עשור לבחברת האדם וחציית קו ה-10000 עוקבים
בתוך תקופה נוראית זו התברר לנו שדף הפייסבוק של בחברת האדם חצה את קו ה-10,000 עוקבים וגם מציין עשור להקמתו. זאת הזדמנות להודות לכל מי שאהב, שיתף, הגיב או קרא בסתר. זאת גם הזדמנות להודות לכל מי שכתב, שלח, מזכיר אותנו או ממליץ. זה עוזר מאוד. אפשר למצוא את הפרויקט באתר, בקהילה, בניוזלטר, בטוויטר ואולי בקרוב גם הפתעות נוספות.
לכבוד הציון העגול, כתב לירון שני, מי שהקיים את הפרויקט לפני כ10 שנים, על הפרויקט, מטרותיו ומחשבות לעתיד. בתקווה שבהמשך נוכל לחגוג את האירוע בצורה רחבה יותר
זה מאוד מרגש לציין עשור לבחברת האדם. אני מודה שלא האמנתי בזמן הקמתו שנגיע לעשרת אלפים עוקבים והפרויקט יתפוס מקום מרכזי בקהילה האנתרופולוגית, הסוציולוגית ואחרות. לאתר שהתווסף לפרויקט לפני שלוש שנים יש כבר אלפי כניסות כל שנה, ויש לנו מאות צפיות ברשתות החברתיות, בלי קידום ובלי מימון.
יחד עם זאת, במהלך העשור היו לי הרבה מחשבות לאן הפרויקט הזה עוד יכול להתפתח, שרק את חלקן הצלחתי לממש. לדעתי יש לנו עוד פוטנציאל רחב ועוד הרבה דברים שאפשר לעשות. הבעיה, כמו הרבה דברים, היא משאבים של כסף, זמן והשקעה.
את בחברת האדם כדף פייבסוק הקמתי ב-2013, כאשר הייתי בסוף התואר השני ותחילת הדוקטורט כפרויקט עצמאי והתנדבותי, מתוך תחושה שאין בכלל נוכחות של אנתרופולוגיה ברשתות החברתיות (ותודה לנעם קסטל על השם).
די מהר הבנתי שלבחברת האדם יש בעצם שתי מטרות שונות ולעתים גם סותרות.
הראשונה הייתה לנסות ליצור קהילה של האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות בישראל, ולפרגן, לשתף תכנים, אירועים וחומרים על אנתרופולוגיה בישראל ובעולם, המיועדים למי שעוסק בצורה מעמיקה באנתרופולוגיה, אבל לא רק. לא יודע אם שמתן לב, אבל באקדמיה לרוב אין הרבה פרגון ותמיכה הדדית. אז מתחילתו, בחברת האדם מנסה כמה שיותר לפרגן וליצור קהילה שאנשים שמכירים את המחקרים שנעשים בישראל, תומכים ועוזרים לחוקרים בתחומים שונים, וליצור ביניהם שיח ושיתוף.
במקביל, המטרה השנייה הייתה לחשוף את האנתרופולוגיה ואת קסמה לקהל רחב ולהפוך אותה לתחום ידע מוכר, לגיטימי ומשפיע בציבוריות ובשיח הישראלי. מכל מיני סיבות שזה לא הזמן לפתח אותן (אבל מוזמנים לקרוא על חלק מהן כאן, כאן, וכאן), רוב הכתיבה האקדמית באנתרופולוגיה, סוציולוגיה ותחומים אחרים, לא נגישה או מובנת לקהל הרחב. האתגר המרכזי שלנו הוא להנגיש את הידע החברתי והאנתרופולוגי לקהל רחב, בלי לאבד את המורכבות של הטיעונים ובלי להיפך לפופוליסטים. זה אתגר לא פשוט בכלל.
שתי המטרות הן לעיתים גם סותרות – כי אם רוצים ליצור קהילה שתדון במחקרים עכשווים, תשתף פיתוחים תיאורטיים ובעיות מתודולוגיות; זה לעיתים בא על חשבון הניסיון לפשט את השפה והטענות ולהנגיש את ידע. וההיפך.
נראה לי שכיום הפרויקט ממלא חלקית את המטרות. בחברת האדם הפך לשחקן מרכזי בתוך הזירה האנתרופולוגית והסוציולוגית המקומית ובמקביל וגם זוכה לתפוצה יפה (אך לא מספיק רחבה כמובן), של כאמור יותר מ- 10000 עוקבים. יש גם הרבה עיתונאים שאנחנו יודעים שקוראים אותנו ואחר כך מרחיבים בכתבות משלהם, או שפונים אלינו על מנת שנעזור להם למצוא מישהו בתחומים השונים. אבל החשיפה שלנו בפועל עדיין נמוכה, ונראה שפייסבוק עוד מוריד לנו, כמו לדפים אחרים שלא משלמים לו, את החשיפה לקהלים חדשים.
לפני כשלוש שנים החלטנו להפריד בין הפרסומים בדף הראשי, שיפנה יותר לקהל הרחב, לבין הקהילה, שבה מפרסמים דברים יותר ׳מקצועיים-אקדמיים׳. במקביל לכך, השקעתי מאמץ רב, יחד עם הרבה אנשים שעבדו איתי לאורך השנים, להפוך מדף שרק משתף תוכן, לדף שמייצר תוכן, כלומר שמפרסם תכנים שנכתבו במיוחד לבחברת האדם. זה עדיין לא תמיד עובד. ומצריך תמיכה רחבה שלכםן, הקוראים והקוראות שלנו.
שני אירועים שהתרחשו בשנים האחרונות המחישו לי את כוחה של הקהילה שנוצרה סביב בחברת האדם ומאוד ריגשה אותי. הראשון התרחש לפני כארבע שנים כאשר קיבלתי מכתב התראה לפני תביעה מאחר ושיתפתי תמונות בפייסבוק בלי אישור, אי אז בתחילתו של הדף. זה היה אירוע מאוד מלחיץ ועצוב. אבל מהר מאוד רבים מעוקבי הדף פנו אלי בפרטי וביקשו לקחת חלק בתשלום הסכם הפשרה, מאחר והדף חשוב להם והוא כבר לא ״רק״ שלי. זה היה מאוד מרגש ומחזק. שנה לאחר מכן, כאשר רציתי לפרוץ מחוץ לפייסבוק, הקהילה שוב התגייסה ולעזור לממן את הקמתו של האתר.
אלו באמת לא דברים מובנים מאליו.
לאורך העשור האחרון השקעתי המון זמן ואנרגיה וגם כסף, על מנת לקיים את הפרויקט. לצערי לא הצלחתי לגייס כספים ייעודים לתפעול הפרויקט. ניסיתי לגייס תקציבי מחקר מקרנות מחקר על הנגשת מדע, אבל האופציה הזו לצערי כמעט ולא קיימת. בשנה האחרונה האגודה האנתרופולוגית תומכת קצת ואני מודה לה על כך.
לאורך השנים רבים הצטרפו אלי לתקופה והתנדבו לתפעל את הדף והפרויקט. ליאור חן, זהר גלייט, ספיר פרץ, ניר רותם, גיא פייקובסקי, ניצן לונברג, אורלי ניטיס יעקובי, נטע אלרואי ואמיר פרייברג וכיום מיה פוגל, עינב קוצר, רותם קלינגר ונועה בלוך. זה תפקיד שוחק ומחייב אז ברור לי למה קשה היה להחזיק בו לאורך זמן אבל אני אסיר תודה על כל מי שתרם ועזר לאורך השנים. הבנתי שאני לא יכול לצפות ממתנדבים את רמת המחויבות והאינטנסיביות שאני מחויב לדף, ומאז שהתמנתי לחבר סגל, התחלתי להעסיק סטודנטיות וסטודנטים שיעבדו איתי על הפרויקט, יחד עם שלמה גוזמן כרמלי, שהצטרף להוביל איתי את הפרויקט.
עשור עבר מאז שהתחלתי. גם אני, כמו גם קהילת האנתרופולוגיה, ופרויקט בחברת האדם עצמו, השתננו, התבגרנו (והזדקנו?). יש עוד הרבה דברים שהיינו רוצים לעשות. פודקאסט על אנתרופולוגיה זה דבר מתבקש לדעתי, אבל מצריך זמן, ידע ופניות שאין לי כרגע. כך גם מפגשי ״אנתרופולוגיה על הבר״ שהפעלנו בעבר, אך גם הם מצריכים השקעה. ויש עוד פרויקטים ופעילות שניתן לעשות ולהרחיב את הפרויקט כמו כניסה רשתות חברתיות אחרות, ״צעירות יותר״ כדוגמת אינסטגרם ואולי גם טיקטוק, יוטיוב וכו׳. אנחנו נשמח לכל מי שירצה להצטרף, לקחת חלק ולהיות שותפים לפרויקט של הפצת הקסם האנתרופולוגי.
אני עדיין מאמין בזה.
אם הפרויקט הזה חשוב לכםן יש המון דרכים לתרום ולעזור. צרו קשר, קחו חלק. נשמח לכל תמיכה החל משיתוף העמוד עם חברים, דרך תרומה לפרויקט ועד התנדבות חד פעמית או קבועה.
אתם יודעים איפה למצוא אותנו…
עוד בנושא: