תורת הקבוצות – כיצד ההתנהגות הפוליטית שלנו מושפעת מהקבוצות בהן אנו חברים
ברכות חמות וכפולות לעודד מרום על אישור עבודת הדוקטורט ועל הזכייה בפרס מאמר הסטודנטים הטוב ביותר של האגודה הבינלאומית לחקר אינטראקציה סימבולית. עבודת הדוקטורט של מרום, אשר נכתבה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), בהנחיית פרופ׳ נינה אליאסף, התמקדה בתנועה הליברטריאנית האמריקאית ובחנה כיצד הקבוצות דרכן אנשים משתתפים בחיים הציבוריים, מעצבות את התנהגותם הפוליטית.
כיצד משפיעים היחסים שלנו עם הסובבים אותנו, על הפוליטיקה שלנו? רובנו נוטים לחשוב על ההתנהגות הפוליטית שלנו כביטוי של הדעות, העקרונות, והתפישות המוסריות בהן אנו מחזיקים. סוציולוגים ומדעני מדינה נוטים להצביע על ההשפעה של כוחות היסטוריים ומבניים על האופן שבו אנשים משתתפים בחיים הפוליטיים.
אבל כוחות היסטוריים ומבניים אינם פועלים בחלל ריק. וגם אנשים לרוב אינם ניגשים לחיים הציבוריים כיחידים. על פי רוב, ההשתתפות שלנו בחיים הציבוריים נעשית בקבוצות; בין אם אלה ארגונים אזרחיים, מפלגות פוליטיות או הקהילות בהן אנו מעורבים. ולקבוצות האלה יש נורמות התנהגות והיגיון משלהן אשר משפיעים במידה רבה על האופן שבו הכוחות ההיסטוריים והמבניים לובשים צורה ומקבלים משמעות בחיי היומיום שלנו.
במחקר הדוקטורט שלי, שנכתב באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), בחנתי את האופן שבו הקבוצות דרכן אנשים משתתפים בחיים הציבוריים, מעצבות את התנהגותם הפוליטית תוך ניתוח של מקרה בוחן לא שגרתי: התנועה הליברטריאנית האמריקאית. בארצות הברית, התנועה הליברטריאנית מייצגת את השאיפה הקטגורית לצמצום מעורבות הממשלה בחיי האזרח. ליברטריאנים אמריקאיים תומכים, למשל, בהפחתת מיסים ורגולציה, הרחבת הזכות לשאת נשק, צמצום האיסור על שימוש בסמים, הפרדת דת ממדינה וחוקי הגירה מקילים. בסקרי עמדות פוליטיות רעיונות אלה זוכים לתמיכה חוצת מחנות, ואף על פי כן התנועה הליברטריאנית מתקשה לתרגם זאת לכדי תנועת המונים מאורגנת בעלת השפעה לאומית. במקום זאת, ליברטריאנים אמריקאים מאורגנים בעיקר במגוון מסגרות מקומיות שהקשר ביניהן רופף.
המחקר שלי מתבסס על ארבע שנים של תצפית משתתפת ושתים עשרה קבוצות מיקוד שערכתי בשתי התארגנויות כאלה של פעילים ליברטריאנים. האחת, קבוצה רדיקלית בשם "פרויקט המדינה החופשית", שחבריה מהגרים מכל רחבי ארצות הברית למדינת ניו המפשייר כדי להקים שם קהילה ליברטריאנית אידיאלית ולנסות להשתלט על הממשל. והשנייה, אוסף של פעילים החיים באזור לוס אנג'לס ונפגשים דרך קבע במגוון קבוצות שיחה, הרצאות ומועדוני קריאה בעלי תמה ליברטריאנית.
בשלושת המאמרים של הדוקטורט, אני מראה כיצד התרבות הייחודית של כל קבוצה, כפי שהיא מתבטאת בהרגלים והיחסים הבינאישיים שהחברים בנו במשותף, משפיעים במידה משמעותית על האופן שבו הליברטריאנים תופשים את המטרות הפוליטיות שלהם, מעריכים טקטיקות פעולה שונות, ואף מאמצים דפוסים של פעולה פוליטית רדיקלית.
במאמר הראשון בדוקטורט, אשר התפרסם לאחרונה בכתב העת Theory and Society, אני מראה כיצד הבדלי התרבות בין הקבוצות, ובעיקר טיב היחסים בין החברים, מגדירים פרשנויות והתנהגויות שונות כראויות, או פשוט הגיוניות, במסגרת האינטראקציות היומיומיות שלהם. יותר מזה, כפי שמצאתי, הבחירות והפרשנויות שחברי הקבוצה עושים בהקשרים חברתיים מסוימים נוטים להשפיע על הבחירות והפרשנויות שהם עושים בהקשרים אחרים. באופן הזה, התרבות הקבוצתית מתקבעת כמערכת קוהרנטית של משמעות שמנחה את האופן שבו החברים בכל קבוצה מבינים את חלקם במערכת הפוליטית וכיצד הם פועלים בהתאם. בעיקר, אני מראה כיצד התרבות הקבוצתית מעצבת את האופן שבו כל חברי קבוצה מבינים את הפוטנציאל והכדאיות לשיתוף פעולה בין התנועה הליברטריאנית לשני המחנות הפוליטיים הגדולים בארצות הברית, הדמוקרטים והרפובליקנים.
כך, בניו המפשייר, השאיפה של הפעילים הליברטריאנים למסד את היחסים ביניהם על בסיס קהילתי דרבנה אותם להתאסף יחדיו בעיקר סביב אירועים קהילתיים וחברתיים מסוגים שונים. חברי הקבוצה נפגשו יחדיו בימי שוק, ארוחות משותפות, או סתם בפאב המקומי ובמועדון הקהילה. ומאחר והמפגשים היו מוגדרים כאירועים חברתיים ולאו דווקא פוליטיים, חברי הקבוצה הרגישו בנוח להזמין אליהם מכרים שאינם בהכרח ליברטריאנים וההרכב החברתי של אירועי הקהילה נטה להיות מעורב מבחינה פוליטית.
למרבה העניין, לאופי של האירועים החברתיים הייתה השפעה מהותית על האופן שבו מארגני פרויקטים פוליטיים גייסו פעילים למגוון יוזמות מקומיות. הדבר קשור לכך שאירועים חברתיים היו (ועדיין) הזירה המרכזית שבה מארגנים פוליטיים פגשו ויצרו קשרים עם פעילים פוטנציאליים. מאחר והמפגשים היו חברתיים באופיים, המארגנים הפוליטיים פיתחו בהם קשרי חברות עם משתתפים אחרים ולמדו להכיר אותם באופן אישי. רשת הקשרים האישיים שהמארגנים יצרו באירועים האלה הייתה המאגר העיקרי ממנו גייסו המארגנים פעילים לפרויקטים פוליטיים שונים. על בסיס ההיכרות האישית ביניהם, המארגנים חיפשו להתאים בין הפעילים הפוטנציאלים לפרויקטים שיהיו קרובים לליבם במיוחד. כך למשל, לפרויקט העוסק בקידום בחירה חופשית בחינוך, המארגנים פנו לאנשים שהם ידעו שיש להם ילדים בבית הספר. לחילופין, לפרויקט שעסק בלגליזציה של סמים, הם פנו למי שהם ידעו שמשתמש. הצורך למצוא מספיק אנשים שיתעניינו במגוון הפרויקטים האפשריים דחפו את המארגנים הפוליטיים להרחיב ולגוון את רשת הפעילים הפוטנציאליים שלהם כמה שאפשר. ובמקביל, ההתבססות על קשרים אישיים והניסיון לחבר בין אנשים לפרויקטים על בסיס עניין אישי דחפו את המנהיגים לגייס פעילים גם מחוץ לקהילה הליברטריאנית.
כתוצאה מכך, הפרויקטים הפוליטיים שהובילו הליברטריאנים בניו המפשייר התבססו על קבוצות מגוונות של פעילים שהגיעו ממחנות פוליטיים שונים ולמדו לשתף פעולה זה עם זה סביב מטרות פוליטיות משותפות. כך, ליברטריאנים מצאו את עצמם משתפים פעולה עם רפובליקנים בפרויקטים שתמכו בזכות לשאת נשק ועם דמוקרטים בפרויקטים שתמכו בהגירה חופשית. בהתאם, כפי שמצאתי בקבוצות המיקוד, חברי "פרויקט המדינה החופשית" התרגלו לחשוב על ההצלחה של התנועה הליברטריאנית כתלויה ביכולת לקדם מטרות שליברטריאנים חולקים עם אנשים ממחנות פוליטיים אחרים.
לעומת זאת, בלוס אנג'לס, הפעילים הליברטריאנים לא שאפו לבסס את היחסים ביניהם על בסיס קהילתי ולא נפגשו באירועים בעלי אופי חברתי בהכרח. במקום זאת, הליברטריאנים בלוס אנג'לס התאספו בעיקר באירועים בעלי אופי אידיאולוגי ופוליטי: הרצאות של דוברים ליברטריאנים, מפגשים עם פוליטיקאים ליברטריאנים, או קבוצות קריאה ושיחה שהתמקדו ברעיונות של התנועה הליברטריאנית וההוגים המשויכים אליה. בגלל האופי האידיאולוגי והפוליטי המוצהר של המפגשים האלה, היה זה נדיר למצוא בהם משתתפים שלא הזדהו עם התנועה הליברטריאנית וערכיה.
המציאות הזו הציבה תנאים שונים במידה מהותית בפני מארגני הפרויקטים הפוליטיים המקומיים. מאחר והאירועים לא הוגדרו כאירועים חברתיים, המארגנים הפוליטיים בלוס אנג'לס לא היו עסוקים בליצור קשרי חברות עם המשתתפים. במקום זאת, מתוך ידיעה שכל הנוכחים תומכים בתנועה הליברטריאנית במידה זו או אחרת, המארגנים התמקדו באיתור הליברטריאנים המחויבים ביותר ופעלו לגייס אותם. מאחר והפעילים גויסו על בסיס המחויבות שלהם לתנועה ולא על בסיס תחומי העניין האישיים שלהם, הם גם גויסו למגוון פרויקטים, על פי הצורך של המארגן והכישורים שהפעילים הביאו לשולחן.
כתוצאה מכך, הפרויקטים הפוליטיים שהובילו הליברטריאנים בלוס אנג'לס התבססו קבוצה מצומצמת של פעילים הייפר-אידיאולוגים אשר עבדו באופן בלעדי זה עם זה על מגוון פרויקטים. גם כאן, קבוצות המיקוד חשפו כיצד צורת ההתארגנות החברתית התכתבה ישירות עם האופן שבו הפעילים עצמם הבינו את פוטנציאל ההצלחה של התנועה הליברטריאנית. במקום לחשוב על הצלחת התנועה כתלויה ביכולת לשתף פעולה עם דמוקרטים ורפובליקנים, הליברטריאנים בלוס אנג'לס דמיינו את השדה הפוליטי כזירה תחרותית, שבה הצלחת התנועה תלויה ביכולת של נציגים ליברטריאנים לנצח את נציגי המחנות היריבים, והם דחו בשאת נפש כל אפשרות לשיתוף פעולה מהותי בין הצדדים.
המאמר הזה זכה במספר פרסים, כולל פרס המאמר הטוב ביותר של החטיבה למעורבות אזרחית באגודה האמריקאית למדעי המדינה לשנת 2023 ומאמר הסטודנטים הטוב ביותר של האגודה הבינלאומית לחקר אינטראקציה סימבולית על שם הרברט בלומר לשנת 2024.
במאמר נוסף מתוך הדיסרטציה אשר התפרסם בכתב העת Sociological Theory, ושכתבתי עליו בעבר לבחברת האדם, אני מראה כיצד ההבדלים התרבותיים בין הקבוצות משפיעים גם על האופן שבו חבריהן מעלים טיעונים פוליטיים ומעריכים מה הופך מישהו לפעיל פוליטי יעיל ולחבר מוערך בקבוצה.
המאמר השלישי והאחרון מתמקד ב"פרויקט המדינה החופשית" ובוחן את האופן שבו התרבות הקבוצתית משפיעה על הרדיקליזציה של הפעילים ומאפשרת להם "לשמור את המומנטום" הרדיקלי לאורך זמן.
ביחד, שלושת מאמרי הדוקטורט מראים כיצד התרבות של הקבוצות דרכן אנשים נעשים מעורבים בשדה הפוליטי משחקת תפקיד מכריע בעיצוב ההערכות וההתנהגויות הפוליטיות שלהם. התרבות הזו, אני טוען, היא הקונטקסט החברתי שבו הופך הממד הפוליטי של החיים למשמעותי וקונקרטי עבור אנשים ושבתוכו הם לומדים מהי פוליטיקה וכיצד ראוי לקחת בה חלק.
לקריאה נוספת:
עוד מכתיבתו של עודד מרום:
עוד על התנהגות פוליטית: