסקה בניהול קדושה ומקום קדוש מול הפילוג בתוך חסידות חב"ד. העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' נורית שטדלר מהמחלקה לסוציולוגיה אנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית. יעקובוביץ כותב לבחברת האדם על תהליך המחקר "בבית" והפילוג בחסידות חב"ד שהוביל למחקר:

"בעבודת התזה שלי החלטתי ׳לחזור הביתה׳ ולנסות להבין את קהילת חב״ד, המקום ממנו הגעתי. אל המחקר הגעתי במקרה בקורס ׳טקסים ומאגיה׳ שהעבירה פרופ׳ נורית שטדלר, בו מצאתי כי כוחה של התיאוריה האנתרופלוגית בנושאי עלייה לרגל ומקומות קדושים יפה להבנת חברות דתיות מורכבות. במהלך שיעור בו הציגה את המחלוקת התיאורטית בחקר העלייה לרגל בין גישת ׳הקומיוניטאס׳ של ויקטור ואדית טרנר (Turner & Turner, 1978), לבין גישת הקונפליקט אותה ייצגו ג׳ון איד ומייקל סלאנו (Eade & Sallnow, 1991), חשבתי כי אוכל לתרום לדיון באמצעות הקהילה ממנה באתי. 

קהילת חב״ד הינה אחת מהקהילות היהודיות-חרדיות המוכרות והדומיננטיות במדינת ישראל ובעולם היהודי בימינו. תהיה הגישה כלפיה אשר תהיה; יש שמכירים אותם מבתי חב״ד הפזורים ברחבי העולם, אחרים פגשו בה בדוכני המצוות המוצבים ברחובות הערים ופעילויות שונות, ויש המכירים אותה משום שגדלו וחיים בתוכה. 

בעשורים האחרונים מאז מותו של הרבי מלובביץ׳ בקיץ של 1994, מתמודדת הקהילה בתוכה פנימה לשני פלגים סביב מצבו האונטולוגי של הרבי, האם הוא חי או מת. במחקרים קודמים שנעשו על קהילת חב״ד פורשו הפילוג וחוסר ההסכמה למצבו של הרבי כהתמודדות עם דיסוננס קוגניטיבי; הרבי שהבטיח את ביאת המשיח נפטר בטרם מומשה ההבטחה, כך שעל חסידיו למצוא את הדרך להתאים את המציאות לאידאולוגיה על פיה חיו (Kravel-Tovi & Bilu, 2008). 

שנות התבגרותי בקהילת חב״ד התרחשו בצל הפילוג המתואר, והעלו בי ספקות לגבי מהותו. בבית הספר היסודי למדנו יחד ילדים ממשפחות ׳אנטיות׳ (הרבי מת) וילדים ממשפחות ׳משיחיסטיות׳ (הרבי חי). בבית הספר החב״די שבבני ברק עיר הולדתי, עיר בה חב״ד הינה קהילה קטנה ודחויה על רקע סכסוכים יהודיים וותיקים, גדלנו בצל השנאה המשותפת כלפינו, ללא הבדלי פלגים. 

בסיום היסודי נאלצתי להיפרד מחברי ילדות עת פנינו כל אחד ללמוד בישיבה קטנה ומאוחר יותר בישיבה גדולה מפלגתית, בהתאם להשתייכות המשפחתית. היינו נפגשים ׳בתשרי׳ אצל הרבי. בכל שנה בחודש החגים, בעיקר תלמידי ורבני הישיבות החב״דים לצד משפחות רבות, סביב מרכז חב״ד העולמי (המכונה) ׳770׳ בברוקלין לעשות את החגים עם הרבי. אמנם הפרשנות למצבו של הרבי משתנה מפלגתית, אך כולם נוסעים לאותו הרבי ולאותו המקום הקדוש לקראת חגי השנה היהודית החדשה. בחודש זה הייתה זו הזדמנות לפגוש את חברי הילדות, כאשר בשלב הזה אנו נפגשים בצילו של הפילוג שאינו מעיב על ידידותינו, אך נמצא ברקע הדברים. כל זה נמשך עד לשנה שלאחר תום הלימודים בישיבות השונות, ׳שנת הקבוצה׳, אותה מקיימים בני כל הישיבות בצוותא בישיבה ב-770. 

מבלי להיכנס לאנקדוטות -חלקן אלימות- בין הפלגים, החיים של שני הפלגים בכפיפה אחת העלו את שאלת הדומות והשונות בין הקבוצות ואת שאלת מהות הפילוג בקהילה. התרחשויות אלה הובילו אותי לבקש תשובה שונה לסיטואציה החב״דית מתשובת הדיסוננס הקוגניטיבי. אמנם האחרון יכול להועיל בהבנת אלמנטים פסיכולוגיים בקהילה, אך אינו יכול להאיר את ההיבט הסוציולוגי בליבו של הפילוג. 

לאור כל זאת, ולאור התיאוריה הנרחבת בנושאים של קדושה, מקומות קדושים ועלייה לרגל, תיאוריה אשר עוסקת בדיון בטבעה של הדינמיקה החברתית, ביקשתי לחקור את קהילת חב״ד מעדשת העלייה לרגל לחודש החגים. 

שאלת המחקר שהנחתה אותי היא: כיצד מתנהלים קדושה ומקום קדוש מול פילוג מהותי, ומה ניתן ללמוד על מהות הפילוג החב״די מהעלייה לרגל בחודש החגים? בשונה ממחקרים קודמים, לא ביקשתי להסביר את שגשוגה של קהילת חב״ד למרות מותו של הרבי. במקום זה, ביקשתי להסביר את מהותו הסוציולוגית של הפילוג, ומתוכה לחקור את התנהלות הפילוג בשטח- את האנתרופולוגיה של הקהילה. 

לצורך כך קיימתי עבודת שדה לאורך כשישה שבועות ב-׳770׳, במהלך העלייה לרגל המסורתית של חגי תשרי (ספטמבר-אוקטובר 2022). במהלך התקופה כתבתי יומן שדה מדוקדק בו תיעדתי את הטקסים והפעילויות השונות בהם השתתפתי, טקסים ופעילויות של שני הפלגים הפועלים במקום. קיימתי שיחות וראיונות עם צליינים שונים בשדה ולאחר חזרתי לישראל, מהם ביקשתי ללמוד על המשמעויות שהם מעניקים לחוויה ולפילוג המאפיין אותה. לאחר ניתוח מדוקדק של הנתונים, מצאתי כי הדמיון בין הפלגים עולה עשרות מונים על השונות ביניהם, מלבד ההרכב וההון החברתי המאפיין את הפלגים. לאור זאת, איגדתי שלל תיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות שונות לכלל תיאוריה שתסביר את הפילוג החב״די. 

בשונה מקהילות חסידיות אחרות המאופיינות בהומוגניות אתנית ובדרך כלל הנן סגורות בפני מצטרפים חדשים, קהילת חב״ד פתוחה לכולם ומקבלת לתוכה כל יהודי באשר הוא. אלמנט זה הביא ברבות השנים לכך שחלק ניכר מקהילת חב״ד הנם חסידים חדשים, דור ראשון בקהילה. כך, בעוד שישנם בקהילה אנשים ומשפחות אשר להם שנות ייחוס רבות בקהילה והון חברתי-תרבותי רב, ישנם רבים אשר אין להם דבר, בייחוד כאלה שהגיעו לקהילה לאחר מותו של הרבי. 

בהמשך לכך, ביקשתי להגדיר שני סוגי הביטוס המאפיינים את שני הפלגים, אשר כל אחד כולל התייחסות שונה להנפשת ׳הכריזמה׳ שהותיר אחריו הרבי בעולם – הביטוס של העבר והביטוס של ההווה. פילוג בין דורי זה איננו כרונולוגי אלא סוציולוגי, כאשר כלל חסידי חב״ד משייכים את עצמם אל אחד מהפלגים באמצעות אימוץ הביטוס מתאים. ההביטוס של העבר מאפיין את אנשי הפלג האנטי, אשר ותיקיו, גם אם הם דור ראשון או שני בקהילה, קבלו יחס והוראות וחיו עם הרבי. 

כך, הנפשת הרבי בהווה מתבצעת על ידי הון חברתי-תרבותי של זכרונות והכריזמה של העבר. לעומת זאת, ההביטוס של ההווה מאפיין את הפלג המשיחיסטי המאופיין בחסידים חדשים, אשר באמצעות שימור הפולחן כבימי חייו של הרבי ובמקומות בהם הסתובב ובחפצים בהם עשה שימוש, מנפישים את הרבי במציאות חיינו. שני הפלגים מנפישים את הרבי ומתנהלים סביבו כבזמן בו הוא חי, אך ההגדרות של חיים ומוות משתנים בהתאם להון חברתי. בכך חב״ד מהווה קהילה בעלת תפיסה אונטולוגית ייחודית, המאפשרת לה להתקיים עם הרבי שנים רבות לאחר מותו. 

בעבודתי ניתחתי בהרחבה אלמנטים סוציולוגיים שונים המבדלים את שתי הקבוצות מבחינה חברתית-היררכית, והסברתי את האופנים בהם מתנהלת מלחמת המעמדות החב״דית באמצעות שימושים שונים בהון חברתי שונה. הצגתי את הדמיון והשוני, את השימוש בכריזמה ואת ההבדלים בשטח. בשלב זה התחלתי להראות כיצד הקדושה, הפולחן סביב הרבי והתפיסות התיאולוגיות הנגזרות מהאונטולוגיות, מהוות את אבן הראשה בניהול הסכסוך החברתי. במקום שהסכסוך הסוציולוגי יתפרץ ויפלג את הקהילה האחת, משמשת הקדושה ככלי המכיל את הסכסוך, מעניק לו רובד אידאלוגי ומותיר את חלל החולין ריק מקונפליקטים.

בהמשך לכך, בפרקי הממצאים הבאים, הראיתי את הדינמיות של המקום הקדוש, והאופנים בהם הקדושה מעתיקה את עצמה ומתאימה את עצמה למציאות החדשה. גם ברובד הפיזי חלוקת הקודש משתנה בהתאם להביטוס החברתי, כאשר אותם חסידים שיש להם מספיק הון חברתי רוחני, יכולים להרשות לעצמם להרחיק מהפיזיות של 770 למקומות אחרים, בהם יעשו לעצמם 770 רוחני. לעומת זאת, בעלי ההביטוס של ההווה יידרשו למקומות הממשיים בהם היה מסתובב הרבי הממשי, בכדי לחוש את נוכחותו באותם האירועים בהם הם מבקשים אותו. 

לבסוף, הראיתי כיצד העלייה לרגל משמשת ככלי בפילוג, באמצעות הצגת אירועי קומיוניטאס ואירועי קונפליקט שהתרחשו במהלך החודש. הראיתי כיצד נמצא קונפליקט באירועים משוחזרים מהעבר, כאשר באירועים חדשים ובייחוד באירועי חולין כאכילה ושתייה של הצליינים, נמצא אחדות, כשהם מתרחשים מחוץ להקשר מפלגתי. 

טענתי כי העלייה לרגל משמשת כבמה חברתית עליה כל צד מציג את מרכולתו התרבותית ואת תפיסותיו באופן מוחצן, אולם מחוץ להקשרים אלה נוכל למצוא אחווה אנושית בסיסית. כיניתי זאת ׳ניהול הרושם בעלייה לרגל׳ בהמשך לגופמן וקרבאל-טובי (Kravel-Tovi, 2017), והראיתי את השונות בין האירועים השונים. גם במקרה הזה, קדושת הטקסים והעלייה לרגל מכילה בתוכה את הפילוג, אשר קדושתו מאפשרת חיי חולין אחדותיים לצד חיי קודש מפולגים. 

לאור זאת, ביקשתי לראות בקומיוניטאס ׳חברתיות מוגברת׳, כזו המציגה אחדות יוצאת דופן ופילוג יוצא דופן, ולא בהכרח אלמנט של אחדות בלבד. ההזדמנות החברתית שמביאה הלימינאליות של העלייה לרגל מנוצלת על ידי הותרת האתגר החברתי בקדושה, וניהול אחווה יחסית בחולין.

לסיכום, מצאתי תשובה לשאלה שלי. הקהילה אכן יותר מאוחדת מאשר מפולגת. הפילוג מאפיין קהילה אשר למרות חזותה המכילה עדיין, ככל קהילה אנושית, עדיין מתקשה בהכלה מוחלטת של האחר והחדש. הקהילה החסידית-רוסית, התקשתה לקבל חסידים מחוץ לרוסיה, מאוחר יותר מחוץ לאירופה, ולבסוף מחוצה לה עצמה, למרות היותה פתוחה לרווחה. הפילוג הקדוש הינה דרך חברתית יעילה להכלת קונפליקטים חברתיים מחד, לצד שימור על רעיונות קהילתיים בסיסיים מאידך. כך אנו מוצאים קהילה בעלת תפיסה אונטולוגית ייחודית, אשר היחס שלה לחיים ומוות שונה מהתפיסה המערבית הקלאסית. כך, היכולת שלה להכיל הפכים מעניק לה את היכולת לחיות בו זמנית באחדות ובקונפליקט. כך גם אני שחונכתי בקהילה הזו, יכול להכיל את ההפכים הללו ולראות בהם דרך חיים מסוימת. הייתי מרחיב על היתרונות והחסרונות שבאתנוגרפיה העצמית-אישית הזו, אך מפאת קוצר היריעה אשאיר זאת להזדמנות אחרת."

ביבליוגרפיה

Eade, J. and Sallnow, M. (1991). "Introduction". In eade j. & sallnow, m. (eds.), contesting the sacred: the anthropology of Christian pilgrimage. London: routledge, pp. 1-29.

Kravel-Tovi, M. (2017). When the state winks: the performance of Jewish Conversion in Israel. New-York: Columbia University Press.

Kravel-Tovi, M. & Bilu, Y. (2008). "The work of the present: constructing messianic tempolarity in the wake of failed prophecy among Chabad Chasidim". American Ethnologist, 35(1), pp. 64-80.

Turner, V. & Turner, E. (1978). Image and pilgrimage in Christian culture. New York, NY: Columbia University Press.

עוד בנושא: