שיעור חברה

מה בין חינוך לאנתרופולוגיה? בפינה החדשה "שיעור חברה: יומנה של קהילת האנתרופולוגיה של החינוך" נבחן את הסוגיות העולות במרחב המשותף בין שני התחומים. אנתרופולוגיה של החינוך עוסקת במגוון רחב של מחקרים הבוחנים את יחסי הגומלין בין תרבות לבין חינוך פורמלי ובלתי־פורמלי, בקרב ילדים ומבוגרים. בפוסט הראשון בסדרה שוחחה נעם שר שלום, רכזת קהילת אנתרופולוגיה של החינוך ומאסטרנטית באוניברסיטה העברית, עם פרופ' דבי גולדן, ממייסדות ומובילות התחום בישראל, על הסרט "יסודי" (Apprendre), בבימויה של קלייר סימון, שהוקרן באירוע הפתיחה של פסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי ה־14. הסרט מציע הצצה לחיי היומיום בבית ספר יסודי בפרברי פריז, ומלווה את הכניסה לשעריו לאורך שנת הלימודים: ילדים וילדות של מהגרי מעמד עובדים, מורים ומורות.

תמונה ראשית: מתוך הסרט "Apprendre".

בשיחה מספרת פרופ' גולדן על ההקשרים האנתרופולוגיים שמעלה הסרט ועל נקודות המבט שהוא מציע להבנת חינוך בחברות רב־תרבותיות:

מה קורה בסרט מנקודת המבט שלך כאנתרופולוגית של תחום החינוך?

הסרט הוא סרט של שוטטות בבית הספר. בשיעורים, בהפסקה, תוך מבט מקרוב על המורים והמורות ועל התלמידים והתלמידות. נקודת המבט של הבמאית – מלאה בחיבה, אהבה וכבוד, דומה לנקודת המבט של אתנוגרף שנכנס לבית הספר כזירה חברתית. האהבה היא נקודת מוצא, שממנה מתגלה המורכבות של המציאות שהבמאית משוטטת בה. 

ספרי קצת על אהבה כנקודת מוצא. למה את מתכוונת?

אני מניחה שהרעיון הזה צמח מהשנים שלי בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, שם זכיתי ללמד ולהנחות נשות ואנשי חינוך – אנשים אופטימיים מטבעם. מהם למדתי לגשת אל האנשים שמסקרנים אותי בלב פתוח. זו אהבה, אבל לא סנטימנטלית, אלא נקודת מוצא שקוראת להעמקה – ליצירת היכרות עם האנשים שמעניינים אותי מתוך רצון כן להבין אותם ואת עולמם.  

כשצפיתי בסרט, נקודת מבט זו של הבמאית הסבה את תשומת ליבי להיותו של בית הספר זירה של עבודה תובענית עבור כל המעורבים – משהו שהזכיר לי את שם השיר של הביטלס It's been a hard day's night. בית הספר גדוש בפעילויות שונות, כשכל פעילות היא הקשר חברתי חדש – שיעורים שונים שדורשים מיומנויות שונות, חצר בית הספר בו הילדים נאלצים להתמודד עם יחסים חברתיים מורכבים ומתקשים להתקיים באופן מכובד ומכבד, וגם אצל המורים ניכרת תחושה של עייפות וחוסר אונים. 

מה הקשיים בעינייך כאנתרופולוגית בבתי ספר?

האתגר מבחינתי הוא הקושי לגלות את השאלות המעניינות. בית הספר הוא מוסד בסיסי ומוכר בחיים היומיומיים שלנו כהורים וכתלמידים. הניסיון לחזור לשם ולגלות את השאלות המעניינות הוא אתגר. כשצפיתי בסרט, נזכרתי באתנוגרפיה הראשונה שערכתי בגן ילדים – במשך שלושה חודשים ראשונים של עבודת השדה ביליתי רק בניסיון להבין מה מתוך השגרה, שהיא לא פעם משעממת וחוזרת על עצמה, מעניין. 

כניסה לשדה המחקר בתחום החינוך, אולי בעצם כמו בכל עבודה אתנוגרפית, דורשת שהייה וסבלנות ארוכת טווח. דרוש זמן עד שהשאלות יתגלו בפנינו. בסוף אגלה את השאלות בהתאם לנקודת המבט שלי, אך הסבלנות הדרושה נוגדת לא פעם את הציפיות המוסדיות – הן של בית הספר בו אנחנו עורכים את האתנוגרפיה, אשר לעיתים מצפה ומקווה שנציע פתרונות לבעיות מעשיות והן של האוניברסיטה, אשר דורשת מאיתנו לדעת מראש מה אנחנו מבקשים לחקור. זוהי סתירה מהותית בין ההכשרה המקצועית שלנו כאנתרופולוגים, לבין דרישות מוסדיות.

ספרי על נקודות מעניינות שעלו אצלך בעת צפייה בסרט

הסרט נפתח בבוקר, כשהאימהות (בעיקר) מביאות את הילדים לבית הספר ונפרדות מהם. רגע הפרידה נע בין שמחה לבין עצב ומסמן את היחסים המורכבים בין שני מוסדות מרכזיים בחברה – הבית והמשפחה מצד אחד והמוסד החינוכי מצד שני. בנוסף, רגע הפרידה הוא מעין אקט של הגירה – הילדים עוזבים את הבית ונכנסים לעולם הבית ספרי, עם שפה, כללים ותרבות שונים. במובן הזה הם "מהגרים" בכל בוקר מחדש.  

מנקודת המבט של הסרט, היום מתחיל בשער בית הספר והבית כמעט ולא מופיע בו. אפשר לומר שהבמאית מאמצת את נקודת המבט הבית ספרית: בית הספר לוקח אחריות על הילדים מהרגע שהם נכנסים לגבולותיו, ופחות סקרן לגבי חייהם שמחוץ לשער. זה הזכיר לי את הרציונל התרבותי של "קליטת עלייה" שהופיע בעבודת הדוקטורט שלי, אשר ליוותה מהגרים מברית המועצות בשנותיהם הראשונות בארץ. גם במקרה זה, עבור הישראלים הקולטים, הסיפור של המהגרים התחיל מהרגע שבו הם "נוחתים" בישראל ומה שהיה לפני כן נהיה פחות מעניין ורלוונטי. 

מה שעוד עניין אותי בצפייה בסרט זה שברור לנו מיד שמדובר בבית ספר. המבנה, המרחב, הזמן, החלוקה של היום לשיעורים ולהפסקה, הכיתות של הילדים שמאורגנות על פי קריטריון  הגיל, הפדגוגיה – כל אלה מוכרים לנו היטב – אין הפתעה. ההיבט הזה מעלה שאלות מעניינות על הקשרים גלובליים ולוקאליים בתחום החינוך ומציב שאלה עבור האנתרופולוגית– אם אכן הכל "אותו הדבר", מה התפקיד שלנו? מה נשאר לגלות?

כשאני ניגשת לזירה חינוכית מעניין אותי להתחקות אחר אותו מפגש בין בית הספר כתופעה גלובלית, עם מאפיינים אחידים כאלו, לבין האופן שבו תופעה זו נפגשת עם מציאות מקומית: המדינה, השכונה, הקהילה. אפשר להסביר את העובדה שבית הספר הצליח להתמקם היטב בנוף החינוכי ברחבי העולם בכך, בין היתר, שהוא הצליח להתאים את עצמו להקשר התרבותי הספציפי בו הוא ממוקם. 

בסרט יש התייחסויות אל ההקשר המקומי?

ההקשר המקומי נוכח בכמה סצנות בסרט. עניין המעמד החברתי של תלמידי בית הספר עולה בסצנה בה התלמידים משתתפים באירוע מוזיקאלי – לא כשותפים פעילים בדומה לתלמידי בית ספר אחר ממעמד הביניים – אלא כקהל סביל. הסרט גם מראה את הדגש הבולט על שפה – שיעורי דקדוק ולשון, קריאה בקול מספרות גבוהה ולימוד של "איך לדבר נכון". הסצנה היחידה שבה הילדים מביאים את הבית אל תוך הכיתה היא כשמורה מזמינה אותם לדבר על דת – עד כמה הדת חשובה להם והאם להיות נאמנים לתכתיבים דתיים. בצרפת, עם הדגש על עיקרון החילוניות במרחב הבית ספרי ואיסור על לבוש סממנים דתיים בולטים, זו שאלה טעונה מאוד. פתאום השיח הכיתתי פוגש ויכוח ציבורי רחב.

הדגש הבולט על שפה, מעלה גם שאלה: מה עושים ילדים וילדות שמתקשים בשפה? חלקם מהגרים שהגיעו לצרפת רק לפני זמן קצר. במקום בו שליטה בשפה מילולית נחשבת מפתח להצלחה ולהשתתפות, מה המשמעות של היות "ללא מילים"? במהלך הסרט רואים מצבים בהם המורות מנסות לדובב את התלמידים ולעיתים התלמידים מגיבים בשתיקה. שתיקה היא סמן מעניין של יחסי כוח בחברה. השתיקה בקרב הילדים היא לא רק חוסר אונים; היא גם עמדה. 

כמו כן, כאשר אין מילים, הגוף נכנס – אולי אפילו "מתפרץ" – לתמונה: לבוש, סגנון הליכה, שירה, מוזיקה, תנועה. כל אלה הופכים למשאב חשוב עבור התלמידים והתלמידות כדי להכריז "אני כאן", בזירה שבה השפה המילולית שולטת. כאנתרופולוגיות, במיוחד כאשר אנחנו פועלות בזירה שיש בה יחסי כוח סביב השפה, כמו בית הספר, מתבקש להרחיב את העדשה כך שלא רק נשמע אלא גם נתבונן. 

על קהילת אנתרופולוגיה של החינוך: הקהילה הוקמה על מנת לייצר מרחב לחשיפה ודיון על מחקר בתחום: לקדם חקר זירות החינוך ופרקטיקות חינוכיות בכלים אנתרופולוגיים ובאמצעות השימוש במושגים ותיאוריות אנתרופולוגיות, אשר מאפשרים מבט ניואנסי על המצאיות החברתית וסוביקטיביות אנושית בהקשריה התרבותיים הרחבים. אנו מזמינות את כולן.ם להצטרף לקהילה, דרך הלינק המצורף: https://chat.whatsapp.com/JXWvrlF0a7OHYd4B5H7wV7

לקריאה נוספת: