מה קורה בעכו? דיווח מהשטח
מאמר שלישי בסדרה בעקבות האירוע ״״אש בשדה קוצים: מחשבות על אלימות וסולידריות״. הסוציולוגיות ואנתרופולוגיות הילה צבן, ראשת המחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, כותבת על הגורמים שהובילו לאירועים בעכו, ומתרכזת בסוגיה הכלכלית-מעמדתית-תיירותית. ראו גם את הפרק של הפודקאסט חיות כיס אשר עסק בסוגיה זו כולל ראיון על צבן.
לפני ימים אחדים ביקרתי בעכו במסגרת סיור של סגל המחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, שאני עומדת בראשה. הסיור נקבע ותואם מזמן ולאחר המהומות בעיר לפני כשבועיים התלבטנו אם לקיימו, ולבסוף החלטנו לנסוע למרות ואולי בגלל כל מה שקרה.
את המהומות בעכו שהתרחשו במשך שלושה ימים מרוכזים במהלכן נשרפו כ- 60 בתי עסק יהודיים בעיר (כשני שליש מהעסקים היהודים בעיר), ניתן להסביר בכמה אופנים. בקצרה – זה מורכב. אי אפשר להפנות את האצבע לגורם בלעדי אחד, אלא שהשילוב בין כמה דברים הוא שהביא לתוצאות העגומות שראינו.
הסיפור הראשון הוא הסיפור הלאומי כמובן. עכו הייתה עד 1948 עיר פלסטינית. רוב תושביה גורשו או ברחו ממנה במהלך המלחמה והעיר עברה תהליכי ייהוד דרמטיים בעזרת עולים חדשים שיושבו בה. עיקר האוכלוסייה הפלסטינית שנשארה בעיר או הגיעה אליה מערים אחרות התרכזה בעיר העתיקה שבמשך שנים הייתה אזור מוזנח. חלק מתושביה הפלסטינים של עכו גרים גם באזורים החדשים של עכו, ולשם עוברים גם אלה שדירותיהם בעיר העתיקה נרכשות. כחלק מהמאמצים להמשיך ולייהד את העיר ולשמר בה דמוגרפיה של רוב יהודי, התיישב בשיכונים המזרחיים של העיר (בחלק החדש יחסית, והיהודי ברובו של עכו) גרעין תורני. ד"ר יעל שמריהו-ישורון כתבה על כך את הדוקטורט שלה ופרסמה סדרת מאמרים בנושא. בנוסף, נבנתה בעיר בעשור האחרון שכונה דתית לאוכלוסייה מהמעמד הבינוני, שבה רוכשי הדירות נדרשים למלא תנאי של קיום אורח חיים יהודי-דתי – מהלך שהחוקיות שלו שנויה במחלוקת. על הנושאים הללו של המאבק מול השכונה הדתית, על החיבור של תושבי העיר עם הגרעין התורני לטובת שמירה על בתי הכנסת בעיר המהווים מעין מעוזים עירוניים כנגד חדירת תושבים פלסטינים לעיר "היהודית" כבר כתבו רבים וטובים: פרופ' נמרוד לוז, ד"ר מורי רם, ד"ר מירב אהרון-גוטמן, ד"ר יעל שמריהו-ישורון וד"ר שלי-אן פלג. התחושה של תושבי עכו הפלסטינים שהם נדחקים מהעיר בגיבוי מלא של מוסדות המדינה נמצאת כל הזמן מתחת לפני השטח.
הסיפור השני הוא הסיפור הכלכלי-מעמדי. בעשור האחרון חל בעכו שינוי והעיר העתיקה משכה אליה יזמי תיירות פורצי דרך, יהודים ופלסטינים, שהבינו את הפוטנציאל הטמון במקום. אחד האנשים הבקיאים ביותר בתחייה התיירותית של עכו הוא ד"ר ערן כתר, מהמחלקה שלנו (תיירות בכנרת), שבנה לנו את הסיור בעיר אתמול. היזמים הללו רוכשים נכסים מתושבי העיר העתיקה, שרובם חיים בעוני ונעדרי אפשרות לעזוב או לרכוש את הדירות שבהן הם גרים כדיירי עמידר. הביקוש התיירותי העלה את שווי הנכסים, המוגדרים כולם לשימור, ועמם את מחירי הדיור. הסמנים המובהקים של התופעה הזו בעכו הוא מלון עכותיקה, הכולל למעלה מעשרים דירות Airbnb בבעלות יזם הנדל"ן מאיר דוידסון שחי במקום ומלון אפנדי ומסעדת אורי בורי, שניהם בבעלות אורי ירמיאס. התושבים מתקשים לעמוד בפיתוי למכור ונדחקים בתהליך המכונה בספרות טוריסטיפיקציה (touristification), כלומר ג'נטריפיקציה מבוססת תיירות. התהליך הזה מוכר במיוחד ממדינות כמו ספרד, פורטוגל ויוון, שם אסטרטגיית היציאה מהמשבר הכלכלי של 2008 כללה פנייה משמעותית לפיתוח תיירותי. הכלכלה אכן השתפרה משמעותית אך זה בא על חשבון האוכלוסיות המקומיות שגרו באזורים שהפכו תיירותיים, שנדחקו כלכלית כמו גם תרבותית. תושבים מקומיים חוו זאת כהשתלטות. לא רק שמחירי הדיור והמחייה עלו משמעותית, אלא שהשתנה המרקם החברתי של המקום בגלל פקקי התנועה, הפעילות מסחרית תיירותית, הרעש, המטרד וההווי השכונתי שהשתנה. הקהילה המקומית הידלדלה ואלה שנשארו התחילו להרגיש ניכור מהמקום. את מחאות תושבי ברצלונה, פאלמה, איביזה, ליסבון, פורטו וונציה שמענו כולנו.
גם בעכו כבר היו בעבר מחאות מקומיות, בעיקר סביב מכירת חאן אל עומדאן לאחים נקש שבונים במקום מלון יוקרתי של רשת סטאי. החאן נבנה לפני כ- 250 שנה בתקופה העותמאנית והוא רכוש הוואקף המוסלמי. האחים נקש קנו אותו במחיר סמלי, כמיליון שקלים בלבד, והם חוכרים אותו מהוואקף לתקופה של 50 שנה בלבד. שיפוץ המבנה המט לנפול מורכב במיוחד מבחינה טכנית ובירוקרטית ויימשך עוד 3-4 שנים לפחות, אך עם סיומו, יעלה את עכו על מפת תיירות היוקרה. הנקשים יוציאו כ- 150 מיליון דולר על השיפוץ והבנייה של מלון בן 60-75 חדרים. ההשקעה העצומה לעולם לא תחזיר את עצמה כלכלית, כפי שאמר לנו הקבלן. תושבי עכו העתיקה מחו בעבר על מכירת החאן ומכירת נכסים נוספים בעיר ליזמים וקראו לתושבים מקומיים שלא למכור נכסים ליהודים. חלקם ראו זאת כמזימה יהודית להשתלט על העיר ולדחוק אותם החוצה. אך לא כל היזמים הם יהודים, חלקם פלסטיניים (ואף תושבי עכו), כך שהסיפור הוא לא רק לאומי, הוא גם כלכלי ומעמדי, אך בשל ההצטלבות של כלל הסיפורים, במהומות האחרונות נפגעו כמעט ורק העסקים בבעלות יהודית.
הסיפור השלישי הוא סיפור הפשיעה. האוכלוסייה הפלסטינית שנותרה בעכו העתיקה היא אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך וכוללת גם כמה משפחות פשע. על פי האחראים על התיירות בעיר, שנכחו במקום בזמן המהומות, הפורעים כללו כ- 200-300 צעירים בני המקום, רובם בני משפחות פשע מקומיות המוכרות לכול. הצעירים הללו היו "חיילים" בלבד, ויש להניח שהופעלו בידי אחרים שנותרו מאחורי הקלעים. הם ידעו בדיוק אילו עסקים הם בבעלות יהודית ובהם פגעו. לאחר המהומות קיבלו חלק מבעלי העסקים הצעות לשלם דמי פרוטקשן תמורת הגנה עתידית. כוח שיטור תיירותי לא קיים בעכו, אף שזו יוזמה שעלתה מהשטח כבר לפני למעלה מעשור. גם אתמול כמעט שלא נראו שוטרים בעיר העתיקה. כפי שהתפרסם בתקשורת ונאמר לנו גם בסיור, במהלך המהומות לפני שבועיים עמדה המשטרה מנגד וסרבה להיכנס לעיר העתיקה. מכבי האש סרבו להיכנס ללא ליווי משטרתי. מי נתן את ההוראה? למי היה אינטרס למנוע את אכיפת החוק והשלטת הסדר? הפתרונים לח"כ אמיר אוחנה ולראש הממשלה נתניהו ככל הנראה. האנרכיה המוחלטת שנראתה בעכו, כמו גם בערים נוספות בארץ, לא תישכח במהירה. היעדר הטיפול בפשיעה בחברה הערבית, שנתפסה בעיני חלקים מהציבור הישראלי-יהודי כבעיה של מישהו אחר, כבר מזמן הפכה לבעיה כלל ארצית. נדרשת החזרת האמון במערכות החוק והסדר וטיפול עומק בפשע, שטוב אם ייעשה בשיתוף פעולה הדוק עם בני החברה הערבית עצמם. אולי חילופי השלטון יצליחו לשפר את המצב וליצור גם שיקום של אמון הציבור, היהודי והפלסטיני, ברשויות אכיפת החוק.
מה צופן העתיד לעכו? אין ספק שהתיירות תחזור לעכו בקרוב. אתמול כבר נראו בה תיירים מעטים ולמרבה הצער התיירות בעיר כוללת מעתה גם תיירות אופל של צילום מבנים ועסקים שרופים. אורי בורי כבר החל לשפץ. אחרים מחכים לראות מה גובה הפיצויים שיקבלו ולאן נושבת הרוח. בחאן אל עומדאן, שלא נפגע, נמשכת העבודה במרץ וכמעט כל העובדים הם בני משפחות מקומיות. מסעדת אל-מרסא הנפלאה שהנה בבעלות פלסטינית, הגישה לנו אתמול ארוחה לתפארת. הפרויקט התיירותי הגדול הבא, פיתוח הנמל, נמצא בעיצומו. אך השאלות החשובות הן כיצד ניתן יהיה למנוע את סבב המהומות הבא ולטפל בבעיות העומק של המקום, כיצד ניתן יהיה לעודד את תושבי המקום לפתח תיירות מקומית שתיטיב עמם ותאפשר להם להישאר כקהילה באזור המתפתח, וכיצד תמוגר הפשיעה מהמקום ותוחזר לתושבים ולתיירנים תחושת הביטחון.
:עוד בנושא