מאמרי אורח

לקראת כנס האונליין הבינלאומי "אתיקות של כוח, רגשות וביוטכנולוגיה" של החוג לאנתרופולוגיה בחיפה שיתקיים ב28-29 ליוני 2021, נפרסם בבחברת האדם סדרת ראיונות עם כל אחת ממרכזות המושבים השונים בכנס. הפעם, שיחה עם ד"ר ציפי עברי מהחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, אשר תנחה ותשתתף במושב ״חיים מוסריים, עבודת אתיקה, והפוליטיקה הגלוקלית של ההולדה״ שיתקיים ביום שלישי, ה29.6, בין השעות 15:30-17:00.

תקציר המושב: חיים מוסריים, עבודת אתיקה, והפוליטיקה הגלוקלית של ההולדה
האנתרופולוגיה של עבודת השארות לכל אורכה – כולל הניהול החברתי-תרבותי של תכנון/מניעת  ילודה, התעברות, הריון, הפסקות הריון, לידה, וגידול ילדים, תורמת גוף ידע עשיר ומעוגן אתנוגרפית להבנת  מוסר ואתיקה כתהליכים חברתיים יומיומיים. שאלות הקשורות בארגון תחילת וסוף החיים מתנסחות במונחי "עולמות מוסר מקומיים", והן מעסיקות פרטים וקהילות בהקשרים חברתיים-תרבותיים-פוליטיים מגוונים, בחברות פרה מודרניות,  ובחברות פוסט תעשייתיות. האנתרופולוגיה הפמיניסטית העכשווית רואה  בטכנולוגיות ההולדה החדשות מסגרת סימבולית ומעשית לדיון בתפישות חיים ומוות, שמתוכה מתנסחות דילמות אתיות חדשות ופרוצדורות ביורוקרטיות לטפל בהן.  תהליך האתיקליזציה – ניסוחן מחדש של מספר גדל של זירות חיים כדילמות אתיות – מואץ  לא רק בגלל קצב ההופעה הגובר של ביוטכנולוגיות חדשות, אלא גם לאור אתגרים סביבתיים, ואתגרי בריאות הציבור  המשנים את האקולוגיה של הולדת ילדים באופן מטפורי וקונקרטי.
המושב יתבונן בדוגמאות אתנוגרפיות כדי לשאול: כיצד א.נשים דנים בשאלה מהי "הולדה אתית" בתוך נופים משתנים של טכנולוגיה וסביבה? מי מוחזק/ת כאחראי על עיצוב דרכים אתיות להביא ילדים? אלו תהליכים נוצרים כדי לאתחל ו/או לנהל את ה"עבודה המוסרית" בהתמודדות עם דילמות שמועלות ומתווכות על ידי טכנולוגיות הולדה ופריון חדשות? מה תובנות אנתרופולוגיות מספרות על הסיכונים העורבים בשימושים לרעה בדיונים אתיים, בהקשר הגלובלי-מקומי של הפוליטיקה של ההולדה.
 
הרצאות:
ללכת לאורך לולאת מוביוס: האתיקה של הולדה ומוגבלות
פרופסור ריינה ראפ, ופרופסור פיי גינסבורג, החוג לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת ניו יורק
אמביוולנטיות מוסרית מבנית ומעלותיה של אי-החלטיות: איך נכנסה בדיקת NIPT אל הטיפול הטרום לידתי בנשים הרות ביפן.
ד"ר ציפי עברי, החוג לאנתרופולוגיה אוניברסיטת חיפה
"פרו ורבו" : פרספקטיבה עכשווית על פריון יהודי-ישראלי
פרופסור דפנה בירנבאום-כרמלי, החוג לסיעוד, אוניברסיטת חיפה
מתדיינת: פרופסור ג'נט קרסטן, החוג לאנתרופולוגיה חברתית, בית הספר למדעי המדינה והחברה, אוניברסיטת אדינבורג

האתיקה והפוליטיקה של תחילת החיים – שיחה עם ציפי עברי. מראיינת גל כהן

מדוע בחרת להנחות מושב זה? מה לדעתך התרומה של מושב זה להבנת מוסר ואתיקה ולהבנת השדה שלך של אנתרופולוגיה של ההולדה?

רציתי להנכיח את האנתרופולוגיה של תחילת החיים, המתבוננת בא.נשים בעיצומן של התחבטויות אתיות אינטנסיביות, ואינה זוכה להתייחסות ראויה באנתרופולוגיה העכשווית של מוסר ואתיקה. אני מבחינה בהטיה מגדרית באנתרופולוגיה העכשווית על מוסר ואתיקה: ניכרת בתחום בולטות של אנתרופולוגים גברים המושפעים מפילוסופיה של המוסר והם  מתייחסים מעט לאתנוגרפיות שכותבות אנתרופולוגיות (בעיקר נשים)  על זירות הקשורות להולדת ילדים. האנתרופולוגים הנ"ל ערים לצבע הפילוסופי החזק של התחום: דידייר פאסין שערך אסופה מרכזית שכותרתה A Companion to Moral Anthropology כותב שוב ושוב כמה חסרות אתנוגרפיות להבנת מוסר ואתיקה בחיי א.נשים. למה לא להתייחס לאתנוגרפיות המרובות על הריון, לידה, גידול ילדים והניווט של א.נשים בתוך המערכות הרפואיות המופקדות על תהליכים אלו? בזירות אלו נשאלות ללא הרף שאלות כבדות בגלוי ובמרומז: מתי מתחילים החיים? מהם חיים הראויים להיוולד? מהי אחריות הורית? במה היא מתבטאת?

ריינה ראפ ופיי גינסבורג הן דמויות מובילות באנתרופולוגיה של ההולדה, האתנוגרפיות שכתבו סובבות סביב סוגיות כאלו. גינסבורג כתבה אתContested Lives   אתנוגרפיה של הוויכוח המוסרי בין פעילות ופעילי pro-life pro-choice  בעיירה פרגו בארה"ב בעקבות הקמתה של קליניקת הפסקות הריון . ריינה ראפ  ב- Testing Women Testing the Fetus התבוננה בדילמות המוסריות שמייסרות נשים אמריקאיות ובני משפחותיהן סביב אבחון מומים עובריים בהריון והחלטות על הפסקות הריון של עוברים עם מוגבלויות. היא כינתה את הנשים ההרות המתמודדות עם החלטות כאלה "חלוצות מוסריות". ראפ וגינסבורג, מציירות תמונות מורכבות של עיסוק יומיומי בשאלות מוסריות, רחוקות משחור ולבן, והן ישתתפו במושב.

מה הביא אותך להתבונן באתיקה בשדות שאת חוקרת?

גם בארץ וגם ביפן הסוגיות האתיות הן בלב עבודתי. בישראל התבוננתי בארגון רבני שחלק מפעילותו עוסקת בתמיכה בהחלטות סביב הפסקות הריון אחרי אבחון של מום בעובר. הרבנים תומכים בזוגות מתוך הבנה שמדובר בחוויה בלתי נסבלת שדורשת ליווי והקלה על העול המוסרי (להרחבת הקריאה בנושא לחצו כאן). ביפן התבוננתי ביועצות גנטיות המנסות לעזור לזוגות לקבל החלטה האם לעבור בדיקת דם שנותנת אינדיקציה על מומים עובריים ועלולה להוביל לבדיקות נוספות והפסקות הריון. היועצות הגנטיות היפניות תמכו בנשים ובני זוגן מתוך הנחות דומות מאוד לאלו של הרבנים.

לפי דעתך כיצד עבודה אתנוגרפית תורמת לחוקרת בהבנת ה"עולמות המוסריים" המתנסחים בשדה?

עבודה אתנוגרפית מפגישה אותנו עם החיים היומיומיים שמעבר לניירות העמדה ולהתחייבויות המקצועיות הרשמיות. בשדה אנו פוגשות א.נשים שעסוקים הרבה פעמים בחתירה להיות אנשים טובים ומוסריים, את ה"סכמות" או ה"מפות" המוסריות שא.נשים "מתדיינים מולן" לגבי השאלה "מהי התנהגות מוסרית?" בהקשר חברתי תרבותי מסויים. ההכרזות הפורמליות לא מספיקות, דרך המעשים שלהם מתאפשר לנו לחלץ את אותם "עולמות מוסריים" המתנסחים בשדה. למשל אילו הייתי מסתפקת בקריאת הנחיות ארגון הגניקולוגיה והמיילדות היפני מ-2013 לגבי הכנסתה של בדיקה חדשה לאבחון מומים עובריים בהריון  לשגרת מעקבי הריון, הייתי אולי חושבת שבדיקות אלו הפכו לנורמטיביות ביפן. אבל  שהות בבית החולים בין המיילדות, הרופאים והזוגות גילתה לי בכמה קושי יישום ההנחיות כרוך. טקסי פרידה מעוברים מופלים, שגיליתי לראשונה בעבודת שדה ב-2017, הנערכים בבתי חולים ביפן, מבהירים שמדובר בטכנולוגיה עם מטען מוסרי בעייתי.

האם ישנם שדות באנתרופולוגיה של ההולדה בהן לא מתקיימות דילמות אתיות?

אם "עבודת אתיקה" היא שאילה על ערך: על מה טוב או רע לעשות/לחשוב/לפעול, אזי איני מכירה זירה שקשורה להולדת ילדים ואין בה דילמות אתיות. השאלה היא באיזו סקאלה מתנסחת הסוגייה כדילמה אתית? עבור מי? באיזה הקשר חברתי פוליטי היסטורי? למשל, בזירה הציבורית הרחבה בישראל, הפסקת הריונות של עוברים שאובחנו עם מוגבלות נחשבת להתנהגות אימהית/הורית אחראית. זה לא אומר שנשים, בני הזוג שלהן ומשפחותיהן לא יתייסרו בדילמות אתיות סביב ההחלטה על הפסקות הריון כאלה בינם לבין עצמם. לכן, הייתי מפרקת את השאלה לתת שאלות: עבור מי מתעוררות או לא מתעוררות דילמות אתיות? באיזה הקשר חברתי-היסטורי-פוליטי? באיזו זירה חברתית? מתי זירת התרחשות אנושית מתנסחת כדילמה אתית? ובאיזה סקאלה מנסחים אותה כך?

בשדות שאני חוקרת איני יכולה לחשוב על זירה נטולת התמודדויות אתיות, אבל כן על הבדלים בין הספירה הציבורית, לקהילתית ולפרטית בהתייחסות לפרקטיקה מסויימת כבעיה אתית. שארות הוא מערכת יחסים חברתית שמעוגנת באתיקה: במערכת רעיונות על טוב ורע, בכל הקשר חברתי-תרבותי-פוליטי-והסטורי.

כיצד לדעתך המחקר האנתרופולוגי ויצירת הידע ,ובאופן ספציפי אפשר לשאול על מחקרייך שלך, משפיע על תהליכי אתיקליזציה בשדה?

אני רוצה להאמין שהתובנות שלי יכולות לסייע לבעלי מקצועות הרפואה להבין טוב יותר את הדילמות האתיות כפי  שהפציינטים/ות שלהן/ם חוות אותן, וגם להזיז הצידה אי הבנות לגבי טיבן של הדילמות האלה. למשל, בעבודה שאלי תימן ואני כתבנו על נשים חרדיות שמקבלות אינדיקציה או אבחנה של מום בעובר, ניסינו להסביר לא.נשי מקצועות הבריאות שגם אם נשים חרדיות מסרבות להמשיך את הבירור הרפואי בטענה שלא יפסיקו הריון בשום אופן, הן ובני זוגן נזרקים אל ייסורים קשים ברגע האבחנה. הסברנו שנשים חרדיות רבות חוות דיסוננס בין הרצון שלהן להתעלות אל דרגתה של אשת האמונה האולטימטיבית שתקבל כל ילד שהקב"ה שולח לה, ובין הפחד לשאת באחריות גידול ילד מיוחד. כלומר, גם נשים מאמינות אינן מקבלות בהכרח בשלווה סטואית את האבחנה על מום בעובר, בניגוד לסטראוטיפים עליהן. ההתמודדות שלהן מורכבת (לקריאה נוספת לחצו כאן וכאן).

כיצד תפישות המוסר איתן את מגיעה לשדה משפיעות עלייך כחוקרת הפועלת בשדה?

ההנחות המוסריות שהגעתי איתן הפריעו לי להבין את השדה. לדוגמא, רק בדיעבד אני מבינה שהתפישה המוסרית שהגעתי איתה לשדה הייעוץ הגנטי ביפן, הייתה שאדם המתקשה לקבל החלטות בעצמו, הוא סובייקט לא תקין. התפישה שקושי בקבלת החלטות מייצג בעיה של הפרט הפריעה לי להבחין, שביפן אדם המתקשה לקבל החלטות מצטייר דווקא באור חיובי. כשהרופא הגניקולוג שמשתף איתי פעולה אמר לי שלפציינטים/יות יפנים קשה להחליט (אם לעבור בדיקת אבחון טרום לידתית) ,אני חשבתי שהוא מתלונן על הפציינטיות שלו. לא הבנתי שלמעשה הוא מתגאה בהן שהן לוקחות ברצינות את ההחלטה.

האם תוכלי לספר על מקרה בו תפיסות המוסר איתן הגעת לשדה המחקר השתנו במהלך עבודת השדה? מה ההשפעות של שינוי שכזה עלייך?

כאדם פרטי תמיד התקשיתי לקבל החלטות, הרגשתי שמדובר בחוסר בגרות מצידי. גדלתי על ברכי התביעה המוסרית לקבל החלטות ומהר. בעולם שבו גדלתי לא להחליט היא התנהלות מגונה. בעבודת השדה ביפן גיליתי שאמביוולנטיות מוסרית  נחשבת דווקא למעלה מוסרית. למדתי מתוך ההתבוננות באנשים בתהליכי ייעוץ גנטי, שמיוחס ערך לחשיבה עמוקה וארוכה על דילמות מוסריות, ובמיוחד כאלו שקשורות לחיים ומוות. בזכות עבודת השדה ביפן והתבוננות בתהליכים איטיים של קבלת החלטות למדתי לזלזל פחות בקושי שלי לקבל החלטות. השדה לימד אותי לכבד את האמביוולנטיות המוסרית שבתוכה אני מוצאת את עצמי לעיתים תכופות כמעט בקשר לכל עניין.

האם יצא לך להבחין בתבניות אתיות חוצות תרבויות בהקשר להולדה ותחילת החיים?

תבנית אחת שקשה להתעלם ממנה היא של (מה שאני מכנה) "אשמה אימהית". בכל זירות עבודת השדה שפקדתי בעשרים השנים האחרונות ניתן היה להבחין במפות מוסריות שניתן לחלץ מן השיח הציבורי-דתי-פוליטי, שאימהות (ובמידה גוברת אבות) ממוקמות כאחראיות על התקינות הפיזית והחברתית של ילדיהן. זה נכון  ביפן ונכון בישראל, זה נכון לאימהות של ילדים רכים או מבוגרים, וגם נכון במקרה של נשים בדרך אל אימהות (כמו נשים הרות או בעיצומו של ניסיון להיכנס להריון ו/או לאמץ ילדים).

הריון מבליט את העוצמה של התבנית המוסרית הזו: עדיין אי אפשר "להחזיק" בידיים את התינוקת, אבל כבר יש כלפיה אחריות מוסרית. הן בחברות (כמו יפן) שבהן הריון מומשג כגידול ילדים תוך רחמי: חברות שבהן החל מן השלבים ההתפתחותיים הראשוניים ביותר, עוברים זוכים להתייחסות כאל תינוקות לכל דבר ועניין,  והן בחברות כמו ישראל, שממשיגות הריון כשלב טנטטיבי של ההורות, נשים מוצאות עצמן נתבעות להפגין אחריות הורית. כזו שתביא באופן אולטימטיבי ללידתה של ילדה בריאה.

התבוננות השוואתית ביפן וישראל מראה שהדרכים להפגין את האחריות ההורית הזו כלפי התינוק או העובר שברחם שונות. בישראל בתחילת שנות האלפיים ועד היום, הדרך למימוש אחריות מוסרית אימהית עוברת דרך שימוש בטכנולוגיות אבחון טרום לידתיות של מומים עובריים שמטרתן למנוע לידה של תינוקות עם בעיות בריאות. לפי הרעיון הזה, ניתן "לבחור" לא ללדת תינוקות לא בריאים, אבל פחות "לייצר" תינוקות בריאים באמצעות תזונת האם פעילות גופנית וכד'. לשם השוואה, ביפן בתחילת שנות האלפיים אחריות הורית בהריון התנסחה כהקפדה על תזונה הנחשבת אולטימטיבית להתפתחות מיטבית של העובר (עפ"י תכתיבים רפואיים) , וניהול אורח חיים הנחשב למיטיב עימו/ה. כלומר האם "מייצרת" תינוק/ת בריאה דרך פרקטיקות יום-יומיות. מערכת הבריאות היפנית התייחסה בחשדנות רבה אל טכנולוגיות האבחון הטרום לידתיות. כעת אני מסתכלת כיצד טכנולוגיות חדשות לאבחון טרום לידתי נכנסות יותר ויותר גם אל מעקבי ההיריון ביפן, אם כי תוך הסתייגויות גלויות של צוותים רפואיים, נשים הרות ובני זוגן. הדיון ההשוואתי באנתרופולוגיה מאפשר להבין את הדילמות האתיות של א.נשים בתוך ההקשרים של עולמות החיים שלהם על כל מורכבותם. 

לקריאה נוספת אודות ספרה של ד"ר עברי שבוחן את תרבויות ההריון והטיפול הרפואי בהריון ובלידה ביפן ובישראל
ד"ר ציפי עברי היא אנתרופולוגית של הרפואה העוסקת במחקר אתנוגרפי של הריון ולידה, רפואה רפרודוקטיבית וטכנולוגיות פריון חדשות. ספרה Embodying Culture: Pregnancy in Japan and Israel (2010) בוחן  את תרבויות ההריון והטיפול הרפואי בהריון ובלידה, ביפן וישראל. מחקריה בעשור האחרון בישראל עוסקים בתיווך הלכתי של רפואת הריון, אבחון טרום לידתי וטיפולי פוריות בהקשר הרחב של הפוליטיקה של ההולדה בקהילות יהודיות שומרות מצוות. כמו כן היא חוקרת את ההשלכות של אסונות מרץ 2011 בצפון יפן על הריון ולידה. מוקד התבוננות אחד הוא כניסתן של בדיקות ד.נ.א עוברי מדם האם  ( Non Invasive Prenatal Test –  NIPT )למעקבי ההריון ביפן מ-2013.  מוקד נוסף הוא התבוננות בחוויות הלידה של נשים ומיילדות שתמכו בהן בעיצומן של רעידות אדמה. בזירות המחקריות השונות ביפן וישראל היא מתבוננת באופן שבו א.נשים נושאים ונותנים על משמעותם של קשרי שארות, משמעותן של חוויות גוף הכרוכות ב"עבודת השארות", חלוקת התפקידים המגדרית המארגנת אותה וחלוקות האחריות המוסרית, המקצועית והרוחנית הכרוכה בהן כפי שהיא מתפרשת בתוך הצמתים הטעונים בין חברה פוליטיקה ודת ובהצטלבויות בין מבני סמכות שונים. לרשימת הפרסומים המלאה שלה לחצו כאן

גל כהן, תלמידת מוסמך בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה בתכנית ההתמחות באנתרופולוגיה רפואית ופסיכולוגית. כותבת תיזה (בהנחייתה של ד״ר ציפי עברי) על חוויות הבדיקה הגניקולוגית השגרתית של נשים בישראל, תוך תשומת לב לבדיקות אבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם.