איך אפשר ללמוד ״קולנוע אתנוגרפי״?
לידיה גינזבורג כותבת לבחברת האדם על הקורס "קולנוע אתנוגרפי" במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על השינויים שחלו בו כשהחלה להוביל אותו ועל הסרטונים שהופקו במסגרתו:
תמונה ראשית מתוך הסרט הקצר "דרגנוע לגן עדן" של יעל ליפמנוביץ' ואוהד שובל.
הקורס ״קולנוע אתנוגרפי״ נלמד באוניברסיטה העברית כבר מעל לעשרים שנה. הקורס ניתן על ידי פרופ׳ תמר אלאור ומעל ארבע מאות סטודנטים מכל תחומי הדעת למדו בו לאורך השנים. באמצעות הקורס הזה פרופ' אלאור ביקשה לקרב סטודנטים וסטודנטיות ממדעי החברה, הרוח והטבע לסוגיות העומדות במרכז הדיון האנתרופולוגי ולקולנוע שמגלה עולמות ואנשים החיים בהם.
מדובר בקורס מיוחד במינו המשלב לימוד אקדמי עם השתתפות בפסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי שמתקיים מדי שנה בחודש נובמבר בשיתוף סינמטק ירושלים. במהלך הקורס הסטודנטים צופים במספר סרטים אתנוגרפיים ונפגשים עם יוצרי ויוצרות קולנוע מהארץ ומהעולם.
הדרך שלי להוראת הקורס החלה לפני שנים, במהלך לימודי לתואר השני כשהשתתפתי בקורס ״אנתרופולוגיה ויזואלית״ של (אז) דר׳ דני רבינוביץ׳. הסקרנות שניצתה במהלך הקורס הובילה אותי לכתיבת עבודת התזה באנתרופולוגיה על בסיס אתנוגרפיה של הפקה קולנועית. את התצפיות קיימתי על סט הצילומים של הסרט ״חצוצרה בואדי״. העניין שלי בסרטים ובתהליך היצירה הקולנועית הלך והעמיק עד שנרשמתי ללימודים לחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב שם סיימתי תואר שני נוסף בתחום זה.
כשפרופ׳ תמר אלאור הזמינה אותי להשתתף בצוות פסטיבל קולנוע אנתרופולוגי שמחתי מאד. מאז במשך בשמונה השנים האחרונות אני מרגישה כי נפלה בחלקי הזכות להיות בצוות הנפלא של הפקת הפסטיבל ולעבוד לצד תמר, הבמאית נורית קידר וצוות הסינמטק. לפני כשנתיים תמר אף הציעה לי להשתתף בהוראת הקורס ״קולנוע אתנוגרפי״.
הכניסה להוראה אפשרה לי לראות את הקורס גם דרך העיניים של מרצה וחוקרת ולהבין טוב יותר את הדרכים בהם עובר שילוב הידע האתנוגרפי והקולנועי. בשנה שעברה, למרבה הצער, תמר יצאה לגמלאות ופרשה מהוראת הקורס. לאור זאת החלטתי לשמר חלק ממאפייני הקורס כפי שתמר עיצבה אותו, כמו הקשר האמיץ עם הפסטיבל ואירוח הרצאות של היוצרים, וגם להכניס כמה שינויים.
כיום הקורס עומד על שלוש רגליים (נשמע לא מאוזן אבל תשאלו את גאורג זימל, לדעתו זה המצב היציב ביותר). הרגל הראשונה היא הרגל התיאורטית, הסטודנטים נחשפים בקורס לחשיבה אנתרופולוגית שבוחנת היבטי נראות ושמע כמו גם היבטים ביקורתיים של התיעוד בקולנוע כולל צילום, בימוי ועריכה. הרגל השנייה היא האימון בכישורי צפייה. הסטודנטיות לומדות אודות היבטים רבים בצילום סטילס וקולנוע ומתפתחות את כישורי הצפייה שלהן דרך תרגילי צילום וצפייה בסרטים במהלך שיעורי הקורס והפסטיבל. לבסוף הרגל השלישית, החדשה ביותר בקורס. זוהי הרגל המעשית. החל מהשנה הסטודנטיות גם יוצרות תרגילי קולנוע קצרים אותם הן מציגות בסיום הקורס לכל הכיתה.
מה שהנחה אותי בהצעת הקורס המשולש הוא ההכרות עם הגישה המולטימודלית (multimodal approach) באנתרופולוגיה. זוהי למעשה מתודה של מחקר והצגת נתונים שמפתחת רגישות לסביבה המורכבת בה אנו חיים על שלל הגירויים החזותיים, השמיעתיים והטקטיליים שלה (בתוספת גירויי הריח והטעם). אנתרופולוגים כמו טים אינגולד (Ingold), אנה גרימשו (Grimshaw), מארק ווסטמורלנד (Westmoreland) ורבים אחרים עוסקים בשאלה כיצד ניתן לחשוב על מורכבות הסביבה והחוויה האנושית ולהעביר אותה לאחרים. קולנוע אתנוגרפי הינו אפיק אחד ובוודאי לא ממצה של התפיסה המולטימודלית. אך הוא אחד הוותיקים ביותר, עם צילומי קולנוע אתנוגרפיים ראשונים על ידי האחים לומייר מ-1895 והסרט האתנוגרפי הראשון “Nanook of the North” שביים רוברט פלאהרטי ב-1922. גם אם הסרט כיום יכול לחבר ׳רק׳ תמונה, קול ותנועה, יש ביכולתו להעביר מציאות מורכבת שניתן להיחשף אליה בכמה רבדים.
אנתרופולוגיות רבות כיום מבקשות למצוא דרכי חשיבה וביטוי חדשות שאינן מוגבלת ליצירת טקסטים אקדמיים. חוקרות אלה טוענות שלצד כתיבת חיבורים אקדמיים אנתרופולוגיות היום צריכות לפתח רגישות וכישורים הן בתפיסת מציאות באופנים שונים והן בהעברתה בשפה שאינה טקסטואלית.
כמענה להזמנה המולטימודלית הקורס ״קולנוע אתנוגרפי״ במתכונת החדשה מבקש לכרוך יחד את החיבור התיאורטי בין אנתרופולוגיה לקולנוע, עם פיתוח הכישורים הוויזואליים וראשית התנסות ביצירת סרטים אתנוגרפיים.
בתום הסמסטר בו הקורס הועבר לראשונה, הסטודנטיות.ם סיפרו על שינוי אופן הצפייה שלהן.ם בסרטים, על חשיבה אחרת נוכח החומרים הוויזואליים, על התובנות החדשות שעלו מהחיבור בין קולנוע לאנתרופולוגיה. כך כתבה הסטודנטית יעל ליפמנוביץ׳ שיחד עם אוהד שובל יצרה את הסרט ״דרגנוע לגן עדן״:
״השילוב הזה, בין קולנוע לאנתרופולוגיה מאפשר התבוננות שלא מתיימרת להפוך למדע "אובייקטיבי". התרגיל המעשי היווה לחלוטין קפיצת מדרגה במובן הזה. מעבר לזה שזה היה כיף ממש להתנסות בצילום ועריכה, פתאום הפער בין התפיסה שלי לבין התפיסה של המצלמה היה מאוד נוכח, ואל תוך הפער הזה נכנס המונטאז' (העריכה). אולי נכון יותר להגיד שהתמונה איננה נוצרת, אלא מתגלה, בעזרת אלמנטים של סאונד ועריכה.
לסרט ״דרגנוע לגן עדן״ של יעל ליפמנוביץ׳ ואוהד שובל:
https://drive.google.com/file/d/10GHNIE2t1nkvaKCSjVP3u2aW-HmGvhjJ/view
וזו דעתה של אליס אשר שיצרה את התרגיל “Personal Belongings”:
״השיא של הקורס מבחינתי היה ההזדמנות לצאת ממגדל השן אל השדה עם מצלמה, לחקור ולנסות לתת תמונה וקול למתרחש. בחרתי לתעד את הרכבת הקלה, כמיקרוקוסמוס לחברה הישראלית בכלל ולירושלים בפרט. זו הנסיעה שיכולה להפגיש בין קבוצות השונות של העיר, אך יכולה להשאיר וגם לשעתק את הגבולות של השכונות והקבוצות גם בתוך הרכבת עצמה. נסיעה על קו התפר, בין מזרח למערב העיר.״
לסרט “Personal Belongings” – של אליס אשר:
https://drive.google.com/file/d/10GHNIE2t1nkvaKCSjVP3u2aW-HmGvhjJ/view
אף כי ההתמודדות עם התרגיל המעשי הציבה אתגרים רבים, הסטודנטים.ות עמדו בהם בצורה מרשימה. תוכלו להיווכח בזאת בעצמכן.ם כשתצפו בתרגילים של אליס ושל יעל ואוהד וגם בתרגיל של שיר בנימין וטל תורן על גן סאקר (המשלב סרטון של עירית ירושלים, voice over של איתי זבולון מרציפן ושיר של נועם חורב). התרגילים נותנים הצצה לדרך בה אפשר לחשוב על המציאות החברתית תוך שילוב בין העדשה האנתרופולוגית לבין עדשת המצלמה, אפילו זו של סמארטפון.
לסרט ׳גן סאקר׳ של שיר בנימין וטל תורן:
https://www.facebook.com/watch/?v=2775854899230925
תהנו מהצפייה בתרגילים ובחודש נובמבר הקרוב אתן מוזמנות ומוזמנים להיות איתנו בפסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי ה – 13 ולחקור את השילוב בין אנתרופולוגיה לקולנוע דרך שלל סרטים אתנוגרפיים חדשים.