פרסומים חדשים

אנחנו רגילים לחשוב על אנטיביוטיקה כעל תרופה, כחומר כימי שנועד להרוג חיידקים. אבל בהודו האנטיביוטיקה היא הרבה יותר מזה. היא מתווכת בין רופא למטופל, בין עובד למעסיק, בין חקלאי לשוק העולמי, בין המדינה לאזרחיה. היא מאפשרת למערכות שלמות להמשיך לתפקד גם כאשר התשתיות שעליהן הן אמורות להישען אינן מתפקדות. במובן הזה, אנטיביוטיקה אינה רק תרופה. היא אחת הטכנולוגיות שעליהן נשענים החיים המודרניים.

אסא (אסי) דורון, פרופסור לאנתרופולוגיה מהאוניברסיטה האוסטרלית הלאומית בקנברה, כותב לבחברת האדם על ספרו האחרון, A World of Resistance, אותו הוא כתב יחד עם אלכס ברום. הספר הוא אתנוגרפיה מעמיקה על משבר העמידות לאנטיביוטיקה בהודו, אך גם על השפעתו על העולם כולו, אשר מחברת בין רופאים, רוקחים, חולים, חקלאים ומקבלי החלטות, יחד עם טכנולוגיות ייצור תרופות, שוק גלובלי, נהרות מזוהמים וחיידקים עמידים. 

.

כאשר פגשנו את סושיל, רוקח בשכונה עממית בהיידראבאד, הוא חצא כדורי אנטיביוטיקה לשניים. הלקוח שלו לא היה מסוגל לשלם עבור טיפול מלא. סושיל ידע היטב שטיפול חלקי עלול לעודד התפתחות של חיידקים עמידים. ובכל זאת הוא הושיט אתה כדורים. "מה אני אמור לעשות?" שאל אותנו. "אני לא יכול לסכן חיים של אדם."

התגובה האינטואיטיבית היא לראות בו חלק מהבעיה. 

אבל האנתרופולוגיה מציעה לשאול שאלה אחרת: איזה עולם חברתי יוצר מצב שבו רוקח הופך לתחנת החירום של מערכת הבריאות? כיצד קרה שאנטיביוטיקה ממלאת את מקומם של אבחון רפואי, ביטחון תעסוקתי ורפואה ציבורית זמינה?

מרגע ששואלים את השאלה הזו, אנטיביוטיקה מפסיקה להיות רק תרופה. היא מובנת ככוח המעצב עולם חברתי שלם. היא מאפשרת לפועל יומי לחזור לעבודה עוד לפני שהחלים באמת, לרופא בבית חולים ציבורי להתמודד עם מאות מטופלים ביום גם כאשר אין בידיו זמן או אמצעי אבחון, למגדלי תרנגולות בלולי עופות צפופים להמשיך לייצר בשר זול, והיא מאפשרת למפעלי התרופות של הודו לספק לעולם תרופות גנריות במחירים נמוכים שכל מדינה יכולה להרשות לעצמה. 

בכל פעם שהיא פותרת בעיה אחת, היא גם יוצרת בעיה אחרת

החיידקים אינם עומדים מן הצד. הם מגיבים. הם מסתגלים. הם משתנים. כך הופכת כל הצלחה של האנטיביוטיקה גם לצעד נוסף בשחיקת כוחה. העמידות לאנטיביוטיה, אחת הבעיות החמורות כיום בעולם המודרני,  אינה אירוע חיצוני המתרחש לאחר השימוש בתרופה. היא חלק בלתי נפרד מהמערכת שהתרופה עצמה מאפשרת.

במהלך עבודת השדה שלנו בהודו הלכנו בעקבות האנטיביוטיקה. מבתי מרקחת ועד בתי חולים. ממפעלים לייצור תרופות ועד בריכות לגידול שרימפס ולולי עופות. בכל מקום מצאנו אותה ממלאת תפקיד אחר, אך תמיד מחברת בין עולמות שבמבט ראשון נדמה שאין ביניהם קשר.

בבתי החולים הציבוריים פגשנו רופאים שנאלצים לקבל החלטות תחת עומס בלתי אפשרי. לעיתים אין זמן להמתין לבדיקות מעבדה, ולעיתים כלל אין גישה אליהן. המרשם לאנטיביוטיקה אינו רק החלטה רפואית; הוא דרך להתמודד עם מערכת שאינה מסוגלתל העניק ודאות.

בחקלאות התעשייתית ממלאת האנטיביוטיקה תפקיד אחר. היא מאפשרת לגדל אלפי תרנגולות או שרימפס בצפיפות גבוהה ולהקטין את הסיכון לקריסת היבול. גם כאן היא אינה רק תרופה. היא חלק מהכלכלה של ייצור מזון זול.

באזורי התעשייה של היידראבאד ראינו כיצד האנטיביוטיקה ממשיכה את דרכה גם לאחר שסיימה את תפקידה הרפואי. שאריות של תרופות מגיעות לשפכים ולנהרות ויוצרות תנאים שבהם חיידקים עמידים משגשגים. אחד מתושבי הכפר הצביע על תעלה כהה ואמר לנו בשקט: "ככה נראית הקדמה בשבילנו."

האנתרופולוגיה אינה מבקשת להחליף את המיקרוביולוגיה. היא מבקשת לשנות את יחידת הניתוח. השאלה איננה רק כיצד חיידקים מפתחים עמידות, אלא כיצד בני אדם בנו עולם שבו אנטיביוטיקה נדרשת כמעט לכל משבר. היא איננה בוחנת רק את החיידק או את המטופל, אלא את מערכת היחסים שביניהם ואת המוסדות, הכלכלה והתשתיות המעצבים אותה.

לכן גם המושג "שימוש לרעה באנטיביוטיקה" מטעה. הוא מטיל את עיקר האחריות על יחידים, בעוד שבפועל האחריות מפוזרת בין ממשלות שאינן משקיעות די בבריאות הציבור, מערכות בריאות הפועלות תחת עומס כרוני, חברות תרופות המייצרות במחיר הנמוך ביותר, חקלאות תעשייתית הנשענת על אנטיביוטיקה, ושוק עבודה שבו יום מחלה אחד עלול לעלות בפרנסה.

העמידות לאנטיביוטיקה איננה כשל של אדם אחד וגם לא של מוסד אחד. היא תוצאה צפויה של הסדר החברתי שנוצר סביב אחת ההמצאות החשובות ביותר של הרפואה המודרנית.

במובן הזה, אנטיביוטיקה אינה רק תרופה נגד זיהום. היא חומר שמחזיק יחד את העולם שבנינו. וככל שהיא מצליחה יותר למלא אתה תפקיד הזה, כך היא גם מאבדת בהדרגה את היכולת לעשות אותו בעתיד.

זו אולי התרומה החשובה ביותר של האנתרופולוגיה להבנת משבר העמידות. היא מזכירה לנו שהחיידקים אינם חיים מחוץ לחברה. הם מתפתחים בתוכה. הם נעים לאורך אותן תשתיות, כלכלות ויחסי כוח שאנו יצרנו. אם כך, העמידות אינה רק מה שחיידקים עושים. היא גם מה שחברות אנושיות מייצרות.

עוד בנושא: