פרסומים חדשים

בתחילת החודש יצא לאור הספר "חכמה לשלמה: מבטים אנתרופולוגיים על תמורות בתרבות בישראל – מבחר מאמרים". גדי ניסים, אשר לקח חלק בעריכת הספר, מספר על הכתוב בו ועל תהליך עריכתו. הספר כולל שישה עשר מאמרים מאת שלמה דשן ז"ל, מקובצים בחמישה שערים שכל אחד מהם מתמקד בנושא אחר ביצירתו. בפתח הספר שתי הקדמות כלליות – אקדמית (מאת גדי נסים) ורקע אישי מרתק על חייו של דשן, אותו כתב בנו, עזרי דשן. בנוסף, בפתח כל אחד מהשערים מופיעה הקדמה קצרה של טובי החוקרים העכשויים בתחום.

שלמה דשן (2020-1935) היה מדור המייסדים של האנתרופולוגיה הישראלית ומהחשובים בהיסטוריה שלה. הוא האמין באתנוגרפיה ריאליסטית, הנשענת על עבודת שדה דקדקנית ונותנת קדימות לנתונים. דשן, משה שוקד ואנתרופולוגים נוספים, יצאו אל מושבי העולים ועיירות הפיתוח שקמו אך שנים ספורות קודם לכן, בדרומה של מדינת ישראל הצעירה של שנות ה-60. הם הושפעו מאסכולת מנצ'סטר שם קיבלו את הכשרתם. מקס גלקמן, דמות מובילה באסכולה, השפיע עליהם עמוקות. בהדרכתו ניסו לבחון כיצד פועלים שחקנים חברתיים מקהילות של עולי המזרח במפגש המתוח עם הממסד הקולט, מדיניות פיזור האוכלוסין וכור ההיתוך. הן דשן והן שוקד גילו רגישות לקולות הנחקרים בעיירות הפיתוח ובמושבי העולים, מה שסייע להבין כיצד מודלים כגון "כור היתוך" לא יכולים למחוק את תרבויות המוצא.

מלבד גלקמן, השפיעו על דשן מקורות חשובים נוספים: אמיל דורקהיים ובאופן בה דת מופנמת אצל במבנה הקהילתי, מקס ובר, שהדגיש את הממד הסובייקטיבי והפרשני של הפעולה החברתית, וכן גם את חשיבות ההקשר ההיסטורי (ובמיוחד השפעת הדת) על הפעולה החברתית בהווה; ויקטור טרנר והדגש שלו על מרכזיות הטקסים בחייהן של קבוצות, וקליפורד גירץ, שהתמקד במפגש של חברות מסורתיות ודתיות עם תהליכי מודרניזציה.

דשן גם הציע שתי תרומות תיאורטיות חדשניות משלו. הראשונה היא טיפולוגיה של שינוי סמלי, הכוללת ארבעה מרכיבים: חיסול, יצירה, חילול וחידוש. השנייה היא תיאוריה של זהות אתנית. במאמרו "לשאלת ההסתגרות העדתית של יוצאי דרום תוניסיה" טען דשן שהנחקרים אינם ניתנים לסיווג כמי שנטמעו בכור ההיתוך או לחלופין כמי שנצמדו לתרבות שטיפחו במדינות המוצא שלהם, אלא כמי שנקטו עמדה מצבית המשתנה בהתאמה למקרים שונים, עד שמתהווה זהות דינמית ודיאלקטית.

מחקריו המאוחרים יותר של דשן הסתעפו לכיוונים חדשים, כמו מקומם של סמלי מפתח במסורת היהודית (כמו יום הכיפורים ותפילת כל נדרי, או סדר הפסח) על יהודים דתיים או חילונים, על ההיסטוריה החברתית של קהילות יהודיות מסורתיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, וכן גם אתנוגרפיה מאלפת על אנשים עיוורים. 

ביסוד הפקת הספר עמדו שתי מטרות – אקדמית ומשפחתית. המטרה האקדמית היא להנכיח מחדש את מחקריו של דשן בשיח האנתרופולוגי והציבורי. דשן פרש מהוראה ומנוכחות פעילה בקהילה האנתרופולוגית לפני למעלה משני עשורים. כמו כן, בעשורים האחרונים כבר לא עלו בקנה אחד עם רוח הפרדיגמה הביקורתית. עורכי האסופה מאמינים שניתן להחזיר את הטקסטים הללו לקדמת הבמה.

המטרה המשפחתית הייתה להנציח את דשן באופן ראוי ולכבד את יצירתו. מטרה נוספת הייתה לחשוף אותנו קמעה לסיפור חייו הייחודי והמרגש, שכלל הברחה ומסתור כילד בשואה, המשך ילדות באנגליה, עלייה לישראל והתערות בה, הקמת משפחה ענפה וקשירת גורלו עם קהילות מקומיות ועם בתי כנסת, קשר מעמיק שהיה בו הרבה מעבר לעניין מחקרי.

הספר "נולד" מיד לאחר פטירתו של דשן, במרץ 2020. בעקבות פוסט לזכרו בחברת אדם, יצר איתי קשר בנו של שלמה, עזרי דשן. הוא סיפר על רצון המשפחה לשמר ולהנגיש את יצירתו הענפה. עזרי עשה עבודה מקיפה של איתור הכתבים והמרתם לפורמט דיגיטלי אחיד, ונותר לחשוב כיצד הפרויקט אמור להתפרסם. הקמנו וועדת עורכים שכללה את משה שוקד, ניסן רובין, נסים לאון, רחל ורצברגר ואנוכי; והחלטנו על אסופה קצרה יחסית. יחד עם זאת, צירפנו בסוף הספר ביבליוגרפיה מלאה לאלה שחפצו להמשיך ולהעמיק בכתביו.

עתה עמדו בפנינו אתגרים נוספים:

1.   להחליט כיצד נכון לארגן את הספר על פי נושאים, לבחור את המאמרים המתאימים, וגם לאתר חוקרים מובילים בתחום שכל אחד מהם יכתוב הקדמה לשערים. חלק מההקדמות נכתב על ידי העורכים, ובנוסף פנינו לחיים סעדון, היסטוריון חוקר יהודי המרחב המוסלמי בעת החדשה; ולגילי המר, אנתרופולוגית וסוציולוגית של הגוף, של מוגבלות, פמיניזם ופרפורמנס תרבותי.

2.  התקנת המאמרים לפרסום – הגישה שבחרנו הייתה להביא את הטקסטים לפרסום בצורתם המקורית, יחד עם זאת, גילינו מצבים של חוסר אחידות בין מאמרים שונים, של כתיב שכבר אינו מקובל, ושל אתגרים נוספים. לצוות הצטרפה תמי פרידמן, תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן וחוקרת מבטיחה. תמי עשתה עבודה יסודית ושיטתית, הצביעה  על בעיות והציעה פתרונות שהעידו על הבנה עמוקה של מהות הפרויקט.

3.  למצוא הוצאה לאור ראויה וגם להסדיר את זכויות הפרסום מול גופים רבים שמחזיקים בהם. – המשימה הייתה מורכבת, כי הוצאות לאור מעדיפות להוציא חומרים מקוריים, ולא כאלה שכבר ראו אור בעבר. אולם כאשר הגענו למפגש עם יצחק בנימיני ועידן צבעוני מרסלינג, הרגשו שמצאנו בית חם. שניהם הכירו מיד בחשיבותה של האסופה והחיבור נוצר.

הספר יצא לאור ואנחנו מרגישים סיפוק וקורת רוח. אין דרך ראויה יותר להנציח ולכבד את דשן, איש של טקסטים ודעת. זאת ועוד, אנו מאמינים שזהו מהלך שבונה זיכרון היסטורי. האנתרופולוגיה הישראלית כבר אינה צעירה ויש לה קלסיקה שראויה למקום בולט. ולסיום, אנו מאמינים שחלקים רבים מיצירתו של דשן רלוונטיים גם כיום. זהות אתנית, טיב היהדות המזרחית-מסורתית, הקשר המורכב בין דת ופוליטיקה, וגם ידע על הישובים בנגב הצפוני וחבל לכיש – שאלות אלה חוזרות אצלנו שוב ושוב, ולאחרונה בלט הדבר הן במאבק על הרפורמה המשפטית/המהפכה המשטרית והן במאורעות שבעה באוקטובר.

לקריאה נוספת