אנתרופולוגיה לשבת

כיצד החיפוש אחר האהבה הפך למרכזי בנסיון לפתור את ״בעיית הרווקות" בציונות הדתית? מדוע השתנה הייעוץ לרווקים דתיים בשנים האחרונות ואיך זה יכול ללמד אותנו על ערכי המשפחה העכשווים? מאמר חדש לארי אנגלברג (המכללה האקדמית הדסה)  בכתב העת "עיונים". המאמר דן בתמורות שחלו בייעוץ לרווקים בחברה הציונית דתית לאורך השנים. אנגלברג משווה בין תוכן הייעוץ שנותנים מומחים מסוגים שונים לרווקות ורווקים ציונים דתיים היום לבין תוכן הייעוץ שניתן לפני כעשרים שנה ומראה כיצד החיפוש אחר ׳האהבה׳ הפך להיות מרכזי בשילוב חדש של ניו אייג', פסיכותרפיה ואמונה דתית מסורתית. 

במשך שנים אני עוסק בתחום חקר הרווקות והרווקים הדתיים ולפעמים נדמה לי שהמחקר שלי מוכנס למשבצת של נושא חביב אך "קטן"  שעוסק בהתמודדויות של קבוצה מסוימת של אנשים, אולי כאלה שאפשר לאפיין כמוחלשים ובוודאי כשוליים.

למעשה, סוגיית הרווקות מאירה על היחס לנושא מרכזי מאוד בכל חברה דתית עכשווית – ערכי המשפחה. היבט זה בולט במיוחד בחלק של המחקר שעוסק בתגובת גורמים שלוקחים על עצמם לנסות ולתת מענה למה שהוגדר לפחות בעבר כ"בעיית הרווקות". אופי ההנחיה וההדרכה המוצעים לרווקים ולרווקות מלמדים רבות על תפיסת העולם והמטרות של מי שמציע את ההדרכה.

כאמור, אני עוסק כבר שנים בתחום הזה. הספר שלי בשפה העברית שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת בר אילן בשנת 2020 "רווקות מתמשכת בציונות הדתית: דתיות ואינדיבידואליזציה במודרנה המאוחרת" מבוסס בעיקר על מחקר הדוקטורט שהתקבל בשנת 2011. בשנת 2022 ערכתי מחקר המשך לקראת פרסום ספר באנגלית בהוצאת לקסינגטון (הספר יצא לאור לפני שנה Religion and Singlehood: The case of Israeli Religious Zionist singles). במחקר ההמשך גיליתי התפתחות מעניינת בתחום ההדרכה שמוצעת לרווקים על ידי גורמי סמכות בציונות הדתית. החלטתי להעמיק עוד בנושא זה והתוצאות פרוסות בפניכם במאמר זה. 

ההתפתחות המשמעותית ביותר שהתגלתה בממצאים נוגעת ליחס לתקופת החיפוש אחר בן זוג. לפני עשרים שנה הרבנים שעסקו ברווקות ראו ברצון להתאהב קודם לנישואין ביטוי להשפעה תרבותית מערבית שלילית. ההתאהבות צוירה כביטוי רגשי שטחי שעתידה להתמסמס במהרה, והיא הונגדה לתפיסה שאופיינה כיהודית – של זוגיות המבוססת על נתינה הדדית ועבודה רגשית. כלומר רעיון ה"אהבה כעבודה" (מושג של אווה אילוז), שצמח מהשיח הפסיכו-תרפויטי, נוכס, ותואר כגישה היהודית לנישואין. עמדה זו נוסחה לראשונה על ידי הוגים חרדים בסוף המאה העשרים והיא אומצה בראשית האלף על ידי רבנים ציונים דתיים, על אף שבציבור זה תהליך ההיכרות ארוך וממושך יותר. 

בעשור השלישי למילניום הגישה של המייעצים לרווקים ציונים דתיים השתנתה לחלוטין. כעת הרווקות מתוארת כמסע שבו האדם מחפש את בת זוגו וגם את עצמו. תהליך זה מתואר כרוחני באופן שמשלב דתיות, רוחניות וטיפול. הקב"ה מעביר את האדם מסע עד שימצא את מה שמדויק ביותר עבורו. בהקשר זה המילה "מדויק" זוהתה כמילת מפתח. לטענתי שינוי זה מבטא שילוב חדש של ניו אייג', פסיכותרפיה ואמונה דתית מסורתית. 

כך לדוגמא ענהאל שמואלי, סלבריטאית מגזרית שהתפרסמה בזכות תכנית הריאלטי "המרוץ למיליון" ביחד עם בעלה עקיבא, או "שושי ושושה" כפי שהם כינו זה את זה בתכנית, נתפסת כמי שהצליחה למצוא ולתחזק זוגיות טובה ומוזמנת מדי פעם להרצות בפני רווקים ורווקות דתיים. בהרצאה היא מתארת כיצד לפני שפגשה את עקיבא הכירה גבר אחר שנדמה כגבר המושלם עבורה, גבר אלפא ישראלי יוצא סיירת. מערכת היחסים שלהם נמשכה שנים אך בסוף זה לא הסתדר. הקב"ה ידע שהוא לא מדויק בשבילה. גם לאחר שפגשה את עקיבא לקח זמן רב עד שהוא השתכנע שכדאי שינשאו. זהו תיאור של מסע רגשי -רוחני ארוך שמובל על ידי הקב"ה שיודע מה "מדויק" עבור כל אדם. כלומר מה נכון לו או לה רגשית ורוחנית. 

מוסר ההשכל הנלמד מהסיפור של ענהאל רחוק מרחק רב מההדרכות של רבנים לרווקים דתיים שנפוצו בציונות הדתית בראשית המילניום – שהאהבה איננה חשובה, "תמצא מישהו שאתה מסתדר איתה סה"כ וזה מספיק, כי העיקר ממילא העבודה שמתרחשת אחרי הנישואין. הרבנים והרבניות שהרצו בפני רווקים דתיים באותם השנים עודדו אותם לא לצאת יותר ממספר פעמים עם כל מועמד. רב אחד אף אמר שאדם שיפגוש יותר מחמש מועמדים ולא יחליט להינשא להם – הבעיה אצלו. כלומר הרבנים ניסו לכוון לתהליך היכרות קצר ותכליתי כפי שמתקיים אצל חרדים. בתיאור של שמואלי לעומת זאת, החיפוש אחר אהבה הופך למסע רוחני.  

מה שניתן להבין מהסיפור של ענהאל שמואלי הוא שארגונים ציונים דתיים המזמינים אותה לדבר סבורים כנראה שזהו מסר שכדאי שרווקים ישמעו. גם מפי רב עכשווי ופופולרי בקרב רווקים צעירים, כמו הרב יעקב ורשבסקי, ניתן לשמוע מסרים דומים – על כך שאהבה היא מסע. הוא מעודד צעירים להיות קשובים לעצמם וללכת בעקבות לבם ולא בעקבות תכתיבים חברתיים. שוב, מסרים הרחוקים מרחק רב מההנחיות של רבנים ציונים דתיים בראשית המילניום שחיקו את המסרים של רבנים חרדים ליוצאים לשידוכים במגזר זה ואשר כיוונו את חיציהם כנגד ה"התאהבות" שתוארה כרכיב תרבותי מערבי נחות. 

לעומת זאת, עצם הראיה של הנישואין כיעד נעלה שמתאים לכולם נותר כשהיה בראשית המילניום. בדומה לכך, גם לא חל שינוי משמעותי בשיח המגדרי שאפיין את הייעוץ לרווקים ואשר התמקד בהבדלים בין המינים. לבסוף, בתחום היחס לחריגות מדרישות ההלכה בתחום המיני, נמצא כי היום ישנה גישה מכילה יותר. על אלו תוכלו לקרוא בפירוט במאמר. 

הטענה שלי הנה שכל אלו ביחד מתכנסים לעמדה מעודכנת המתיימרת להציע פתרונות לאדם הציוני-דתי העכשווי לא רק ביחס לרווקות אלא גם לדוגמא – ביחס לאתגרים שיפגוש לאחר הקמת משפחה. גישה זו (שאפשר לאפיין כ"דתיות של יומיום"  lived religion מפני שהיא איננה מנוסחת בכתביהם של פילוסופים או רבנים דתיים מובילים אלא צומחת מלמטה, ממטפלים, מחנכים וסליבריטאים דתיים) מותאמת במיוחד לרוח תקופתנו. 

  עוד בנושא: