אנתרופולוגיה לשבת

אירה ליאן (ראשת מדור קוריאה בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית) כותבת על מאמרה אשר פורסם בכתב העת Culture and Organization ובו היא מבצעת  קריאה פוסט-קולוניאלית של קווי דמיון תרבותיים בניהול בין-תרבותי וטוענת שלא כל דמיון הוא אכן דומה. לטענתה עמימותו של (אי) דמיון מוכיחה שלמרות שבעולם הגלובלי של ימנו, בו נראה שמחסומים תרבותיים מתמוססים או נמחקים, א-סימטריות ביחסי הכוח והדמיון הפוסטקולוניאלי הטבועים בו, עדיין נשמרים היטב.

החל מסוף המאה ה-19, אנתרופולוגים מצאו דמיון בין קוריאנים לפולנים, רוסים, איטלקים ואף אירים לצד הדמיון יותר מוכר, אך גם יותר מורכב לאור היחסים הקולוניאליים בין קוריאנים ויפנים (Lie 1998). יתרה מכך, בירת קוריאה הצפונית להיום, פיונגיאנג, נקראה במאה הקודמת "ירושלים של המזרח" לאור ריכוז רב של נוצרים בעיר. יחד עם זאת, במהלך כתיבת עבודת הדוקטורט על שיתופי פעולה עסקיים בין חברות ישראליות וקוריאניות הופתעתי לשמוע את האמירה החוזרת ש"הקוריאנים הם הישראלים של המזרח." בהיותי קוריאנית מבריה"מ לשעבר, לא יכולתי להתעלם מיצירת דמיון המדומה בין שתי קבוצות לאומיות שמכירות כל כך מעט אחת את השנייה.

כשפניתי לספרות מחקרית אודות דמיון בין-תרבותי בניהול עסקים בינלאומיים, הופתעתי לגלות כמה מעט נכתב בנושא. מרבית המחקרים עסקו בתאום השובב ואף במעין מראה הפוכה של הדמיון, בשוני בין תרבותי כסיבה מרכזית להעדר אמון, יצירת קונפליקטים ואף לכישלון עסקים אלו. דמיון לעומת זאת, תואר ככלי חיובי ליצירת תחושות חיוביות של מוכרות, קרבה, אמון ואינטימיות – מעין מכנה משותף לצמצום פערים ואף הקטנת יחסי כוחות לא שוויוניים בין שותפים מתרבויות שונות.

על ידי ניתוח התוכן של הספרות האקדמית, מצאתי שדמיון נתפס בתור: (1) היפך משוני, כלומר ניתן להיות או דומה או שונה, (2) מיטיב ומועיל לשיתופי פעולה; (3) או אמיתי או מזויף; (4) מנגנון לסגירת מרחק בין-תרבותי; (5) ואף כתהליך בלתי נמנע תחת הלחצים הגלובליים.

אומנם ננסי אדלר (2008), מומחית בעלת שם עולמי לניהול בין תרבותי, מבקרת את מה שהיא מכנה "דימון מושלך" – תפיסת מנהלים זרים על ידי מנהלים אמריקאים כדומים להם כדרך לראות את העולם בצורה היררכית מ-מודל-ל-חיקוי, אך היא עדיין טוענת שיש להבחין בין דמיון ושוני על ידי רכישת ידע תרבותי מעמיק.

בשונה מאדלר והגישה המקובלת כלפי הדמיון כאובייקטיבי, אמיתי או ניטרלי, לקחתי את הדמיון המושלך  – המובנה והמשוקע ביחסי כוחות – כהנחת יסוד. בין הדוגמאות הבולטות התומכות בטיעון זה, מצאתי מחקרים על מפגשים "בין דומים אך שונים" כמו למשל בין שוטרים הולנדים וקולגות מ-קוראסאו, הקולוניה האפריקאית לשעבר של הולנד (Heijes 2011); יצירת זהות פאן-נורדית אחידה במיזוגים ורכישות פינים-שבדים כדי להתגבר ולהסתיר את העבר העכור בין שתי המדינות (Vaara, Tienari, and Säntti 2003); או על יצירת ׳לינגואה פרנקה׳, שהיא בעצם השפה האנגלית בין חברות אנגלו-אמריקאיות לבין מרכזי שירות הודיים כשעתוק של יחסי כוחות דמוי קולוניאליים (Boussebaa, Sinha, and Gabriel 2014).

קוריאה וישראל רחוקות מיחסים אלו ואף חולקות מעט עבר משותף, יחד עם זאת, מחקרה של המנחה שלי לדוקטורט, פרופ' מיכל פרנקל (The Multinational Corporation as a Third Space) על שימוש בתיאוריה הפוסטקולוניאלית של הומי באבא להבנת יחסי דמיון/שוני בין תאגידי ענק הממוקמים במדינות המערב וחברות הבת שלהם הנמצאים בשאר העולם, עזר לי לחשוב על התיאוריה הזו ככלי להבנת מפגשים בין-תרבותיים בארגונים מעבר לעבר קולוניאלי ממשי.

העמקתי במיוחד במושג המפתח של הומי באבא, ״mimicry״, שלפיו מתוך רצון להפוך לדומה, האחר הקולוניאלי "המתוקן", הופך ל-"כמעט אותו דבר, אך לא ממש אותו הדבר" מה שמביא לשיעתוק יחסים היררכיים בין שני הצדדים. כך הן הדמיון והן השוני התרבותי הינם צדדים שונים של אותו המטבע בהבנייה היררכית – הדמיון למעשה מסתיר, ובכך תורם לחיזוק ואף הגדלת מרחק תרבותי. במאמר אני מציעה לבחון את ההבנייה החברתית של הדמיון כ״אחרות מתוחכמת״ (Othering)– כלומר תהליך ליהוק של קבוצה, אדם או חפץ לתפקיד "האחר", וביסוס הזהות של ״העצמי״ באמצעות התנגדות, ולעיתים קרובות תוך השמצה של האחר (Stokes and Gabriel 2010).

מתוך ראיונות עם מנהלים ישראלים וקוריאנים, ניתחתי 151 עדויות על קווי דמיון בשותפויות עסקיות עם השאלה כיצד שחקנים חברתיים מבנים קווי דמיון ונשענים עליהם לצורך הגדרתם את עצמם, את החברות שלהם ואת מדינותיהם ביחס לאחרים. בשונה ממחקרים קודמים העוסקים בהשוואות בין-תרבותיות בין מדינות עם היסטוריה משותפת של קונפליקטים או אפילו יחסים קולוניאליים, שבהם כל דמיון או שוני לא ייראה כניטרלי, ייחודו של מקרה בוחן זה הינו בעיסוק בהקשר הישראלי-קוריאני, אשר מציאת הדמיון בו מדגישה את האופי היחסי, המובנה והקונטקסטואלי של השוואות בין תרבותיות שעוברות משא ומתן חברתי של התרחקות, או קירוב, בין תרבויות.

קריאה פוסט-קולוניאלית של דמיון תרבותי טומנת בחובה פוטנציאל לקידום מחקר הניהול הבין-תרבותי ולפיתוחו מעבר לתפיסת "או/או" בין קווי דמיון "חיוביים" ורצויים, לבין הבדלים "שליליים" המהווים מכשול מצער. באמצעות ניתוח כיוון הדמיון (מי דומה למי?), מידתו (עד כמה הם דומים?) והקשרו (באילו נסיבות?), שאפתי לחשוף את הבניית הדמיון כמנגנון של אחרות מתוחכמת שיוצרת א-סימטריות המרחיקה את העצמי מהאחר – מרכז מפריפריה, ומודל מחיקויו. במילים אחרות, במקום להוות כלי יעיל לניהול מרחק בין תרבותי, דמיון כ-mimicry קובע את היחסים ההיררכיים בין הצדדים המושווים באמצעות השלכה סימבולית של להיות, או לא להיות, דומה למודל החיקוי הנעלה יותר.

 כך למשל, המבנה הפוסט-קולוניאלי של "דומה אך שונה" חזר על עצמו כדי להעצים את מידת ״האחרות״ על ידי הצגת האחר כגרסה מוגזמת של עצמי. יתרה מכך, הדמיון נתפס כעניין מידתי– ישנו הבדל משמעותי בין "להיות דומה" לבין "להפוך לדומה": הפיכה היא תמיד עבודה תהליכית שמתקדמת לקראת הדמיון בניסיון להפוך למישהו שאתה עדיין לא. כך למשל, למרות שהישראלים והקוריאנים נתפשים כדומים למערב, היותה של ישראל "מערבית" שונה מ"הפיכתה" של קוריאה למערבית, מה שמגביר את (אי) הדמיון בין השתיים. לבסוף, על ידי קביעת כיוון הדמיון, צד אחד דורש מהאחר להיות או להפוך להיות דומה לו, על אף ההבדלים ביניהם. הדמיון בנוי תמיד בכיוון חד-צדדי, כדמיון א-סימטרי, והוא מוטבע ביחסי הכוחות של מי מגדיר את מי כ(לא) דומה לו. למשל, לעולם לא נתקלתי באמירה ש"הישראלים הם הקוריאנים של מזרח התיכון."

לסיכום, המאמר מבקש לקרוא תיגר על המחקר הקיים בתחום לימודי הניהול הבין-תרבותי באמצעות תיאוריות פוסטקולוניאליות, מעבר לתפיסת הדמיון התרבותי כמנגנון ניטרלי או כמנטרל יחסי כוחות, ליצירת תחושות חיוביות של היכרות וקרבה בין שותפים. הכוח להגדיר את הכיוון, לייצר מידה ולכפות הקשר מסוים הופך את הדמיון התרבותי לכלי לבניית היררכיה, מה שממחיש שלא כל דמיון הוא אכן דומה. עמימותו של (אי) דמיון מוכיחה שלמרות שבעולם הגלובלי של ימנו, בו נראה שמחסומים תרבותיים מתמוססים או נמחקים, א-סימטריות ביחסי הכוח והדמיון הפוסטקולוניאלי הטבועים בו, עדיין נשמרים היטב.

Lyan, I. 2021. “’Koreans are the Israelis of the East’: A Postcolonial Reading of Cultural Similarities in Cross-Cultural Management. Culture and Organization.

עיצוב תמונה ראשית – סתיו כהן