אנתרופולוגיה לשבת

עבודת הדוקטורט ״להפוך לבהאיים באירלנד: משא ומתן על זהויות דתיות, לאומיות ואתניות״, נכתבה במסגרת המחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה בבן גוריון, ובהנחיית פרופ׳ גקי פלדמן. מהכני-בלקין עוסקת בעבודת הדוקטורט שלה בתהליך המרת דת לבהאית, או ב"בהאים דור ראשון" כפי שנחקריה מכנים עצמם, וקיימה את עבודת השדה שלה בקרב הקהילה הבהאית באירלנד. היא כותבת לבחברת האדם על עבודתה: 

אני מכירה את הדת הבהאית כל חיי. תמיד סקרן אותי לדעת את נסיבות החיים שהובילו את שני דודי, אחיו של אבי ובני משפחה נוספים שנולדו למשפחה יהודית באיראן, להצטרף לדת הבהאית. לאחר המהפכה האסלאמית ב 1979 כמעט כלל בני המשפחה נעקרו מאיראן, חלקם הגיעו לישראל, הבהאים קיבלו מקלט מדיני במדינות אירופה. במהלך השנים ביקרתי אצל משפחות אלו ונחשפתי לאורח החיים הבהאי. עניין אותי לדעת מה משך אותם לדת, כיצד שימרו קשרים משמעותיים עם בני המשפחה שלהם שאינם בהאיים, וכיצד הם מנהלים אורח חיים בהאי במקומות בהם הם חיים.

 הדת הבהאית היא דת אברהמית חדשה יחסית, שמקורה באיראן בסוף המאה ה-19. לכן, בניגוד לרוב המסורות הדתיות, לדת הבהאית אין רקע היסטורי ארוך או מורשת תרבותית מושרשת ועמוקה. נכון להיום, המחקר החברתי על הדת הבהאית הוא מוגבל, ורוב מה שזמין נכתב בידי חוקרים שהם מאמינים בהאיים ועל כן נתון לפיקוח תחת המרכז הבהאי העולמי. המחקר שלי ביקש לתת נקודת מבט אנתרופולוגית חיצונית על הדת הבהאית כפי שהיא קיימת באירופה כיום, ולהעלות שאלות רחבות יותר בנוגע להמרת דת. בדת הבהאית אין כהני דת, אין מקומות לקיום פולחן דתי כמו בית כנסת או כנסיה ואין טקסים דתיים. כאנתרופולוגית זה היווה אתגר עבורי – על מה אני מתבוננת?

הכניסה לשדה לוותה בלא מעט אתגרים, ובשומרי סף. שיערתי שהעובדה שיש לי בני משפחה בהאים, ואני כבר לכאורה מכירה את הקהילה, תאפשר לי כניסה חלקה יותר לשדה, אך נוכחתי שלא כך הדבר. ראשית, אמנם המקומות הקדושים של הדת הבהאית נמצאים בישראל (חיפה ועכו), אך לא קיימת קהילה בהאית רשמית. יתרה מכך, מאמינים בהאים מונחים בידי המרכז הבהאי העולמי שלא ללמד את הדת ואף לא לשוחח על הדת עם ישראלים.

התחלתי במחקר מקדים עוד בשלהי הקורונה בו ראיינתי מאמינים ואספתי סיפורי חיים אנשים שבחרו להצטרף לדת הבהאית. הראיונות מתמקדים בתפיסה של חוויית החיים הכוללת של האדם, והתנהלו בצורה פתוחה – כך שלמעשה שאלתי את המרואיינים רק שאלה אחת: "ספר/י על עצמך". לאחר מכן הקשבתי לסיפורי חייהם מבלי להתערב כלל. בעקבות פנייה של המרכז הבהאי העולמי, קטעתי את המחקר המקדים, וחיפשתי קהילה בהאית מחוץ לישראל בה אוכל לערוך את המחקר. אני ומשפחתי יצאנו  להרפתקה באירלנד. 

המרת דת (religious conversion) הוא תהליך אישי אך גם חברתי, כזה שמעצב מחדש לא רק את מה שאנשים מאמינים אלא גם את האופן שבו הם רואים את עצמם וכיצד אחרים רואים אותם. בלב ליבו טמונה שאלת הסוכנות (Agency) – כמה מההחלטה להמיר את הדת היא באמת אישית, ועד כמה היא מעוצבת בידי הכוחות החברתיים, התרבותיים והמוסדיים שמקיפים אותנו? המרת דת הוא לעתים קרובות לא רק עניין של שכנוע פנימי אלא גם עניין של פרפורמנס, כאשר אנשים מאמצים מנהגים, טקסים וסט של התנהגויות חדשים המסמנים את השינוי שלהם לקהילה שלהם. המרת דת קשורה באופן עמוק גם לשאלות של זהות – לאומית, תרבותית ומגדרית. במקרים מסוימים, המרת דת יכולה להיות מעשה של התנגדות או היטמעות הקשורה להיבטים רחבים יותר של שייכות להקשר תרבותי או לאומי. 

כאשר מרואיינים חלקו את סיפורי חייהם ותיארו כיצד הפכו לבהאים, הם לא כינו את עצמם "מומרים" (converts) במקום זאת, הם השתמשו במונח "בהאים מדור ראשון" (First generation Bahá’ís ). 

בקריאה של הספרות המחקרית נוכחתי לראות כי המרת דת תוארה לעתים קרובות כשינוי קיצוני, פתאומי ודרמטי – לעתים קרובות בעקבות משבר אישי וכרוכה לכאורה בניתוק מוחלט מהזהות הקודמת. עם זאת, נראה כי נקודות מבט אלו התמקדו עד כה בעיקר בנצרות ובמודלים נוצריים ולא התייחסו כראוי למודלים של המרת דת בדתות אברהמיות אחרות, כגון הדת הבהאית. הנרטיב של הבהאים הוא שונה, וניסיתי לבחון לעומק את הסיבות לכך. 

הבסיס התיאולוגי של הדת הבהאית הוא אחדות הדתות העולמיות ונקרא התגלות מתפתחת  (Progressive revelation). . אברהם, משה, זרתושרא, ישוע, מוחמד, הבאב ובהאא אללה, הם גילויים אנושיים של אלוהים. הדת הבהאית מאמינה כי אין גבולות בין דתות וכי אנשים אינם עוזבים את הדת הקודמת שלהם כשהם הופכים לבהאיים. הבדל זה משפיע על סיפורי חייהם של הבהאים, כאשר חלקם מספרים ומפרשים מחדש את סיפורם כך שיתאים לדוקטרינות של דתם החדשה, בעוד שאחרים מסתמכים יותר על החוויה הרגשית שלהם. עיקרון תיאולוגי זה עיצב למעשה את האופן שבו הבהאים מדור ראשון מספרים את חווית ההמרה ואת זהותם הדתית. תפיסה זו של שינוי דתי היא מתפתחת ומדגישה את המשכיות הזהות והאמונה של האדם, ביקשתי להטמיע מודל חלופי להמרת דת המבוסס על  התפתחות דתית (Religious progression) מאשר המרת דת (Religious conversion). 

היעדר אנשי דת ודרישה למחקר אישי של האמת, הם שני עקרונות של הדת המדגישים את העובדה שבהאים מדור ראשון ממלאים תפקיד בעת הצטרפותם לקהילה. הם משתמשים בסוכנות אישית ובהמרה עצמית. הרטוריקה בה השתמשו מרואיינים תיארה תהליך פנימי פעיל, תוך הדגשת בעלותם על תהליך זה.  הצהרת האמונה שלהם (Declaration) נעשית כאמור, ללא אנשי דת או מקום פולחן רשמי. מאמינים בהאים ממלאים תפקידים רוחניים ומנהיגותיים בקהילה, ולוקחים על עצמם אחריות רוחנית שמוחזקת לרוב בידי מנהיגים דתיים. 

בעודם חולקים את סיפורי חייהם, חלק מהמרואיינים תיארו חלומות וחזיונות שחוו במהלך הלמידה והחקירה האישית של הדת הבהאית. החלומות, כפי שניתחתי אותם, היו משני סוגים: "חלום התגלות", המבשר ומציין אירוע עתדי, מסעם הרוחני, והתגלות הדת הבהאית, ו"חלום האישור", המייצג נביאים ואירועים היסטוריים מהרקע הדתי שלהם שתומכים בהחלטתם להיות בהאים. בכל תיאורי החלומות, המרואיינים תיארו את תחושת הסוכנות האישית שלהם, את חלקם הפעיל ברכישת הזהות הדתית החדשה, כמו גם את התפקיד הסוכני שמילאו הנביאים.

היו גם מרואיינים ששיתפו בנוגע לגורמים הספציפיים הקשורים למגדר שהניעו אותם, אירים שגדלו באירלנד הקתולית והשמרנית לעזוב את הכניסיה הקתולית. בנרטיבים שלהם, הם מצביעים על כך שהמבנה הפטריארכלי של הכנסייה וההיסטוריה של שנאת נשים הם גורמים משמעותיים לעזיבתם (push factors). במקביל, העיקרון המרכזי של הדת הבהאית של שוויון מגדרי והיעדר כהני דת שאפשר ביזור כוחות בקהילה, היוו גורמי משיכה (pull factors). 

הדת הקתולית שזורה בזהות האתנית, התרבותית והלאומית של אירלנד. אם כך, מה קורה לאנשים שבוחרים לעזוב את הכנסייה ולהצטרף לדת שהיא "זרה" ולהפוך להיות מיעוט דתי בארצם. הקהילה הבהאית, בניגוד לדתות מיעוט אחרות באירלנד כמו הינדואיזם ואסלאם, שרובם הם מהגרים, מורכבת ברובה מאנשים וגברים אירים מבחינה אתנית. למרות שהמאמינים הבהאים לא נדרשים לעזוב או לנטוש היבטים מהותיים מהחיים שלהם כמו שפה או לבוש, הם עדיין נמנעים משני מאפיינים מהותיים מהזהות האירית שלהם. בניתוח של פרפורמנס של זהות בהאית אירית, ניתחתי היבטים של הימנעות מפרקטיות תרבותיות איריות כמו שתיית אלכוהול, חברות בכנסייה ולאומנות כביטויים של זהותם הבהאית. 

בנוסף להרחבת הפרדיגמה העוסקת במושגים של המרת דת, המחקר משמעותי גם בהקשר של זהותה ההיסטורית של אירלנד כמדינה קתולית ברובה, שבה לדת יש תפקיד מרכזי בעיצוב החיים התרבותיים, החברתיים והפוליטיים. בעוד שלמחקר זה יש משמעות אישית עבור בני משפחתי הבהאים, יש לו גם חשיבות עמוקה עבור הקהילה הבהאית הרחבה יותר באירלנד, ועל קהילות דתיות חדשות באירופה.