אל המותאם אישית ומעבר לו: פרקטיקות של תזונה מותאמת אישית בקרב נשים בישראל
דיה מנשרוף מאוניברסיטת בן גוריון כותבת לבחברת האדם על עבודת התזה שכתבה בהנחיית ד"ר רפי גרוסגליק, בה היא חקרה פרקטיקות ייעוץ תזונתי המותאם אישית עבור נשים המתמודדות עם מחלות ותסמונות נשיות בישראל. מחקרה של דיה חושף כיצד, למרות ההבטחה הגלומה בפרקטיקת ההתאמה האישית בתזונה ל"ייחודיות", יישומה המעשי אינו מצליח לתפוס את הצרכניות כאינדיבידואליות, וזו נותרת נתונה להשפעותיהם של נרטיבים תרבותיים ניאו-ליבראליים ומגדריים.
"מקורן של הבעיות העמוקות ביותר של החיים המודרניים הוא בתביעתו של הפרט להגן על ייחודו מפני הכוחות רבי העוצמה של החברה" (זימל, 2004 [1903]."
דמיינו את זה: בעולם של היום, המלא בדיאטות, עצות תזונתיות, שיחים העוסקים ב"תזונה נכונה" ובטכנולוגיות מזון חדישות – מותאמת לכם תוכנית דיאטה ה"תפורה" במיוחד עבורכם – על סמך הגנים, ההרגלים ואפילו חיידקי המעי שלכם. נשמע קצת כמו מדע בדיוני, לא?
לכן יצאתי במחקר התזה שלי לחקור מהו טיבה של אותה "התאמה אישית", משטר תזונתי המבוסס על ההנחה כי התזונה המיטבית ביותר לאדם היא זו שתותאם למאפייניו.ה היחודיים – הפיזיולוגיים, הגנטיים, המיקרוביאליים וההתנהגותיים. בעבודתי בחרתי להתמקד בפרקטיקות הייעוץ התזונתי המותאם אישית עבור נשים המתמודדות עם מחלות ותסמונות נשיות בישראל (כגון תסמונת השחלות הפוליציסטיות [PCOS], אנדומטריוזיס ואדנומיוזיס), ולבחון את משמעויותיה התרבותיות והחברתיות מתוך פרספקטיבה מגדרית-ביקורתית.
"התאמה אישית" (Personalization) מתוארת בספרות כתהליך שמטרתו לבצע אופטימיזציה של היבטים שונים של הקיום האנושי (כמו, למשל, ברפואה, בתזונה, בחינוך ובתחומים נוספים). הספרות הסוציולוגית והאנתרופולוגית הביקורתית עסקה לא מעט בהשפעותיהן של פרקטיקות שונות "מותאמות אישית" והשפעותיהן החברתיות הנרחבות. יחד עם זאת, בשנים האחרונות רק אנתרופולוגים.ות וסוציולוגים.ות מעטים.ות החלו לבחון לעומק את הקשר שבין תזונה מותאמת אישית ומגדר. לפיכך, בעבודת המאסטר שלי ביקשתי לבחון כיצד פרקטיקות של תזונה מותאמת אישית המופנות לנשים המתמודדות עם מחלות ותסמונות נשיות בישראל, מובנות ונחוות על ידי הצרכניות הישראליות. בנוסף שאלתי באיזו מידה, אם בכלל – פרקטיקות התזונה מכוננות, מעגנות או משעתקות, היבטים מקומיים היחודיים למדינה. שאלת המחקר המרכזית שנבחנה הייתה: מהן המשמעויות החברתיות הרחבות בהן משוקעת פרקטיקת התזונה המותאמת אישית לנשים בישראל?
האסטרטגיה המרכזית ששימשה אותי בעבודתי הייתה ביצוע של ראיונות עם מטפלות וצרכניות של שירותי ייעוץ תזונתי "מותאם אישית", אשר נתבקשו לתאר מנקודת מבטן מהו ייחודו של הטיפול המותאם אישית ומהן ציפיותיהן המרכזיות מהליך השינוי התזונתי. בחינת נושאים אלה מנקודת מבטן של הצרכניות ושל נשות המקצוע אפשרה לי לבחון את יחסן לנושאים רחבים – כמו גוף, בריאות, חולי ותפקידים מגדריים. בחינה זו שופכת אור על המשמעויות שהן מעניקות לפרקטיקת התזונה המותאמת אישית.
רבות מהמטפלות והצרכניות שראיינתי התגאו בסוג השירות החדשני שהן מספקות או צורכות – ותיארו אותו כחוד החנית של שירותי התזונה החדשניים. כך למשל, אחת מהדיאטניות הקליניות שראיינתי הדגישה בפניי: "זה עוול לא לעשות התאמה לפי הצרכים שלהן. אני בונה להן תכנית שהיא שלהן, לא עכשיו של עוד אחת מעשר". אולם בפועל, אחת התובנות המרכזיות שעלו מהראיונות הייתה כי שיח התזונה החדש שימש הן את נשות המקצוע והן את הצרכניות בעיקר כאמצעי ל"כינון זהות". במילים אחרות, גיליתי כי משטר התזונה ששווק כחדשני ו'פורץ דרך' לא היה שונה במהותו ובמשמעויותיו הסוציולוגיות ממשטרי התזונה הקודמים. הפער בין השיח אודות התאמתו האישית של התפריט לבין יישומה של הפרקטיקה בפועל, הסב את תשומת לבי לפרדוקסים הגלומים בשיח התזונה המותאמת אישית החדש – כגון המתח בין משטרי תזונה קולקטיביים לאלה המותאמים אישית.
"המטרה היא שכמו שאני מצחצחת שיניים בבוקר ככה אני אהיה עם התזונה שלי, משהו שהוא קורה כחלק מהיומיום ואני לא צריכה להשקיע אנרגיות מיוחדות בשבילו."
במילים אלו תיארה בפניי צרכנית של תזונה מותאמת אישית את האופן בו היא מקווה שמשטר התזונה החדש יתפוס מקום בחייה. באופן דומה, גם מטפלות רבות ששוחחתי עמן התגאו בפניי: "אנחנו לא מדברות בשפת הדיאטות". אולם למרות ההתרחקות משפת ה"אסור" וה"מותר" – השפה המגבילה הנקשרת לרוב בדיאטות המסורתיות – התברר לי שהמציאות עודנה חורגת מיישום החזון האידיאלי של שחרור מהגבלות כובלות. צרכניות רבות דיברו בגילוי לב על האופי התובעני של ניהול גופן במסגרת של דיאטות מותאמות אישית, והדגישו את תחושת המחויבות והביקורת העצמית שחשו.
מרואיינת אחת, מעיין, קלטה בתמציתיות את מהות החוויה הזו, ואפיינה את משטר התזונה החדש שאימצה כצורה של לחץ המוביל לעומס ולמותשות נפשית:
"כל העולם מסתובב סביב זה. [זה] מה אני אוכלת, מה אני מרגישה, מה לקחתי ומה יכול לגרום למה… צריך להיות על זה כדי שזה יעבוד."
במילים אחרות – אם תפקידו המוצהר של שיח התזונה המותאמת אישית החדש היה לשחרר מפרקטיקות משעבדות, הרי שבפועל פרקטיקת התזונה המותאמת אישית נותרה מעוגנת היטב בתוך מסגרות תרבותיות דומות ומגבילות, הלובשות מעטה של התאמה אישית, אולם בעת ובעונה אחת גם מעצבות התנהגות אינדיבידואלית וקולקטיבית הקשורה לאכילה.
ממצא מעניין נוסף שעלה מעבודתי נקשר דווקא במגמות הפרו-נטליסטיות האופייניות לחברה בישראל. פרק נוסף בעבודתי הוקדש לקשרים המתקיימים בין השיח העוסק בהתאמה האישית והמעלה את גופו של הפרט כבעל חשיבות עליונה, לבין הנרטיב הפרו-נטליסטי הישראלי, המציב את גופן של נשים כמרכזי בענייני פוריות ורבייה. באמצעות הניתוח האמפירי של ממצאי הראיונות, התברר לי כי בשיח התזונה המותאמת בישראל נשזרים במידה רבה גם שיקולים של פוריות נשית.
"זה לתמוך בגוף שלך, להזין אותו כמו שצריך – כדי שתוכלי בעצם לתפקד ביולוגית כמו שצריך", כך תיארה לי הצרכנית זיו, וכן תיארו עוד צרכניות רבות שהוטרדו מהמחשבה שייתכן ויאלצו להתמודד עם אתגרים שונים בהקשר ליכולת הפריון העתידית שלהן.
בעבודתי מצאתי כי למרות שהמניע המרכזי שהוביל צרכניות רבות לפנות לטיפול "מותאם אישית" היה רצונן להבין טוב יותר את גופן, גם לנושא הפריון היה קשר משמעותי להחלטתן לפנות למשטר תזונה זה. באמצעות הדאגה לבריאותן ולשיפור מחלתן בהווה, הראיתי בעבודתי כיצד צרכניות של תזונה מותאמת אישית שאפו לשפר את מצבן הבריאותי גם על מנת לעמוד טוב יותר במילוי הציפיות החברתיות מהן כאימהות. מכאן, שהבחירה לאמץ תזונה מותאמת אישית מתבררת כבעלת קשר ישיר גם להיבטים הקשורים לפוריות ורבייה וחושפת את המשמעות המתמשכת והמהותית שיש לנושאים אלו על החלטותיהן של נשים. ממצא זה הדגיש בפניי את האופנים בהם בהקשר המקומי נוצרת גרסה ייחודית-מקומית של פרקטיקה גלובלית – תזונה מותאמת אישית לנשים.
לסיכום, המחקר שביצעתי בעבודה זו מוסיף על הביקורת הקיימת אודות עידן ההתאמה האישית, וחושף בהקשרים של תזונה ומגדר כיצד שיחים "מותאמים אישית" משמשים בסופו של דבר לחיזוק פרדיגמות תרבותיות ונורמות חברתיות הקשורות בצריכת מזון. למרות ההבטחה הגלומה בפרקטיקת ההתאמה האישית בתזונה ל"ייחודיות", אני טוענת כי יישומה המעשי אינו מצליח לתפוס את הצרכניות כאינדיבידואליות, וזו נותרת נתונה להשפעותיהם של נרטיבים תרבותיים ניאו-ליבראליים ומגדריים. באופן כללי יותר, מעבודת המאסטר שלי עולה כי בעוד היבטים הקשורים בתזונה מותאמת אישית מוצגים ככאלה המאפשרים סוכנות, העצמה ואינדיבידואליזציה של הפרט, הרי שהם מקדמים, הלכה למעשה, דפוסים של סטנדרטיזציה, משטור ושעתוק של תפקידים מגדריים.