שיעור חברה

טליה טרזה אסן (פוסט-דוקטורנטית בתוכנית עמיתי מרטין בובר, האוניברסיטה העברית), גל לוי (חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה, למדעי המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה) ומחמד מסאלחה (חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה, למדעי המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה) כותבים לבחברת האדם על מאמרם החדש שבחן את פעילותם הפוליטית של בני ובנות נוער במחאה נגד רפורמה המשפטית/ההפיכה המשטרית בשנת 2023:

"נפלתם על הדור הלא נכון" הייתה אחת הסיסמאות הבולטות של תנועת המחאה הנרחבת אשר קמה בישראל בשנת 2023 כנגד הרפורמה המשפטית/ההפיכה המשטרית. למרות שמפגינים בגילאים שונים השתמשו בסיסמא הזו, נוכחותו של דור אחד הייתה יוצאת דופן במיוחד בנוף האקטיביסטי הישראלי – בנות ובני נוער. אלו השתתפו במחאה כיחידים, יחד עם משפחות וחברים ודרך ארגונים אקטיביסטים של נוער, שחלקם צמחו מתוך המחאה.

מחקרים עדכניים חשפו כי בני ובנות נוער היו פעילים פוליטית מאז ומתמיד והם לקחו חלק במחאות חברתיות לכל אורך התקופה המודרנית. כך, למשל, בשביתה של עובדות גפרורים בלונדון על תנאי העבודה המסוכנים שלהן בסוף המאה ה-19 ובמאבק נגד ההפרדה בין שחורים ללבנים במוסדות חינוך בארה"ב באמצע המאה ה-20. לאחרונה, יש נראות גבוהה של נוער שלא רק משתתפים בתנועות מחאה אלא גם יוזמים ומובילים אותן, למשל בתנועת האקלים העולמית Fridays for Future ובתנועה האמריקאית March for Our Lives הפועלת נגד אלימות נשק בבתי הספר ובאביב הערבי. למרות זאת, בעולם, כמו בישראל, בני נוער נתפסים כמי שאינם בעלי הבנה, ידע או עניין פוליטי. נוער העוסק באקטיביזם זוכה פעמים רבות ליחס של התעלמות, זלזול או ביטול מצד מבוגרים, אשר טוענים כי מקומם הראוי הוא לא ברחובות אלא בבית הספר. בהתאמה, החינוך לאזרחות רואה בבני נוער כמי שעדיין אינם אזרחים ומבקש להכין אותם להשתתפות פוליטית עתידית בלבד, תוך עידוד סוגי מעורבות שבעיקר משמרים את הסטטוס קוו ולא מאתגרים אותו, כגון התנדבות פרטנית או, במקרה הישראלי, הכנה לשירות צבאי. כמו כן, מחקרים עדכניים בישראל הראו כי מורים המבקשים לעודד מעורבות אזרחית מוגבלים בעשייתם בעקבות הלחץ של הישגים לימודיים ומנותבים על ידי ההנהלה ליוזמות שמרניות באופיין. זאת ועוד, מורים בישראל נמנעים פעמים רבות מדיונים בסוגיות שנויות במחלוקת בכיתות בעקבות חוסר תמיכה (שלא לומר התנגדות) ממשרד החינוך וחשש מתגובות נגד מצד תלמידות, תלמידים והורים. לנוכח מצב חינוכי זה, ההשתתפות של נוער במחאת 2023 אינה מובנית מאליה. במאמר שכתבו ד"ר טליה טרזה אסן, יחד עם ד"ר גל לוי וד"ר מחמד מסאלחה והתפרסם לאחרונה בגישה חופשית ב-International Journal of Educational Research אנחנו שואלים – כיצד חווים ומבינים בני ובנות נוער שהשתתפו במחאת 2023 את בתי הספר התיכוניים כזירות לחיברות לאקטיביזם פוליטי, במיוחד בהקשר של מערכות היחסים שלהם עם סגל בית הספר ותלמידים אחרים.

המאמר מבוסס על 11 ראיונות עומק שנערכו עם תלמידות ותלמידי תיכון, בגילאים 15-17, אשר היו פעילים באופן קבוע במחאה, חלקם בתפקידי הנהגה. הראיונות בוצעו בשנים 2023-2024 כחלק ממחקר רחב יותר העוסק בחוויות ובתפיסות של צעירים בישראל את לימודי האזרחות והשפעתם על תפיסות האזרחות שלהם. בנוסף, אנו מציגים ממצאים מקבוצות מיקוד שערכו גל ומחמד בסבבים קודמים של המחקר בכדי לבחון את פוטנציאל השינוי ביחסם של בתי ספר לאקטיביזם של נוער בעקבות מחאת 2023.

רבים מהמרואיינים תיארו כיצד בתי הספר תמכו באקטיביזם שלהם. התמיכה התבטאה בדרכים שונות, חלקן סמויות יותר – כגון שיעורים שהוקדשו ללימוד דמוקרטיה וקיום דיונים בנושא הרפורמה והמחאה – וחלקן גלויות יותר – הצדקה מפורשת של חיסורים שנגרמו בעקבות השתתפות במחאות ואף ארגון הפגנות משותפות של מורים ותלמידים בזמן הלימודים. עם זאת, המשתתפים תיארו את הלחצים שבתי הספר היו נתונים תחתם, אשר נבעו בין היתר מהאיסור של שר החינוך לעסוק ברפורמה ובמחאה בכיתות ובשל מגוון הדעות הפוליטיות של התלמידים וההורים. חלק מהמרואיינים סיפרו כיצד בתי ספר אסרו על תלמידים לדבר על ענייני השעה ובבתי הספר בהם התקיימו הפגנות משותפות עם התלמידים אסרו על העברת ביקורת על פוליטיקאים או העלאת מסרים נגד הכיבוש.

מרבית המרואיינים ציינו כי במהלך המחאה בתי הספר עודדו את האקטיביזם שלהם באופן פעיל יותר מאשר בעבר. עם זאת, הם גם הדגישו שמדובר בבתי ספר "מיוחדים" – כאלו המקדמים פילוסופיות חינוכיות ספציפיות, תומכים בערכים ליברלים או מזוהים עם השמאל הפוליטי. חשוב לציין כי בתי ספר אלו משרתים ברובם קהילות ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. בקבוצות מיקוד אשר ערכו גל ומחמד ב-2020 העידו אקטיביסטים שבתי הספר הממלכתיים שבהם למדו, המשרתים קהילות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר, עודדו צורות שגרתיות יותר של מעורבות, כמו התרמה לנזקקים וצביעת ספסלים. נראה כי בתי הספר אשר תמכו בפעילות פוליטית של תלמידים ותלמידות במהלך המחאה היו כאלו ששירתו קהילות שנטו להזדהות עם המחאה. לבתי ספר אלו היה מרחב תמרון רחב יותר לתמוך באקטיביזם של תלמידים, בין היתר כי היו להם את המשאבים החומריים, החברתיים והסמליים הנחוצים לכך וכי הורים רבים השתתפו גם הם במחאה.

לבסוף, בניגוד לתפיסות הרואות בחיברות פוליטי וחינוך לאזרחות בבית הספר כתהליכים אותם מובילים המורים, המשתתפים תיארו גם את החשיבות של חבריהם וחברותיהם לספסל הלימודים בעיצוב האקטיביזם שלהם. עבור חלק מהמרואיינים בית הספר שימש כמרחב בו הם יכולים לפגוש תלמידים ותלמידות בעלי דעות מגוונות, לתלות פלייארים של המחאה, לקיים דיאלוג פוליטי ולעיתים אף לעודד תלמידים ותלמידות להצטרף להפגנות. מנגד, היו מרואיינים שתיארו כי דיונים פוליטיים משמעותיים לא התאפשרו מכיוון שהידע של רוב התלמידים והתלמידות לא היה מעמיק מספיק או כי דיונים כאלו נטו להתלהט ולהוביל למתחים בינאישיים. חלקם אף תיארו כי הם זכו לכינויי גנאי מצד תלמידות ותלמידים בגלל דעותיהם הפוליטיות והאקטיביזם. כתוצאה מכך, חלק מהמשתתפים נמנע משיח פוליטי עם תלמידים אחרים.

לסיכום, במאמר זה אנו מביאים את נקודות מבטם של בני ובנות נוער אקטיביסטים בכדי לשרטט את התנאים הספציפיים שאפשרו לסגל החינוכי בבתי ספר לעודד אקטיביזם של תלמידות ותלמידים. במקביל, אנו מצביעים על המגבלות שבתי הספר פעלו תחתן ונכפו על המעורבות של התלמידים. מגבלות אלו שיקפו לחצים מצד משרד החינוך ובמקרים מסוימים גם את גבולות תנועת המחאה עצמה, אשר ביקשה לשמר את הסטטוס קוו היהודי-דמוקרטי ואיתו היררכיות אתנו-לאומיות ובמיוחד הדרה של הפלסטינים. הממצאים שלנו מצביעים גם על החשיבות של קבוצת השווים בבית הספר עבור אקטיביזם של נוער, נושא אשר עד עתה זכה לתשומת לב מועטה במחקר ובחינוך לאזרחות. לטענתנו, מאפיינים מסוימים של מוסד בית הספר, במיוחד חובת הנוכחות, המגע היומיומי הנרחב והחיים החברתיים האינטנסיביים, הופכים אותו באופן פוטנציאלי לקרקע פורייה לחיברות פוליטי אשר מובל על ידי תלמידות ותלמידים. לבסוף, בניגוד לתפיסה הרווחת לפיה בני ובנות נוער הם אזרחים עתידיים בלבד, אנו מבקשים להראות כי לבני ובנות נוער ישנם אינטרסים פוליטיים בחברה בה הם חיים וכי הם מבטאים אותם ונלחמים למענם.

לקריאה נוספת: