אנתרופולוגיה בשטח

לעשות אנתרופולוגיה באקדמיה, בעולם בחוץ – ולמה לא גם וגם? ד"ר אפל הוא ראש החוג לאלטרנטיבות בחינוך במכללת אורנים, והוא כותב לבחברת האדם על העבודה שלו – וכיצד היא משלבת גם סקרנות אקדמית וגם פרקטיקה יומיומית בעולם העבודה. 

לאנתרופולוגיה הגעתי כאילו במקרה, אבל בעצם ממש לא. "במקרה", כי עד שחיפשתי מה ללמוד לא לגמרי הייתי מודע לקיומו של התחום כדבר בפני עצמו. לא במקרה, כי בעצם כבר מילדות ריתקו אותי תרבויות שונות (אנושיות ולא רק), מיתולוגיות ונרטיבים תרבותיים, צורות חיים שונות ודרכים מגוונות להבין את העולם ולפעול בו.

אחרי התלבטויות והתחבטויות בשאלות כמו "מה אני רוצה ללמוד?", "מה אני הולך לעשות בחיים?" ו"מה מעניין אותי?", ידעתי לכל הפחות שהכיוון חייב להיות כזה שנוגע בחיבור בין בני אדם והטבע, ושרצוי שיעסוק בזה באופן שמשלב ידע ומחקר תיאורטיים עם עשייה ויצירה בפועל, בעולם הממשי. בסקירה של מגוון מקצועות ותחומים לתואר ראשון גיליתי שיש כזה דבר "אנתרופולוגיה" (חקר בני אדם בעולם!) ושילבתי את זה עם לימודי סביבה (חקר העולם כעולם!). במקביל, התוודעתי והצטרפתי למסלול מיומנויות חיים של ארגון "שומרי הגן" ולשדה חברתי ומקצועי שעוסק במיומנויות קדומות, חיבור לטבע, וחינוך – מה שהיה עתיד להפוך לשדה המחקר (והעשייה) העיקרי שלי. עד היום בעצם. כלומר, משלב מוקדם מאד העיסוק האקדמי היה מבחינתי היבט משלים לעניין כוללני יותר בחיבורים המפתיעים והמעניינים בין בני אדם והסביבה שאנחנו חיים בה.

במהלך השבוע ישבתי בשיעורים, למדתי וקראתי מאמרים וספרים וכתבתי עבודות, ובסופי השבוע ובזמן הפנוי הסתובבתי ביער, גיששתי אחר בעלי חיים, התאמצתי להדליק אש ולבנות מחסות, ליקטתי, חוויתי חיים בקבוצה, ועוד כלמיני חוויות שכאילו לקוחות מאיזו עבודת שדה בשבט נידח. החוויות מהשטח הציפו שאלות והתלבטויות, שהפכו עם הזמן לשאלות מחקר, לסקרנות מקצועית, ולבסיס מקרקע אל מול תיאוריות חברתיות ואנקדוטות מהספרות האקדמית. באופן דומה, כל דבר שלמדתי – בשיעורים באוניברסיטה, במאמרים, בתרגילי תצפית וראיון, וכו' – השפיע על האופן שבו ניגשתי לשדה: להקשרים תרבותיים רחבים של עצם העיסוק באדם וסביבה, ליחסי כוחות והיררכיה, להבדלים חשובים בין הקשר תרבותי אחד למשנהו, ועוד.

עם הזמן ובזכות זה שהיה לי כיוון מרכזי ברור שסביבו הכל נסוב בחיבורים שונים ומשונים, חלקם מובהקים וחלקם רופפים למדי, התברר לי יותר ויותר ששדה הפעולה שלי ושדה המחקר שלי חד הם… שאני ממשיך לחתור באותו נהר גם כשאני ביער וגם כשאני מול המחשב. גם כשאני מלמד סיתות צור, וגם כשאני כותב על זה מאמר. גם כשאני יושב כתלמיד בסדנה לתקשורת מקרבת או בקורס פרמקלצ'ר, וגם כשאני בונה תכנית הכשרת מורים.

זה שהמחקר והעשייה שלי משולבים זה לא אומר שאני עוסק בהכרח ב"אנתרופולוגיה יישומית" או שהמחקרים שלי הם "מחקרי פעולה". בניגוד לדימוי של קריירה באקדמיה ו"מחוץ לאקדמיה", המחקר, הלימודים, העשייה, השדה והאנשים שאיתם אני עושה את כל זה (שכוללים אקדמאים, מחנכים, אנשי שטח, חברים לדרך, ועוד) הם חלק ממארג מורכב ודינמי.

היום אני מוביל תכנית הכשרת מורים באלטרנטיבות חינוכיות במכללת אורנים – תכנית שמשלבת הכשרה לחינוך פורמלי עם היבטים מחינוך יער וגישות רלוונטיות נוספות. העיסוק בחינוך והיציאה כביכול מ"אנתרופולוגיה" – גם היא נולדה בעצם מהשדה עצמו, כש"חינוך יער" הפך לטרנד חינוכי משמעותי בישראל בעשור האחרון. ועדיין אני מחשיב את עצמי מבחינה אקדמית לאנתרופולוג לפני שאני חוקר חינוך. הפרספקטיבה הזאת מאפשרת לי לגשת לחינוך באופן יצירתי ולא-דוגמטי, דבר שאני חושב שהוא נחוץ מאד בימינו. וגם למצוא הרבה השראה במקומות שבהם בני אדם עשו ועושים "חינוך" בלי בהכרח לקרוא לזה ככה – וכך למצוא מודלים מפתיעים ומרתקים במיוחד להבנה ותכנון של תהליכי הוראה ולמידה.

כשאני נתקל בסוגיה או באתגר – בין אם תיאורטיים או טכניים – יש לי הן את המחקר האקדמי והן את שדה הפעולה כמרחבים לבחון ולבדוק, לשחק ולנסות, לנסח ולשייף ולדייק, ולהביא לכדי מימוש. אני בונה תכניות הכשרת מורים עם מודלים של למידה קהילתית ועצמאית בהשראת חינוך אצל ציידים-לקטים, ורגע אחר כך משתמש בתובנות על האתגרים שמאפיינים קהילות ילידיות בעולם היום כדי לאתגר את עצמנו ליצור חינוך שמצד אחד הוא חופשי ועצמאי, אבל גם עומד בדרישות החברתיות הלא פשוטות של מדינת הלאום והמאה ה-21.  זה גם כיף ומרתק, גם מאתגר מאד, וגם בעיקר מרגיש לי נכון ומשמעותי. אני שואב מהשדה השראה, וגם יוצר ותורם בו. אני מבצע עליו מחקר אקדמי, לפעמים מתוך הזרה וריחוק, אבל המחויבות שלי לשדה גם מכריחה אותי למצוא ולדייק את הערך המוסף של מה שגיליתי, ולא לחטוא בכתיבה ופרסום (והוראה) לשם כתיבה ופרסום (והוראה).

לכל מי שמתלבטים אם להיות אנתרופולוגים באקדמיה או מחוץ לה, אני חושב שזו שאלה שנגזרת ממה שבעצם מעניין אותכם בחיים. ברגע שיש משהו שאנחנו באמת סקרנים לגביו ומתהלבים ממנו ונלהבים לעסוק בו, ושדה מחקר שאנחנו צוללים אליו, נפתחות כלמיני הזדמנויות – לשאול שאלות, לגלות תגליות, ליצור ולהיות משמעותיים.