ברכות

ברכות לאנתרופולוגים יעל עשור ועמרי גרינברג על הצטרפותם לתוכנית עמיתי מרטין עמיתי בובר באוניברסיטה העברית, אחת ממסגרות הפוסט-דוקטורט היוקרתיות ביותר במדעי הרוח והחברה בישראל. כבוד גדול לאנתרופולוגיה.

הנה עוד כמה פרטים על עליהםן:

ד״ר יעל עשור היא אנתרופולוגית שמחקרה עוסק בהיבטים החברתיים והפוליטיים של מערכת הרפואה בישראל ושל כלכלת הבריאות הבינלאומית. מחקר הדוקטורט שלה (UCLA, 2020) בחן איך אידיאל אתי של "אובייקטיביות" עיצב את תהליכי העבודה של ועדת סל התרופות בישראל. במאמר שיצא בכתב העת American Ethnologist עשור מתארת כיצד פרשנות של אובייקטיביות כ"היעדר רגש"  השפיעה על המידע שנכלל ושלא נכלל במידע לפיו מתקבלות ההחלטות בועדה. במאמר בכתב העת Bioethics עשור מתייחסת לפרשנות אחרת של אובייקטיביות כהיצמדות לנהלים וללוחות זמנים קבועים מראש, גם במחיר מותם של חולים המחכים למוצא פיה של הועדה. בימים אלו, עשור כותבת ספר המבוסס על מחקר הדוקטורט, וכן מספר מאמרים המבוססים אף הם על עבודת השדה הזו ומתמקדים ביחסים שבין ועדת הסל וחברות התרופות ובהיבטים מגדריים בעבודת הועדה.

מחקרה הנוכחי של עשור בוחן את עבודתם של כלכלני בריאות שמפתחים מדדי עלות-תועלת רפואית. במחקר זה, שנערך בתמיכת מלגת בתר דוקטורט של הקרן הלאומית למדע ומרכזי אדמונד י. ספרא לאתיקה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת הרווארד, עשור עוקבת אחרי האופן שבו עולמם האתי-תרבותי של כלכלני בריאות משפיע על פיתוח המדדים האלו, ועל מה שנחשב כ"יעיל" מבחינה רפואית.

במקביל לעיסוקיה האקדמיים, עשור ייסדה ומרכזת את הפורום לצמצום פערי בריאות במזרח ירושלים. הפורום הוא איגוד של מספר ארגונים  (רופאים לזכויות אדם, עיר עמים, מרכז עטאא, לדת לבחור נכון, עמותת מען) שלכולם נגיעה לסוגיות של בריאות במזרח ירושלים וכולם שותפים לראייה שניתן וראוי להביא  לתושבי מזרח ירושלים שירותי בריאות באותה הרמה והזמינות כפי שמתקיים במערב ירושלים.

ד״ר עמרי גרינברג הוא אנתרופולוג פוליטי-משפטי ותרבותי-חברותי, שחוקר ייצוגים של אלימות – בעיקר אפני ההפקה של עדויות זכויות אדם, המעבר של חומרים אלו בין ארגונים לא-ממשלתיים למדינה, ופרקטיקות ההפצה של גורמים מתווכים כגון מדיה ואמנות. במחקריו, גרינברג משתמש בכלים של בלשנות חברתית ותיאוריה ביקורתית על מנת להבין כיצד שחקנים/ות שונים/ות מנווטים/ות בין אתיקה אקטיביסטית לתשתיות של בירוקרטיה וחוק, תוך צבירה מקבילה של כלי התמודדות יצירתיים ושחיקה. בלימודיו למ.א. (לימודי תרבות באוני׳ העברית), חקר גרינברג ייצוגים בישראל של ילדי הצמתים הפלסטינים (בעיתונות, בדיונים בכנסת, ובקולנוע תיעודי); בדוקטורט (אנתרופולוגיה ולימודי יהדות באוני׳ טורונטו) ביצע מחקר אתנוגרפי על הבירוקרטיה של עדויות פלסטינים בארגוני זכויות אדם ישראלים. מתוך זירות אלו, גרינברג מתבונן במאבק הפוליטי והתרבותי סביב ארכיונים שמתעדים אלימות מדינה, ועל האופן בו ההכרה במשמעות ההיסטורית של מסמכים שונים מעצבת זירות ספציפיות.

בהתבסס על מחקרים אלו, עמרי פרסם מספר מאמרים, כגון על עדות כאירוע – מבט אתנוגרפי על בירוקרטיה של זכויות אדם מתוך הזירה של גביית עדויות; תשתיות טכניות של תקשורת בתוך ארגונים לא ממשלתיים ובינם לבין המדינה כזירות של יחסי כוח המעצבות עבור עובדי/ות ארגונים את תפיסות האופק הפוליטי והמוסרי של זכויות אדם כפרקטיקה; תנועה של ילדים מהרשות הפלסטינית לישראל וחזרה כביצוע והתרה, הן של גבולות והן של ילדויות כקטגוריית גיל מובחנת; ודיוני ועדת הכנסת על ילדי הצמתים כפרפורמנס מקביל של מודעות הומניטרית והסרת אחריות. כן פרסם על לינת פועלים פלסטינים בישראל, ספרות ערבית בעברית, ועוד.

לאחר סיום הדוקטורט (ב-2019), עמרי היה עמית פוסטדוקטורט במכון טרומן באוני׳ העברית, במחלקה לסוציו׳ ואנתרו׳ באוני׳ ת״א (מלגת שפירא), ובמרכז מינרווה באוני׳ חיפה. כעת הוא מרצה וחוקר אורח במרכז ללימודים טרנס-תרבותיים באוני׳ היידלברג, וחוקר-שותף במחקר של פרופ׳ חיים נוי על Dark History Museums

עוד בנושא