אנתרופולוגיה לשבת

על רקע תהליכי גלובליזציה שעברו על ההשכלה הגבוהה וההישענות ההולכת וגוברת על מדדים כמותיים בינלאומיים, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה בישראל נוטים בעשורים האחרונים להתאפיין במבט החוצה – בעיקר לארצות הברית. נטייה זו מקבלת ביטוי בנושאי המחקר של הקהילה המחקרית המקומית, בשפות הכתיבה של החוקרים, במרכזי ההכשרה שלהם ובפעילותם הציבורית. אבל מה המשמעות של שינויים אלו? האם לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה הישראלית יש מחויבות לחברה ולמקום שבהם הן נטועות, או רק נסיון להשתלב בקהילה הבינלאומית? והאם ניתן לאזן בין זהותן המקומית — הישראלית, יהודית ופלסטינית — של הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה ותפקידן כלפי המקום? מאמר חדש של בן בורנשטיין, נטע כהנא, רמי קפלן וניר רותם אשר פורסם בסוציולוגיה ישראלית, מנסה לתאר ולנתח את הסוגיות האלוֹ: 

שאלות על המתח בין המחויבות למקום לבין המבט החוצה, נדונות בקרב סוציולוגים ואנתרופולוגים בישראל זה זמן רב: בשיחות מסדרון, בדיונים מאורגנים ובמאמרים אקדמיים שכתבו חברי הקהילה המקומית. הדיון מתקיים בצל המגמה הניאו-ליברלית, או ״קפיטליזם אקדמי״, שבה הערכת הביצועים של חוקרים במסגרת תהליכי קבלה וקידום למשרות סגל בכיר מסתמכת בעיקרה על ספירת פרסומים בכתבי עת בינלאומיים באנגלית, בעלי אימפקט פקטור גבוה. הבעיה היא שעל מנת להשיג פרסומים כאלה, צריך לכתוב בצורה מסוימת על נושאים מסוימים שמעניינים קהל בינלאומי ובפרט אמריקאי. כתוצאה מכך, נוצר תמריץ שלילי למחקר על נושאים מקומיים שהם בעלי חשיבות אינטלקטואלית וציבורית מקומית, לפיתוח נקודת מבט תיאורטיות מקומיות, ולפרסום הממצאים בשפות המקום.

מאמרנו ״בין הקיסוס לצבר: המבנה החברתי של המתח בין מוכוונות מקומית וגלובלית בסוציולוגיה הישראלית״, מצטרף לדיון הזה בשעה שבה, מצד אחד, נדמה שהאידיאלים הגלובליסטיים של הדיסציפלינה הפכו לדומיננטיים ומובנים מאליהם, ומצד שני, אנו רואים בזירות שונות את התקוממות המקומי כנגד הגלובלי – התקוממות כנגד הלגיטימציה שממנה נהנו מאז שנות ה-90 ערכים גלובליים, ערים גלובליות ואקדמיות גלובליות, בין השאר.

הפרויקט נולד בשנת 2020 מתוך דיון ברשימת הדיוור של קבוצת החוקרים.ות הצעירים.ות בסוציולוגיה, בתגובה למאמרם של ג׳רי ג׳ייקובס וניסים מזרחי מאותה שנה. מאמרם מצא כי כתבי העת האמריקאיים המובילים בסוציולוגיה נוטים באופן בולט לפרסם מאמרים שכתבו בוגרי המערכת האקדמית האמריקאית על החברה האמריקאית. המאמר סיפק לנו שיקוף נוסף של מיקומה הסמי־פריפריאלי של האקדמיה בישראל ביחס למרכזי הידע העולמיים וחידד את הנקודה, הבעייתית עבורנו, שעל מנת לקבל משרת סגל בכיר בישראל על החוקר.ת לעשות בחירות אינטלקטואליות ומקצועיות ברוח הערכים האמריקאיים של הדיסציפלינה. לאור אי הנחת שלנו, ותחושתנו שגם אחרים.ות שותפים.ות לה, ביקשנו לעורר את הקהילה המקצועית לדיון רפלקסיבי על מצב העניינים הנוכחי. בחרנו לעשות זאת באמצעות סקר שבירר מהן התפיסות והפרקטיקות המקצועיות של חברי וחברות הקהילות המקומיות בכל הנוגע למגמת הגלובליזציה/אמריקניזציה של הדיסציפלינות. שיערנו  שתהיה מחלוקת רחבה בין המצדדים במכוונת גלובלית לבין המצדדים במכוונות מקומית, ושאם נראה זאת בצורה אמפירית, יהיה בכך כדי לנענע את הסירה, להצית דיון, ואולי אף לקדם שינוי.

בסוף 2020, בברכת האגודות הסוציולוגית והאנתרופולוגית ובעזרתן הפעילה, הסקר עלה לרשת. השיבו עליו 264 סוציולוגים.יות ואנתרופולוגים.יות מרמת דוקטורנט ומעלה. זה לא היה מדגם מייצג של הקהילה, כי גודלה לא ידוע, בייחוד לא המספר הכולל של הדוקטורנטים, הפוסטים, המרצים מן החוץ והחוקרים העצמאיים. אך יכולנו לברר מה גודל האוכלוסייה של חברי הסגל הבכיר שעבדו באותה שנה באוניברסיטאות ובמכללות בישראל בתוך סוציולוגים ואנתרופולוגים – היו כמאתיים כאלה. כמעט שליש מתוכם השיבו על הסקר.

בעוד שמטרתנו המקורית הייתה תיאורית, הממצאים איפשרו לנו לדון בסוגיה תיאורטית פתוחה בספרות על מרכז ופריפריה עולמיים באקדמיה: כיצד הערכים האקדמיים ההגמוניים שמגיעים מן המרכזים הגלובליים של הדיסציפלינה מחלחלים לתהליכי הקבלה והקידום בשדות אקדמיים סמי-פריפריאליים, כמו בישראל? בשילוב עם תיאוריה סוציולוגית של בחירות אינטלקטואליות של אנשי אקדמיה ותיאוריית השדות של בורדיה, הממצאים אפשרו לנו להראות כיצד יחסי המרכז-פריפריה העולמיים משתקפים בהיררכית העמדות בתוך השדה הישראלי, ואת המנגנונים שמכוננים הלימה זו.

אלה הממצאים המרכזיים המוצגים במאמר:

(1) קיימת מחלוקת רחבה בקהילה סביב היבטים שונים של סוגיית המוכוונות. למשל, לטענה שיש צורך לחקור יותר סוגיות מקומיות, 36% לא הסכימו או לא הסכימו בכלל, ו־37% הסכימו או הסכימו מאוד.

(2) במספר היבטים אחרים של המחלוקת, קיימת הסתייגות רחבה ממה שנתפס כנטייה מופרזת לעבר מוכוונות גלובלית. למשל, 72% מהמשיבים הסכימו או הסכימו מאד שעל חוקרים ישראלים להיות יותר מעורבים בשיח הציבורי בישראל, ו-62% חשבו שעליהם לפרסם יותר מחקרים בשפה העברית והערבית.

(3) הממצא האנליטי המרכזי שלנו הוא שהעמדות כלפי מוכוונות הדיסציפלינה מתפלגות על בסיס ריבודי: חוקרים בעלי משרת סגל בכיר, ובמיוחד הפרופסורים, וכן חוקרים בעלי רקע של לימודים בחו״ל נוטים לתמוך יותר מן הזוטרים והאאוטסיידים במוכוונות גלובלית. למשל, קבוצה זו מביעה תמיכה פחותה בהגברת חקר סוגיות מקומיות, פרסום בעברית, פיתוח תיאוריה מקומית ומעורבות בשיח הציבורי, ומודאגת פחות מההשפעה האמריקאית על האקדמיה הישראלית. היא גם נוטה להעדיף שיקולים גלובליים בקידום מועמדים, ולהחשיב פחות שיקולים חוץ־מחקריים של ניסיון הוראה, תרומה לשיח ציבורי, מעורבות בקהילה ומגוון תרבותי. מאחר שיש חפיפה ניכרת בין אחיזה במשרת סגל בכיר ורקע של לימודים בחו״ל, אנחנו מוצאים שהמחלוקת סביב שאלת המוכוונות של הדיסציפלינה מעוצבת על ידי שסע בין שני רבדים בשדה — רובד עליון של הבכירים בעלי רקע של לימודים בחו״ל, ורובד תחתון של זוטרים חסרי השכלת חו״ל.

(4) חוקרים מתחת לגיל 45, יותר מאשר הקבוצה ההופכית, נוטים לבחור את נושאי המחקר שלהם לפי שיקולים אקדמיים־קרייריסטיים, ליבת המחקר שלהם נוטה להיות לא מקומית, והם נוטים לאמץ זהות מקצועית גלובלית. עם זאת, בקרב הצעירים יותר מאשר בקרב המבוגרים רווחת יותר האמונה שהתמקדות בנושאי מחקר מקומיים עלולה לפגוע בסיכויי הקבלה והקידום שלהם בתחום.

המסקנה המרכזית היא שחרף הסתייגות נרחבת בקהילה המקומית ממגמת ההיטמעות הגלובלית של הדיסציפלינה, פועלים מנגנונים אשר מטים את הבחירה האינטלקטואלית של הבכירים בקהילה לכיוון הערכים ההגמוניים הגלובליים של הדיסציפלינה. מנגנונים אלה הם הלימודים בחו״ל, שהמתאם בינם לבין קבלת משרת סגל בכיר נמצא בעליה, והעובדה שהנטיות הגלובליות של הבכירים מעצבות את  תהליכי הקבלה והקידום, המעצבים בתורם את הרכב האנושי של הקהילה המקצועית.

בעוד שאין חולק על חשיבותה של ההשתלבות הגלובלית של חוקרים ישראלים יהודים ופלסטינים, המחקר שלנו מדגיש את הסכנה של מגמת גלובליזציה בלתי מרוסנת, אשר מתעלמת מן המחויבות של הדיסציפלינה כלפי המקום – לייצר ידע על החברה בישראל, לתרום לדיון הציבורי בה ולטפח את התרבות המקומית – מחיקה שעלולה להוביל, בין השאר, לשחיקת הלגיטימציה החברתית של תחום הידע שלנו.

עוד על הסקר, המחקר והתובנות ממנו, ניתן לקרוא במאמר עצמו.

לקריאה נוספת: