"> שלושה וריאנטים על חידה וסיום – עמוס נוי על אביו, פולקלור ושחמט – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

שלושה וריאנטים על חידה וסיום – עמוס נוי על אביו, פולקלור ושחמט

מאמר חדש של עמוס נוי, משורר וחוקר פולקלור ותרבות, בו הוא חוזר לסיפור שסיפר לו אביו, דב נוי, מחלוצי חוקרי הפולקלור בארץ ודרכו הוא הוא משרטט את הפולקלור של הפולקלור ומספר גם על אביו, במלאת מאה שנה להולדתו

פרופ׳ דב נוי, שנולד ב-1920 (נפטר ב2013), היה מבכירי החוקרים של הספרות העממית בעולם וחלוץ בחקר הספרות העממית והפולקלור בארץ. נוי, שהיה פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לחקר הספרות (2004), הקים בארץ מפעל אדיר לאיסוף, תיעוד וניתוח של סיפורי עם ופולקלור של יהדות מזרח אירופה ומדינות ערב. מיד כאשר חזר לארץ מלימודי הדוקטורט בפולקלור ובאנתרופולוגיה מארה"ב ב-1954, הוא הקים את "הארכיון לסיפור העממי בישראל" אשר כיום נמצא באוניברסיטת חיפה הנקרא עתה על שמו, המאגד מספר עצום של סיפורי עמים שלוקטו בעזרת מתנדבים בניצוחו מעולים מכל התפוצות. נוי פירסם מאות מאמרים ועשרות ספרים, זכה בפרסים רבים בארץ ובעולם ואף היה חבר בהנהלת האגודה האנתרופולוגית הישראלית בראשית דרכה, בטרם הוצרו גבולות הדיסציפלינה אשר הופרדה/נפרדה מאנשי הפולקלור.

לאחרונה התפרסם גיליון של כתב העת ״מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי״ (בהוצאת המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית), ובו שני מאמרים לזכרו של דב נוי, במלאת 100 שנה להולדתו. הראשון, הוא מאמרה של פרופ׳ גלית חזן-רוקם, פרופ׳ אמריטה בחוג לספרות עברית ובתוכנית לפולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית בירושלים, אשר סוקר את חייו ועבודתו של נוי.

המאמר השני מבוסס על דברים שאמר ד״ר עמוס נוי, בנו של פרופ' דב נוי, משורר וחוקר פולקלור ותרבות בפני עצמו, באירוע לזכר אביו באוניברסיטה העברית בדצמבר 2013 .באמרו חוזר נוי בזיכרונו האישי לתשוקתו של אביו לשחמט, ולחידת שחמט מפורסמת שחיבר סם לויד בשנת 1859 חידה שהוא מיקם במרכזו של סיפור מעשה בדוי. באמצעות הווריאציה של אביו לסיפור החידה הזו, כפי שהוא זוכר אותה, עמוס נוי משרטט את הפולקלור של הפולקלור, שבו האופנים שבהם מבוצע מחקר, נסיבות האיסוף וחומרים פולקלוריים הם הגיבורים של סיפור מעשה השייך למטא־סוגה; מטא־סוגה זו מספרת על עלילותיו של מופע של סוגה אחרת, גם בלי שמופע זה מפורט.

עמוס נוי - צילום: סילביה ריבר אייזנר

נוי מצביע במאמר על הדמיון התיאורטי שבין כתיבה על שחמט ובין מדרשי האגדה: שתי הסוגות פורסות בפנינו עבר אגדתי לא ליניארי, המכיל נרטיבים זעירים מקבילים ולעיתים סותרים, הבונים מעין שעון פנימי מדומין.

המסגרת הנרטיבית של חידת השחמט שחיבר לויד היא אגדה היסטורית בדויה על קרב בנדר, קרב שבו נשבה מלך שוודיה קרל השנים עשר על ידי העות'מאנים.  כך, לפי נוי, היחס בין מסגרת זו ובין הרקע ההיסטורי האקטואלי של סיפור המעשה המומצא מאיר את היחס הסמלי שבין פולקלור להיסטוריה, ההופך במקרה זה חרדת מוות וכאוס לחידה מסוגננת היטב תוך שימוש בפולקלור מומצא.

וכך המאמר של נוי מתחיל:

״אפשר לספר על אבא שלי הרבה דברים שאולי יפתיעו את מי שהכירו אותו רק במרחב הציבורי: שהוא היה מתאגרף סביר, שהוא היה שחקן פינג־פונג מצוין, שהוא ניגן היטב בכינור, וקרא ושר תווים בקלות; הוא היה רקדן ואלס יוצא מהכלל, כפי שגברות רבות יכולות להעיד; והוא היה שחקן שחמט ממש פנומנלי, היו מי שאמרו עם פוטנציאל להגיע לצמרת עולמית. הייתה בו תשוקה לשחמט, ותמיד אפשר היה להפריע לו בהצעה למשחק שחמט – שבו הוא היה קובע איתנו מראש, כדי להוסיף קצת עניין ולאזן קצת את הכוחות, באיזו משבצת, בתוך כמה מסעים ועם איזה כלי הוא ייתן לנו מט. הייתה לו ספריית שחמט עשירה, וגם בשנותיו האחרונות הוא סירב בעקשנות לתת לי את ספרו של אהרן נימצוביץ' שחולל מהפכה מודרניסטית העיקרון הרדיקלי שניסח נימצוביץ׳ בשחמט בתחילת המאה העשרים – 'שיטתי', מתאים מאוד להתנהלות של אבא בכל נושא – להימנע מעימות חזיתי במרכז השדה,  ולרכוש יתרונות קטנים באגפים, עד הניצחון.

דב נוי - Wikiwand
דב נוי - תמונה מויקפדיה

וריאנט א: הפולקלור של הפולקלור - אפתח את דבריי על הפולקלור של הפולקלור באגדת שחמט כפי ששמעתי אותה מאבא: פעם במלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) ישבו שני חיילים יהודים בחפירה ושיחקו שח. הביט האחד בלוח ואמר לחברו: 'עכשיו אני יכול לתת לך מט בשני מסעים'. לפתע שרק כדור והפיל את אחד הכלים. הציץ החייל שוב בלוח ואמר: 'הו, עכשיו זה ייקח לי שלושה מסעים'. שוב שרק כדור, שוב נפל אחד הכלים – 'עכשיו זה ייקח לי ארבעה מסעים'. עוד כדור, עוד כלי נופל – 'נו, ועכשיו מט בחמישה'. עובדה ברורה אחת עולה מהסיפור: חובבי שחמט אולי יתעניינו במהלכי המשחק ובמצב הלוח, אבל רוב השומעים והשומעות, כולל אני, יכולים להפיץ את הסיפור הזה גם בלי שום ידע על המשחק המסוים שבמרכזו. זה סיפור עם מצוין, שגיבורו הוא חידת שחמט. אפשר לקרוא לזה סוגת־על, המספרת על סוגה אחרת. חקר הפולקלור גדוש בסיפורים כאלה, על האופנים שבהם סיפורים, בדיחות, פתגמים או שירים נחשפים, נרשמים ומתועדים. מה שאנו קוראים לעיתים נסיבות ההיגוד הוא פולקלור בפני עצמו...״

להמשך המאמר, ראו כאן

עוד על עמוס נוי

אנתרוטיוב - עמוס נוי על כ'שהמזרחים היו המודרנה'

עמוס נוי בפוסט על לימודי פולקלור:

עדים או מומחים - יהודים משכילים בני ירושלים והמזרח בתחילת המאה ה-20

״לספר שיריו הראשון של עמוס נוי - ״שלום לאדון העורב

״לפרויקט מימון ההמונים לספרו השני של נוי - ״קוסם אחד ניסר אותי והלך למקום אחר