לא דופקים חשבון, אחווה גברית בברברשופ
כורסאות עור חום כהה, מעט משופשף, דלפקי עץ, כיסאות מספרה מתכתיים בסגנון נוסטלגי וסמלילים מוקפדים של גברים משופמים עם בלורית, אלו לא סתם מספרות, זה הברברשופ. שירה סער משתפת את בחברת האדם במחשבות מתוך התזה שכתבה באוניברסיטת חיפה על המרחב הגברי החדש המשלב בין טרנדיות, גבריות ואינטימיות:
התזה שלי עוסקת בתופעה שצמחה בעשורים האחרונים בעולם ובכלל זה גם בישראל – מספרות גברים מסוג "ברברשופ". במחקר שלי בחנתי כיצד מרחב המספרה משמש זירה של מתחים בין מעמד, צרכנות וגבריות. התמקדתי בעבודת הגבולות המגדרית, הרגשית והמקצועית שהספרים נדרשים לבצע.
במהלך המחקר עלו כמה נקודות מעניינות: הספרים מתמודדים עם מתח בין השאיפה להשתייך למעמד אורבני ואינטלקטואלי לבין הרצון לשמור על אותנטיות אישית ומקצועית. במקביל, קיים מתח מתמיד בין התחדשות לנוסטלגיה, כאשר הספרים מנסים לשלב בין טרנדים עכשוויים לבין הדימוי הקלאסי של מספרות גברים. לצד אלה, עניינה אותי האינטימיות הבלתי נמנעת בין הספרים ללקוחות, אשר יוצרת מערכת מורכבת של מתחים ועבודת גבולות, עליה ארחיב כעת.
הברברשופ הוא מרחב ייחודי – באופן מסורתי הוא גברי, הוא מוקדש לגברים, והפרקטיקה המרכזית בו היא טיפוח. בהתאם לכך ספר הגברים, בתור גבר שתפקידו לטפח גברים אחרים, נמצא במקום ייחודי בקרב נותני השירות. במספרות במחקר שלי, בשונה ממספרות גברים שכונתיות, הלקוחות מבלים פרק זמן משמעותי תחת ידיו של הספר, זמן שכולל תספורת, טיפוח זקן ולעיתים טיפולים נוספים לעור הפנים. הביקור במספרה מכיל אינטראקציות ורבליות ופיזיות בין הספר ללקוח. במבט חיצוני, האינטראקציות האלה נראו לי אינטימיות למדי. במחקר שלי רציתי להבין איך רגעי האינטימיות הללו נתפסים ומנוהלים על ידי המשתתפים.
במרחב של הברברשופס שבהם ביקרתי מתרחשת עבודה מעניינת של יצירת גבולות בין אינטימיות רצויה לבין כזו שאינה רצויה, שאותה מובילים הספרים במקום. לטענתי, האינטימיות הרצויה בין הספר ללקוח היא יחסי חברות הטרו-סקסואליים הנמצאים בתוך המסגרת המקצועית, וחצייה של גבולות עדינים מאיימת לערער על אותה אינטימיות. חילקתי את הפרקטיקות של עשיית הגבולות שמצאתי בשדה לשלוש תמות מרכזיות של תקשורת בין הנוכחים בשדה: שיחה, מבט ומגע.
- שיחה ועבודה רגשית
כששאלתי ספרים שונים למה הם בחרו לעבוד במספרת גברים ולא נשים, אחד מהם ענה לי: "גברים ונשים זה שתי [כך במקור] עולמות שונים. אוקיי? מספרת נשים פחות מעניין אותי. מספרת גברים זה אתה בא, אתה יכול לדבר כמו שאתה, תהיה מי שאתה, תעשה מה שאתה רוצה, זה גברים, את יודעת. נקרא לזה האופי הגס של הגבר. כביכול. […]לא צריך לדפוק חשבון […] בסוף, זה מקום רק לגברים, שהגבר מרגיש פה הכי בנוח בעולם."
שאלתי את עצמי, האם אכן מדובר ב"להיות מי שאתה", או שמא הגבר דווקא מתאים את עצמו לאותו מרחב ולציפיות של המרחב ממנו? לטענתי, ההצהרה על השיחות שמתנהלות בין הספר ללקוח כשיחות "גבריות" או "גסות" היא חלק מיצירת הגבולות של הספרים סביב העובדה שהמקצוע שלהם דורש עבודה רגשית (עוד על המונח אפשר ללמוד אצל (Hochschild, 1983. כלומר, על מנת להרחיק את עצמם מעבודה המערבת רגש כחלק מהשירות, כמו יצירת אינטימיות בעזרת אותנטיות מדומה, הספרים טוענים שהשיחות הן אכן אותנטיות ומתאפשרות בזכות החיבור הגברי בינם לבין לקוחותיהם.
על הספר, כמעניק שירות פיזי שאינו בעל הכשרה רבה, להבדיל מרופא למשל, להיות בעל אותם כישורים בינאישיים הנחשבים נשיים בשוק העבודה. הם מבינים שחלק מהותי מעבודתם הוא רגשי; אחד הספרים אמר לי פעם שבסוף יום עבודה, במילותיו, הוא "מגיע הביתה ונכנס גמור למיטה", כי הוא "כל היום מבלבל ת'מוח לאנשים והם מבלבלים לי". הוא הוסיף והסביר, "אני לא מתעייף פיזית מהעבודה הזאת, את יודעת בסופו של דבר הם תמיד אומרים, ספר זה כמו פסיכולוג. יושבים פורקים את החיים שלהם לפעמים, מה היה מה לא היה וזה." על מנת לנטרל את ה"נשיות" המוטמעת בעבודתם ובכישורים הנדרשים מהם, הספרים מקפידים על ניהול שיחות "גבריות" לתחושתם. הם יוצרים מרחב בו אפשר לדבר על נושאים אינטימיים ששייכים למרחב הפרטי. התחושה של הלקוח ושל הספר שהם נמצאים בין חברים מטשטשת את הגבול בין יחסים אישיים לבין יחסים מקצועיים עבור שניהם, ונוצר משחק של אותנטיות שיוצרת תחושה אינטימית, או להפך.
באמצעות ייחוס של אותנטיות לשיחות עם הלקוחות, הספרים נמנעים מלהצטייר כנותני שירות ש"מוכרים" אינטימיות כחלק מהמוצר, כפי שקורה במקצועות אחרים, כמו שירותי מין או כמו הדיילות שהוכשילד ביססה את המחקר שלה עליהן, מה שעלול לערער על תחושת הגבריות העומדת בבסיס המקצוע מבחינתם.
- מבט
דרך נוספת לשמר את האווירה הגברית הרצויה, האותנטיות הגברית המדומיינת כהטרוסקסואלית, היא לבחון ביחד נשים שעוברות ברחוב. ברברשופס לרוב ממוקמים על שפת הרחוב עם חזית שקופה, כך שיש ראות ברורה מהפנים אל החוץ ומהחוץ אל הפנים. בשלב די מוקדם בעבודת השדה הבנתי שזה מנהג נפוץ במספרות גברים. הפרקטיקה הזאת מבססת אקסקלוסיביות; הומוסוציאליות, האחווה הגברית, מתכוננת במרחב המספרה תוך מפגן כוח של האקסקלוסיביות הגברית, ומעמידה נשים והומוסקסואלים בעמדה של הדרה (Kaplan 2005: 592).. בעזרת המבט המחפיץ על נשים הספרים מדגישים את המשותף להם, או ליתר דיוק את המשותף הרצוי – נטייה מינית סטרייטית – על ידי בחינת נשים, וכך מבטאים את תחושת הנוחות שלהם במרחב מצד אחד, אבל גם את הפיקוח על הגבולות ההטרו נורמטיביים מצד שני.
פרקטיקה נוספת של יצירת גבולות באמצעות מבט קשורה ביחסים הבינאישיים בין הספר ללקוח: כשהספרים מדברים עם הלקוחות שלהם במהלך התספורת, שניהם מביטים זה בזה ומדברים אך ורק דרך המראה. נעם, עובדת הקבלה של מספרת בסטמן ואינפורמנטית המפתח שלי, הסבירה לי שאם לקוח מסתכל להם באופן ישיר בעיניים שלא דרך המראה, התחושה של הספרים, כפי שהם מדווחים זה לזה אחרי התספורת, היא משהו כמו "הבן זונה הזה הסתכל לי בעיניים". העובדה שקשר עין ישיר נתפס כלא רצוי אינו מפתיע, מחקרים מראים שגברים תופסים קשר עין ישיר כדבר פחות מתאים ומתבקש בסיטואציות שונות מאשר נשים. (Ellsworth& Lee, 1975:608). יצירת קשר עין וקרבה פיזית הן שתי דוגמאות לאינטימיות המוטמעת בעבודת הספר מול לקוח. הספרים מטעינים את קשר העין במשמעות אינטימית מינית, ונרתעים ממנו. המראה משמשת להם מחיצה, אמצעי מתווך דרכו אפשר להסתכל מבלי ממש להישיר מבט. כאשר הם מדברים ביניהם או פונים זה לזה תוך שיחה שאינה קשורה לתספורת, הקשר ביניהם נוצר דרך המראה. מעניין לחשוב על האינטימיות המיוחסת למבט ישיר ללא תיווך הראי בהקשר הזה. המבט הישיר פתאום מתנקה מאותה רשת של השתקפויות וכפילות מבטים, ונשארת האינטראקציה הגולמית בין שני סובייקטים. אינטימיות כזאת מפרה את תחושת 'הנוחות' שהספרים מנסים לשמר. האינטימיות בין שני גברים הטרו רצויה כאשר היא אותנטית בעיניהם, כלומר מאפשרת לספר וללקוח להרגיש בנוח כחברים-אחים. האינטימיות הנובעת מהמבט הישיר כבר לא משקפת את האותנטיות ההטרו נורמטיבית הרצויה אלא מרמזת על אינטימיות מינית.
אם נחשוב על ביקור אצל בעל מקצוע מטפל, כמו רופאת שיניים, אני חושבת שהרבה מאיתנו יזכרו שהם עוצמים עיניים ברגע הרכינה של הרופאה מעל פינו הפעור, או לכל הפחות מסיטים המבט כלפי מעלה. אני חושבת שאנחנו עושים זאת כדי להימנע מאינטימיות בהקשר בו היא לא רצויה ולשמור על הדינמיקה המרוחקת המאפיינת סוג כזה של אינטראקציה. מונח מעניין בהקשר זה הוא "אינטימיות פונקציונלית"; מפגש הכולל פעולות שמזוהות עם אינטימיות בתוך יחסים, כמו מגע או וידוי, אבל מטרתו אינה קשורה למערכת היחסים של הדיאדה (מחוץ למרחב המקצועי). האינטימיות שנמצאת במספרה היא פונקציונלית קודם כל בשל המגע בין הספר והלקוח המתקיים לצורך תספורת. אולם היא נמצאת גם בנוחות ובפמיליאריות שהספרים שואפים ליצור בינם לבין הלקוחות. אפשר לומר שהאינטימיות הרצויה היא אינטימיות הטרו נורמטיבית שיוצרת אווירה חברית, אותה הספרים מעוניינים לקדם. המבט, לעומת זאת, מייצג את האינטימיות הלא רצויה, כלומר זאת שיוצאת מהגבולות של מטרת המפגש.
- מגע
בשונה משתי התמות הקודמות, היה קשה יותר להגיע לשיח ישיר בנושא של מגע; הנושא אף פעם לא עלה באופן ספונטני בשיחות עם הספרים ואני התלבטתי איך להעלות אותו בלי לעשות מזה עניין. פעם אחת שאלתי את אחד הספרים, אחרי שסיפר לי שהוא נהנה לדבר עם הלקוחות במהלך התספורת, אם הוא "חושב שהם מרגישים בנוח לדבר איתך גם כי אתה נוגע בהם תוך כדי כל הזמן, כי יש מגע של הידיים שלך על הראש שלהם?". הספר היה נראה מופתע משאלתי, ואחרי התפתלות מסוימת, הוא אמר: "אינטימיות? (בהפתעה) לא. לא יודע… (מובך מאוד) כאילו, מה זה נוגע? את יודעת, זה חלק מזה. אני לא בא ועושה לו מסאז'ים, את יודעת, אנחנו לא ספא פה. תספורת, את יודעת."
ברגע שרמזתי שקיים רובד נוסף שעשוי להיות מיוחס למגע, ערערתי משהו אצלו, והנושא הוחלף במהרה. אולם הטענה שעלתה מתשובתו, שלא מדובר בספא, לא באה בהלימה עם מה ששמעתי בשדה; במספיק פעמים אחרות הובהר לי שדווקא כן יש שאיפה לדמות חוויה של ספא, חוויה מפנקת, ללקוח. בין אם הלקוח רואה את הביקור במספרה כחוויה מפנקת או פרקטית, קיים מגע רציף בין הספר ללקוח לאורך התספורת, מהרגע בו הלקוח מתיישב על הכיסא ועד שהוא קם ממנו. למגע, בשונה מהמבט, קשה יותר להיות מתווך על ידי גורם אחר. גם אם משתמשים בכלים בשביל לבצע את התספורת, המגע הישיר כמעט בלתי נמנע. הספר נוגע, מסדר, מסרק, מגלח, עוטף, מותח, אוחז, מבריש, מקצץ, פורע, מזיז, מייבש, מסתכל, משנה. אולם לפי ההתייחסות של הספר איתו דיברתי לנושא, המגע נשאר שקוף עבורו; כאשר מדובר בפעולה אינטימית המוטמעת בעבודת הטיפוח, היא נשארת בגבולות המקצועיות, ולא זולגת אל הפרשנות החברית של האינטראקציה בין הגברים במספרה.
אני מביאה את עיקרי הפרק שכתבתי על אינטימיות, ממש על קצה מזלג. אסכם ואומר שהברברשופ מהווה זירה מרתקת לבחינת יחסי מגדר ואינטימיות. הספרים מנהלים מערכת מורכבת של גבולות, המאפשרת להם לשמר תפיסה של גבריות הטרוסקסואלית תוך ביצוע עבודה הכרוכה באינטימיות ועבודה רגשית. המשחק העדין שבין אינטימיות לגבריות הוא נדבך בתוך המבנה של התזה, שהטיעון המרכזי שלה הוא שהברברשופס הם דוגמה לתהליך של הבניה של תרבות גברית ושל תפיסת גבריות ישראלית, וניסיון להטמעה של גבריות אחרת. אני מציעה להרחיב את הדיון בגבריות ישראלית תוך התמקדות באתרים אזרחיים של צרכנות יופי, ולהציג שדה מחקר ייחודי המכיל תפיסות של גבריות הטרוסקסואלית והתפתחות אורבנית דרך נקודת מבט של בעלי מקצוע המעצבים את עצמם מחדש.